"חדר" המאה שבעים ושלושה בהיכל היום-יום.
יום רביעי י"ד אייר, פסח שני, כ"ט לעומר, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, פרשת בהר, בהר רביעי, עם פירוש רש"י. תהילים, י"ד בחודש, אומרים מפרק ע"ב עד פרק ע"ו כולל. תניא, פרק מ"ח. השיעור היומי בעמוד ס"ח, מהמילה "והמשל", ומסתיים במילים "האדם ודעתו".
הפתגם היומי מסביר את משמעותו של פסח שני ואת ההוראה הנלמדת ממנו — ההוראה המפורסמת שאין דבר אבוד. מקור הדברים בשיחה שאמר הרבי הריי"צ בפסח שני בשנת תש"א. מעניין להביא את הקטע המקדים לאמירה זו. שם אומר הרבי הריי"צ, שהיה פתגם שחסידים היו אומרים, שיש שלושה דברים הנקראים "שני": יש "נפש השנית", שאותה גילה אדמו"ר הזקן בתניא; יש "חדר שני", שנהגו לעשות בבתי כנסת חסידיים וקראו לו "חב"דניק" — החדר שבו הבעלי-בתים הרוצים להתפלל בנחת מתפללים; דרך אגב, בתקופות מסוימות היה הדבר כה חריף עד שלא היו נכנסים להתפלל בבית כנסת אם לא היה בו חדר שני. ויש פסח שני.
הוא מסביר מהו פסח שני, ואחר כך בא הפתגם הזה, שבו כנראה מחבר את שלושתם יחד. נעיין בלשון הפתגם: "פסח שני עניינו הוא" — מהו העניין של פסח שני? — שאין דבר אבוד, ותמיד ניתן לתקן. אפילו מי שהיה טמא, כמו בדין פסח שני, שבו מדובר באדם שהיה טמא בפסח ראשון ולכן לא הקריב את הפסח, ושברוחניות הכוונה שהיה במצב רוחני לא טוב; ואפילו מי שהיה בדרך רחוקה — האפשרות השנייה מדוע לא הקריב פסח ראשון, מפני שהיה בדרך רחוקה.
יכול להיות שאדם היה טמא או בדרך רחוקה, שבדרך משל פירושו שהיה במצב רוחני לא טוב, שנכשל ונפל לסיטואציה מסוימת. ומוסיף הפתגם מילה נוספת: "ואפילו לוחם" — היינו שהעובדה שהיה טמא או בדרך רחוקה נבעה מבחירתו; הוא החליט ליפול, ואפילו בזדון. ובכל זאת בא המסר של פסח שני ואומר, שגם מצב כזה אפשר לתקן.
הרבי אומר באחד המקומות, שהזדון שאפשר לתקן אינו זדון בטומאה או זדון בדרך רחוקה; כלומר, אפילו מי שלא היה טמא ולא היה בדרך רחוקה, אלא החליט שאינו רוצה להקריב פסח ראשון — גם הוא יכול להביא פסח שני. וכאן מחבר הרבי הריי"צ את הדברים כפי שהם בפשוטו של מקרא, ואומר שה"לכם" — היינו שהדבר היה ברצונו — מתייחס לשתי הסיטואציות הקודמות, שאדם שבחר להיות במצב לא טוב, ובכל זאת יכול לתקן.
באותה שיחה מחבר הרבי הריי"צ, לאחר שהסביר מהו פסח שני, את שלושת המושגים הנקראים "שני" שהזכרנו: הנפש השנית, החדר השני והפסח השני. והוא אומר: לוקחים את הנפש השנית, נכנסים עמה לחדר שני, ואז פועלים שיהיה פסח שני — דהיינו פועלים שאפשר יהיה לתקן את הכול. שכן כאשר מכניסים את הנפש השנית לחדר שני, נעשה פסח שני. זהו בעצם המסר שאומר שם באותה שיחה.
ידוע שבשיחותיו ובמכתביו חזר הרבי על רעיון זה אינספור פעמים, שאדם לעולם לא ירים ידיים ולא יתייאש ממצב כזה או אחר; אין ייאוש כלל, בשום דבר, ותמיד אפשר לתקן.
לאחר ההפסקה שהייתה לנו כאן בפתגם היומי לשיעור הרמב"ם: לקראת סוף ניסן סיימנו את ספר העבודה, והיום אנו מתחילים את הרמזים לספר קורבנות. ההלכות הראשונות של ספר קורבנות הן הלכות קורבן פסח, שראשית מדברות על קורבן פסח. יתרה מזו, בהלכות קורבן פסח עצמן, הפרק החמישי מדבר ממש על פסח שני, ומסביר את כל ההלכות של אדם שלא הקריב פסח ראשון אלא מביא פסח שני. פתגם זה פותח אפוא את ספר קורבנות ברמב"ם, ובפתגמים הבאים נראה גם את הקשר לדברים הנוספים.