"חדר" השלוש מאות שישים ושניים בהיכל היום-יום.
יום רביעי כ"ו חשוון ה'תש"ד.
שיעורים: חומש, תולדות, רביעי, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ו בחודש, אומרים את החצי השני של פרק קי"ט — מהפסוקים המתחילים באות מ' במילה "מה", עד סיום הפרק במילים "לא שכחתי".
תניא, ביום הזה מתחילים את החלק האחרון בתניא, "קונטרס אחרון". לומדים את כל הקטע הראשון, המתחיל במילים "להבין איך", בעמוד 153, עד סיום הקטע בעמוד 306 במילים "הוי' דוקא".
הציטוט של היום הוא סיומו של מכתב שכתב הרבי הריי"צ בי' ניסן ש'ת. המכתב מיועד לתלמיד ישיבה, והרבי הריי"צ נותן לו בו הדרכה מסודרת בעבודת ה'. יש במכתב כמה נקודות, וסיכום הנקודות עד הסיום הוא הפתגם היומי.
דבר ראשון כותב לו הרבי הריי"צ: דע לך שכל חוש וכל כוח שבנפש — אם ישנם רצון תקיף ומתינות — אפשר לפתח, להרחיב ולשכלל.
דבר שני אומר לו הרבי הריי"צ: שים לב שיש הבדל בין המושג "רצון" למושג "חפץ". "רצון" הוא דבר חזק, ויש תוקף לרצונו של האדם, אך לעתים יבוא רצון חדש ויחליף את הקודם. ואילו "חפץ" הוא דבר פנימי הרבה יותר — תשוקה פנימית שאינה משתנה, הדבר הפנימי ביותר שבך. לפיכך, אם אתה רוצה לחולל שינוי במידותיך ובתובנותיך, עליך לעורר לא רק את הרצון אלא את החפץ, שיהיה הדבר לתשוקתך הפנימית.
נקודה שלישית: הרבי הריי"צ אומר לו שההצלחה בלימוד לוקחת בדרך כלל זמן, ואינה נעשית ברגע אחד; רק בעבודה שבסבלנות ובמתינות מצליחים.
נקודה רביעית: הוא אומר לו שהרגל האדם להתלונן על עצמו ולמצוא בעצמו חסרונות אינו דרך נכונה, אלא רק גורם לו נזק.
ואז מגיע הפתגם היומי, שהוא הנקודה החמישית שבמכתב — מהי הדרך הנכונה. וכך אומר לו: הדרך האמיתית, הגישה שצריכה להיות ליהודי, היא ש"צריכים לדעת מהות עצמו - בהכרה אמיתית - בחסרונות עצמו ובמעלות עצמו". אדם צריך להכיר היטב את עצמו, את מהותו, בהכרה אמיתית — גם את מעלותיו, ובאותה מידה גם את חסרונותיו.
ומדוע עליו לדעת את חסרונותיו? לא כדי שתהיה לו חלילה נפילת הרוח מכך, אלא "וכאשר יודעים את החסרונות - לתקנם בעבודה בפועל, ולא לצאת ידי חובתו בהנחות בלבד". כאשר אדם מכיר את נקודות חסרונותיו — עליו לתקנן על ידי שינוי ועבודה בפועל, ולא להסתפק באנחות ובתלונות על ריבוי חסרונותיו, שמהן לא יוצא כלום; אלא עליו לתקן ולפעול בפועל את הנדרש.
ואז מסיים לו הרבי הריי"צ, שהעצה לתיקון החסרונות היא שלא יכביד האדם על עצמו משימות מעבר ליכולותיו, אלא יפעל כלשון "כל יומא ויומא עביד עבידתיה" — בכל יום ויום יפעל ויעשה בהתקדמות המתאימה לאותו יום, הכול במתינות ובצורה מסודרת. וכך יוכל האדם להגיע למצב שיתקן את הנדרש, וישנה ויפעל ויצליח בעזרת השם באופן מלא.
תוכן פתגם זה מופיע מעין זה גם בפתגם של כ"ז חשוון, שאף בו יש עניין הקשור לתוכן הפתגם היומי.