"חדר" השמונים ושמונה בהיכל היום-יום.
יום שלישי י"ח אדר א' ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, כי-תשא שלישי, עם פירוש רש"י. תהילים, י"ח בחודש, פרק פ"ח ופרק פ"ט. תניא, פרק ל'; השיעור היומי מתחיל במילים "והנה באמת", ומסתיים בעמוד שבעים ושש במילה "באריכות".
הפתגם היומי קצר, והוא בעצם הבהרה על הלכה שכתובה בסדר ברכות הנהנין של אדמו"ר הזקן. בפתגם יש הסבת תשומת-לב להבנת ההדגשה שבהלכה זו. נקרא תחילה את ההלכה, שהיא בפרק הראשון בסדר ברכות הנהנין, הלכה י"ג.
אדמו"ר הזקן מדבר בהלכה על מצב שבו אדם אכל את כל הסוגים שעליהם מברכים ברכה מעין שלוש — דהיינו אכל משבעת המינים, גם פירות, גם מיני מזונות, וגם שתה יין. במקרה זה אינו צריך לברך על כל אחד מהם ברכה נפרדת מעין שלוש, אלא כולל את הכול בברכה אחת, לפי סדר החשיבות: תחילה "על המחיה", אחר כך "על הגפן", ואחר כך "על פרי העץ".
אדמו"ר הזקן מפרט את הנוסח שאומרים. בקטע הראשון אומרים "על המחיה ועל הכלכלה ועל הגפן ועל פרי הגפן ועל העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה", ובהגיעו לסיום הברכה, לפני החתימה, אומרים "ונודה לך על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן ועל הפירות".
וכאן יש לשים לב: בחתימת הברכה אומרים "ברוך אתה השם על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן והפירות". דהיינו, כשמזכירים את הפירות אין אומרים שוב "ועל", כפי שנאמר בשניים הקודמים — "ועל המחיה" ו"על פרי הגפן" — אלא כשמגיעים לפירות אומרים "על פרי הגפן והפירות", בלי המילה "ועל".
בדוגמה שבהלכה, כאמור, מדובר על אדם שאכל את שלושת הדברים: גם מזונות, גם פירות משבעת המינים, וגם יין. ואילו הפתגם שהרבי מביא כאן ב"היום-יום" מתייחס לאדם ששתה יין ואכל פירות משבעת המינים בלבד. ההלכה זהה לגמרי — מברך ברכה אחת על שניהם, ובחתימת הברכה גם כן אין מוסיפים את המילה "ועל".
כעת נקרא את הפתגם היומי, ואחר כך נסביר את טעם הדבר. הרבי אומר בפתגם: "בברכה מעין שלוש: אם שתה יין, ואכל פירות משבעת המינים, חותם" — בחתימה הבאה לפני מטבע הברכה, המסיימת מעין הסיום, אומרים "ועל פרי הגפן ועל הפירות", דהיינו מזכירים "ועל" על פרי הגפן (שהוא היין), ואומרים שוב "ועל" על הפירות שאכל משבעת המינים. אך במטבע הברכה עצמה, בסיום, אומרים "ברוך אתה השם על פרי הגפן והפירות" ולא "ועל הפירות" — אין מוסיפים את המילה "ועל" כשמזכירים את הפירות, אלא כוללים זאת: "על פרי הגפן והפירות".
הלכה זו קיימת רק כאשר מברכים על יין ועל פירות משבעת המינים יחד. לעומת זאת, אם אדם אכל, לדוגמה, מיני מזונות ופירות משבעת המינים, אזי בסיום הסופי של הברכה כן יאמר "על הארץ ועל המחיה ועל הפירות" — שם כן יאמר "ועל". כל הדגש שאין אומרים "ועל" אמור רק כשמדובר בפרי הגפן ובפירות.
ומהו טעם הדבר? מפני שישנה דעה שהשותה יין חותם "על הפירות", כלומר לפי דעה זו אין אומרים על יין "על פרי הגפן", אלא בחתימת הברכה על יין אומרים "ועל הפירות". לפי דעה זו, אם נסיים את הברכה האחרונה ונאמר "ועל פרי הגפן ועל הפירות", הרי שהמילים "ועל הפירות" מתאימות גם ליין; ונמצא שחותמים על היין בשתי חתימות — "ועל פרי הגפן" "ועל הפירות" — ושני הביטויים מוסבים על היין.
לכן אדמו"ר הזקן, החושש לשיטה זו, שינה את נוסח חתימת הברכה, וכתב בהלכה שיאמרו "והפירות". וכך מתפרשת חתימת הברכה "ועל פרי הגפן והפירות": "הגפן" הוא היין, ו"הפירות" הם הפירות הנוספים. לעומת זאת, אילו אמר "ועל הפירות", היה נראה כאילו הוא חוזר שוב על "פרי הגפן" לפי אותה דעה. זו הסיבה שיש לומר "והפירות" בלי "ועל", ונקודה זו מדגיש הרבי בפתגם היומי — להשים לב להשמטת המילה "ועל".
לסיום, כפי שראינו בימים הקודמים לאורך שיעורים רבים את הקשר של השיעור היומי לסדר משנה תורה לרמב"ם: בפתגמים הקודמים ראינו את הרמז לספר הפלאה — הספר שבו אנו נמצאים כעת — ולמדנו את הקשר להלכותיו הראשונות, הלכות שבועות.
בפתגם היומי נמצא רמז לשתי ההלכות הבאות בספר הפלאה — הלכות נדרים והלכות נזירות. ומהו הקשר? בהלכות נדרים, בפרק החמישי, יש התייחסות שלמה ליין: כשאדם נדר שלא ישתה יין, מתי נכללים בכך גם דברים שהתבשלו ביין ומתי לא — כל זה בעניין היין, שבפתגם היומי מדובר בו "אם שתה יין".
וכן יש כאן קשר להלכות נזירות, שבהן מדבר הרמב"ם על הדברים האסורים על הנזיר — גפן ופירות הגפן וכל היוצא מן הגפן. אלו הם הנושאים הנידונים בשיעור היומי; "על פרי הגפן ועל הפירות" מרמזים גם על המדובר בהלכות נדרים, וגם לאחר מכן בהלכות נזירות.