"חדר" התשעים ושבעה בהיכל היום-יום.
יום רביעי כ"ו אדר א' ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, ויקהל, רביעי. תהילים, כ"ו בחודש, אומרים את החצי השני של פרק קי"ט — מהאות מ', המתחילה במילה "מה", עד סיום הפרק, המסתיים במילים "לא שכחתי". תניא, עדיין בפרק ל"ב; השיעור היומי מתחיל מהמילים "ומה שכתוב בגמרא" ומסתיים בעמוד שמונים ושתיים במילים "חרדים".
הפתגם היומי נלקח ממכתב שכתב הרבי הריי"צ לחבורת צעירים בריגה (כ"ו אדר תרצ"ד). מכתב דומה, כמעט מילה במילה, כתב הרבי הריי"צ גם לצעירים בווינה כעבור שנה (י"ב ניסן תרצ"ה). המכתב מעורר את הצעירים לפעול ולקרב צעירים אחרים לתורה ומצוות. כבר קודם לכן, בז' אדר א', נלקח פתגם מאותו מכתב עצמו — מתחילתו — והפתגם היומי הוא מהמשכו.
במה מעורר כאן הרבי הריי"צ את הצעירים? שתהיה להם גישה המושתתת על שלושה יסודות — אהבת ה', אהבת התורה ואהבת ישראל — ובאמצעותם יקרבו צעירים אחרים לתורה ומצוות. וזה לשונו: "בשלושה כלי שרת — אהבת ה', אהבת התורה, אהבת ישראל — צריכים צעירים בני תורה לגשת לעבוד בכרם ה' צבאות".
ראשית, אנו רואים שהרבי הריי"צ מכנה את שלושת הדברים שעמם צריך לעבוד — אהבת ה', אהבת התורה ואהבת ישראל — בשם "כלי שרת". "כלי שרת", כידוע, הוא מושג מבית המקדש: הכלים ששימשו לעבודת הקודש נקראים "כלי שרת". הרבי הריי"צ מרמז בכך שעבודת הצעירים בקירוב צעירים אחרים לתורה ומצוות היא מלאכת קודש, כעבודה בבית המקדש, ולכן קורא לכלים שעמם עובדים "כלי שרת".
יש אפוא לגשת עם אהבת ה', אהבת התורה ואהבת ישראל, לעבוד ב"כרם ה' צבאות". "כרם ה' צבאות" הוא אף הוא לשון פסוק — בתחילת פרק ה' בישעיהו מכנה הנביא את עם ישראל בכינוי זה. דהיינו, על כל יהודי יש להסתכל כעל חלק מהכרם האלוקי, ומעלתו גדולה: עוד לפני שהתחלנו לעבוד עמו, הוא כבר גפן מתוך הכרם האלוקי.
ומה צריכה להיות עבודת אותם צעירים? "לקרב לב אחיהם לקיום מצוות מעשיות וקביעות עיתים לתורה". כלומר, המטרה היא לקרב צעירים לדברים מעשיים — לקיום מצוות ולקביעת עיתים לתורה — "מבלי להתחשב עם מחלת המפלגות". במכתב המקורי ישנם עוד כמה משפטים שהרבי השמיט כאן, ומהם מובן שאותם צעירים שיש לקרבם לוקים ב"מחלת המפלגות"; הרבי מפרט שם שהם נמשכים אחרי מפלגות השמאל ונראים רחוקים מכל עניין של תורה ומצוות. ובכל זאת אין להתחשב ב"מחלת המפלגות", אלא לחתור אל היעד — לקרבם לתורה ומצוות.
האופן שבו השמיט הרבי את אותם משפטים והותיר את הדברים ממוקדים יותר, טומן בחובו דו-משמעות: לא רק שאין להתחשב בבעיית הצעירים הנתונים תחת כל מיני מפלגות, אלא יש כאן גם רמז למקרבים עצמם — ייתכן שגם אתם משתייכים למפלגה כלשהי, ואף על פי כן עליכם לקרב לא אל מפלגתכם אלא אל התורה והמצוות. כלומר, "בלי להתחשב במחלת המפלגות" — לשני הכיוונים.
על כל פנים, כך צריכה להיראות העבודה. במכתב מופיע גם ביטוי שהעבודה צריכה להיות "בכוח מסודר, מעובד ומשוכלל"; הרבי מעורר את הצעירים לעבוד בצורה מסודרת מאוד, מתוך מטרה חזקה מאוד, לקרב את הצעירים האחרים לקיום תורה ומצוות.
ממשיך הפתגם, ובא לתת את ההשקפה הנכונה כיצד להסתכל על צעירים אחרים: "והאמת הגמורה אשר לב ישראל הוא מעיין מקור מים חיים". דהיינו, גם כשרואים מישהו שנראה רחוק מאוד, יש להסתכל עליו — ראשית, שהוא אחד מן הכרם, ושנית, שהוא "מעיין מקור מים חיים".
ביטוי זה מבוסס על ביטוי דומה בשיר השירים על עם ישראל, שם הלשון "מעיין גנים באר מים חיים", וכאן משתמש בלשון "מעיין מים חיים". המילים "מקור מים חיים" מופיעות בנביא אחר, אך על הקדוש-ברוך-הוא — "אותי עזבו מקור מים חיים"; ואילו הלשון על עם ישראל, שהם נקראים "מעיין ומים חיים", היא משיר השירים. כלומר, על כל יהודי יש להסתכל שהוא "מעיין ומקור מים חיים", וממילא צריך לעבוד ולהשפיע עליו.
והוא מסיים: "וברית כרותה לעבודה ותעמולה". הקדוש-ברוך-הוא כרת ברית — יש כאן התחייבות אלוקית שהעבודה והתעמולה לעניינים חיוביים אינן חוזרות ריקם. אין מצב שעובדים בעבודה ובתעמולה ולא יצא מכך דבר; בוודאי יוצא מכך משהו. אמנם לא תמיד רואים את התוצאה באופן מיידי, אך ודאי רואים דבר מה.
אפשר לומר שפתגם זה מסכם בכמה מילים את כל תביעתו המתמדת של הרבי מן החסידים בדורנו — להפיץ את היהדות ואת המעיינות לכל סוגי היהודים, בלי להתחשב במפלגתיות כזו או אחרת. אלא על כל יהודי, כמות שהוא, יש להסתכל בעין נכונה, וממילא לקרבו אל העבודה החשובה של מצוות מעשיות וקביעות עיתים לתורה.