"חדר" המאה בהיכל היום-יום.
יום ראשון ל' אדר א', ראש חודש, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, פקודי, פרשה ראשונה עם פירוש רש"י.
תהילים, ל' בחודש, מפרק קמ"ה עד סיום התהילים, פרק ק"נ.
תניא, ביום הזה מתחילים פרק חדש, פרק ל"ד, מתחילת הפרק במילה "והנה", והשיעור היומי מסתיים בעמוד מ"ג, במילים "כמו שכתוב לקמן".
הפתגם היומי נלקח ממכתב שכתב הרבי הריי"צ בי"ז מנחם-אב תרצ"ג, לחסיד שהתגורר אז בתל אביב. מאותו מכתב עצמו כבר הובא פתגם לפני כמה ימים, בי"ג אדר א', והיום מובא המשכו.
במכתב מעורר הרבי הריי"צ מאוד את אותו חסיד — כפי שכבר בקטע הראשון, בפתגם הקודם, עורר אותו ללמוד חסידות ברבים — ובקטע הבא הוא מעורר אותו עד כמה תפקידו של חסיד הוא לפעול תמיד על סביבתו.
נעיין בלשון הפתגם, הכתוב ביידיש, ובתרגום: "אאמו"ר [אדוני אבי מורי ורבי, הרבי הרש"ב] אמר". זה הלשון שאמר הרבי הרש"ב לחסיד — ש"חסיד יוצר סביבה"; היכן שהוא נמצא, צריכים להידבק סביבו יהודים הרוצים לשמוע ולהיות מושפעים.
"במקרה ולא - עליו לפשפש בכליו מה מצבו האישי" — אם החסיד נמצא במקום ורואה שלא נוצרה סביבו סביבה, שאיש אינו בא לשמוע וכדומה, עליו לבדוק היטב מה קורה "בחבילה שלו". כלומר, עליו לעשות חשבון נפש: משהו אינו כשורה אצלך; כיצד ייתכן שלא יצרת סביבה?
"ועובדה זו כשלעצמה" עצם חשבון הנפש הזה, ועצם העובדה שהחסיד "שאינו יוצר סביבה" — "צריכה לשבור את רוחו כקיסם", מהי הדוגמה מקיסם? במשמעות הפשוטה, קיסם הוא דבר דק ושביר בקלות; היינו שהדבר צריך לשבור אותך ממש בקלות, שתהיה לב נשבר מעצם העובדה שלא יצרת סביבך סביבה.
ואפשר להוסיף עוד קשר: יש מאמר חז"ל בגמרא במסכת תענית, "לעולם יהא אדם רך כקנה" — והקיסם דומה לקנה, המסמל את שבירת הרוח של האדם ואת רכותו, המורידה את גאוותו. כאן הכוונה שכאשר אדם נוכח לדעת שאינו ממלא את תפקידו כראוי, דבר זה צריך לעורר בו את אותו שיברון, להוריד ממנו את הישות — שהיא אולי המפריעה. "ועליו לשאול את עצמו: מה אני עושה בכלל בעולם?" אם אינני יוצר סביבה, אינני עושה את תפקידי, ואם כן מה אני עושה כאן בכלל? כאן מסתיים הפתגם.
מעניין להביא את המשך המכתב של הרבי הריי"צ, שמיד בסמוך למשפט זה מביא את הסיפור הידוע על אחד מגדולי חסידיו של אדמו"ר הזקן, שהיה מן המקורבים ביותר אליו. אותו חסיד נפל מנכסיו; הוא היה אדם שפירנס רבים, חיתן אותם ודאג לכה רבים, ופתאום ירד מנכסיו והרגיש שאין ביכולתו לעמוד בהתחייבויותיו — ומה יהיה על כל התלויים בו?
הוא נכנס לאדמו"ר הזקן ליחידות והתלונן על מצבו, ואדמו"ר הזקן ענה לו בחריפות רבה: "אתה אומר כל הזמן מה אתה צריך — אתה צריך לשלם את החובות, אתה צריך לחתן ילדים, אתה צריך שיהיה לך די להוצאותיך; אבל למה צריך אותך — על זה אינך מדבר. אותך צריך כדי להאיר את הסביבה, וחשבון הנפש שלך אינו אלא במה שאתה צריך; אם כן, עשה חשבון נפש: לשם מה צריך אותך בכלל?".
ובסיום אמר לו אדמו"ר הזקן: "אתה עשה את מה שאתה צריך לעשות, והקדוש-ברוך-הוא ייתן לך את מה שהוא צריך לתת; אל תבוא לומר מה הוא צריך לעשות — אתה בוא ואמור מה אתה צריך לעשות". וממילא הסתדרו העניינים למעליותא.