"חדר" המאתיים שמונים ושלושה בהיכל היום-יום.
יום שני ו' אלול ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, תצא, שני, עם פירוש רש"י.
תהילים, ו' בחודש, אומרים מפרק ל"ה עד פרק ל"ח כולל, ואת שלושת פרקי חודש אלול — ט"ז, י"ז וי"ח.
תניא, ממשיכים ביום הזה את אגרת הקודש י"ב. השיעור מתחיל בעמוד קי"ז במילה "אך", ומסתיים בעמוד 234 במילים "הקדושות יתברך".
הפתגם היומי הוא מתוך שיחה שאמר הרבי הריי"צ בשבת פרשת תבוא בשנת ת"ש. שם מספר הרבי הריי"צ שהאדמו"ר האמצעי החל להתוועד עם חסידים כבר בהיותו בן ארבע עשרה, והצמח צדק החל להתוועד עם חסידים בהיותו בן שבע עשרה, והיה מעורר את החסידים בדברי התעוררות.
הרבי הריי"צ מספר שם על אחת מהתוועדויות הצמח צדק, בשנת תקע"ט, שבה התוועד באופן מיוחד ובחוזקה מיוחדת. באותה הזדמנות אמר להם הצמח צדק משפט: שאצל הבעל שם טוב אפילו נרות של קרח היו דולקים, ואילו כיום, אף שיש לחסידים ידיעה, הם קרים.
ואז אמר את הפתגם המופיע בפתגם היומי, ולאחר מכן נראה את המשך הדברים. וכך אמר להם: "הצמח-צדק סיפר, שהבעל שם טוב היה מחבב אור, ואמר: אור בגימטריא רז; היודע סודו של כל דבר - מסוגל הוא להאיר את הדבר". המילה "אור" עולה בגימטריה 207, כמניין המילה "רז", שפירושה סוד; ומי שיודע את הסוד הפנימי שבכל דבר — יכול להאיר. כך אמר הבעל שם טוב.
בהמשך השיחה מובא המשך הסיפור וההקשר שבו נאמרו הדברים. מסופר שישבו פעם תלמידי הבעל שם טוב, והדוחק והצמצום הכלכלי שלהם היו גדולים מאוד, עד שהצליחו להשיג רק נר אחד בלבד. הם ידעו שעוד מעט עתיד הבעל שם טוב להיכנס, וידעו שהוא אוהב מאוד שיש הרבה אור, אך היה בידם רק נר אחד ולא ידעו מה לעשות.
נכנס הבעל שם טוב ואמר להם משפט ראשון: "אצל יהודים צריך להיות אור". התלמידים התנצלו שלא הצליחו להשיג יותר מנר אחד. אמר להם הבעל שם טוב: "הורידו מהגג את נרות הקרח והדליקום" — הכוונה לגשם שקפא על הגג ולבש צורות של נרות, אך למעשה היה קרח. התלמידים ידעו שמה שהבעל שם טוב אומר — עושים; יצאו החוצה, לקחו את חתיכות הקרח, והן דלקו. אלו היו האורות שדלקו. על סיפור זה אמר הצמח צדק, שאצל הבעל שם טוב אפילו נרות של קרח היו דולקים — ואילו כיום, ראו כמה קרים הם אנשים בעלי דעה.
בלקוטי שיחות חלק י', בשיחה הראשונה לפרשת בראשית, מתייחס הרבי לאמרה זו — שאור בגימטריה רז, כפי שכבר כתוב בזוהר — ומסביר את משמעותה. הרבי מתייחס שם לבריאה שברא הקדוש-ברוך-הוא ביום הראשון: המאמר הראשון מעשרה המאמרות הוא "ויאמר אלוקים יהי אור". ומסביר שם הרבי שאין זה אור במובן האור הגשמי, שהרי האור הגשמי נברא ביום הרביעי, עם בריאת המאורות — השמש והירח. על אור זה נאמר בפסוק שהקדוש-ברוך-הוא גנזו; והיכן גנזו? בתורה, לצדיקים, לעתיד לבוא.
ומסביר שם הרבי, שהמשמעות היא כך: כאשר אדם בונה בניין או עורך תוכנית, הוא יודע מראש מהי מטרתו בכל הבנייה — מהו היעד ולאן הוא רוצה להגיע; אך היעד אינו גלוי לכול בשלב זה. מתי יתגלה היעד? כאשר יושלם הבניין, אז יראו אותו. והיכן נמצא היעד עד שהבניין מושלם? מוסתר בראשו של הבונה.
ומהו הנמשל? הקדוש-ברוך-הוא ברא עולם, ומהי המטרה? מיד ביום הראשון אמר מהי המטרה — "ויאמר אלוקים יהי אור": עולם מואר, שאלוקות תהיה בו בגילוי. אך מיד גנז זאת והסתירו. ומתי יהיה אור זה בגילוי? לעתיד לבוא, כשישלים עם ישראל את עבודתו, יהיה האור בגילוי. ומה קורה עמו עד אז? הוא גנוז, הוא רז, הוא סוד; והיכן הוא גנוז? בתורה. היינו, מי שלומד תורה ומקיים מצוות פועל בעבודתו שאכן יתגלה אור זה, רז זה — והוא ביאת המשיח, בעזרת השם. זו הנקודה שהוסברה.