"חדר" השלוש מאות חמישים ושישה בהיכל היום-יום.
יום חמישי כ' חשוון ה'תש"ד.
שיעורים: חומש, חיי שרה, חמישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ' בחודש, מפרק צ"ז עד פרק ק"ג כולל.
תניא, ממשיכים ביום הזה את אגרת כ"ט. השיעור היומי מעמוד 298 במילים "והנה רצון", ומסתיים בעמוד ק"ן במילה "האדם".
בפתגם זה מתייחס הרבי ליום ההולדת של הרבי הרש"ב, שחל באותו יום, ומספר על מאורע שאירע ביום ההולדת האחרון של הרבי הרש"ב בעלמא דין. תחילה המשפט הראשון: "יום הולדת את אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע" — הרבי מציין שיום זה הוא יום ההולדת של הרבי הרש"ב נשמתו עדן.
כבר בקריאת שורה זו אפשר לשים לב לדבר מעניין. בדרך כלל ה"היום-יום" מנוסח בלשון גוף ראשון, מפי הרבי הריי"צ, וכשהוא מזכיר את אביו הרבי הרש"ב כתוב "אאמו"ר" (אדוני אבי מורי ורבי) — ואף בפתגם זה עצמו, בעוד שלוש-ארבע שורות, יהיה כתוב כך. אך כאן לא נכתב "יום הולדת אאמו"ר", אלא "יום הולדת אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע". מה הסיבה לכך? נוסיף עוד מילה ואז ננסה לשער.
מתי נולד הרבי הרש"ב? "שנת כתר"א" — היא שנת תרכ"א. הרבי קורא לה "כתר"א", מלשון "כתר" בארמית, ומציין שכך משום "כלשון הצמח צדק". ואם נעיין בלשון הצמח צדק, נבין גם את השאלה הקודמת ששאלנו.
כשמעיינים במקור המתאר את שאירע בבריתו של הרבי הרש"ב, בעת שנתנו לו את השם, באותו יום, בעת הברית, כשנתנו לו את השם, אמר הצמח צדק וקרא לו כבר "רש"ב", והסביר שאותיות "רש"ב" הן "בשר", "שבר", שצריכים לשבור את בשר הגוף. והוסיף הצמח צדק, שהוא נולד בכ' חשוון תרכ"א — שיש בזה שני "כ": היום הוא כ' והשנה כ' (תרכ"א) — הרומזים ל"כתרא עילאה". זו לשון הצמח צדק, וכנראה שבגלל שבברית הצמח צדק כינה את הרבי הרש"ב בכינוי הזה "רש"ב" לכן מציין הרבי ביום יום של היום דווקא את הכינוי הזה.
"נקרא על-שם אדמו"ר האמצעי וחצי שם אביו של הצ"צ" "שלום" הוא על שם אביו של הצמח צדק — חצי משמו — שנקרא רב שלום שכנא; זהו השם שאמר הצמח צדק לקרוא לנכד. והשם השני, "דובער", הוא שמו של האדמו"ר האמצעי. זהו שמו המלא של הרבי הרש"ב.
עתה החלק הבא. אומר הרבי: "בכל שנה ביום הולדתו היה אאמו"ר אומר דא"ח" — בכל שנה ביום הולדתו היה הרבי הרש"ב אומר חסידות, "אלא שהיה בחשאי". יש תיאור שהרבי הריי"צ מתאר, כיצד בכל שנה, בליל יום ההולדת של אביו, היה נכנס לחדר היחידות של אביו לבוש בבגדי שבת לאחר תפילת ערבית, נועל את הדלת, והרבי הרש"ב היה אומר לו מאמר חסידות למעלה משעה. לאחר מכן היו יושבים ולומדים יחד עד אחת עשרה בלילה. למחרת בבוקר היה חוזר לפניו על המאמר, ואביו הרבי הרש"ב היה מספר לו כמה וכמה סיפורים; והכול בתנאי שאיש לא יידע מכך, דבר שבינו לבין בנו בלבד. וכאן הדבר כתוב במילה אחת: "אלא שהיה בחשאי".
"מלבד כשאירע בשבת קודש" — כשיום ההולדת חל בשבת, היה סדר מעניין נוסף: הרבי הרש"ב היה אומר את המאמר ברבים לאחר הדלקת נרות בערב שבת, לפני החסידים. לאחר תפילת ערבית, כשהיה חוזר לחדרו, נכנס אחריו הבן — הרבי הריי"צ — והרבי הרש"ב היה אומר לו באופן אישי ביאור על המאמר שאמר קודם ברבים. למחרת, בשבת בבוקר בחמש, היה הרבי הריי"צ נכנס שוב לאביו וחוזר לפניו על הביאור שנאמר לו בלילה; ובשמונה בבוקר היה חוזר על המאמר שנאמר ברבים בערב שבת; ובמוצאי שבת סיפר לו הרבי הרש"ב סיפורים שונים. זה היה סדר מיוחד ביום ההולדת, וההבדל היחיד היה שאת המאמר אמר בפעם הראשונה ברבים כשיום ההולדת חל בשבת.
עתה מספר הרבי על "ביום ההולדת האחרון בעלמא דין". הרבי הרש"ב הסתלק בב' ניסן תר"פ, וכ' חשוון — יום ההולדת האחרון שלו בעלמא דין — חל ביום חמישי בשבוע, ולכן לא אמר מאמר ברבים, אלא בחשאי, כפי שתיארנו קודם.
איזה מאמר אמר אז הרבי הרש"ב? הדיבור המתחיל של המאמר היה "אמר מאמר "נתת ליראך נס להתנוסס מפני קושט סלה"". מדוע אמר את המאמר דווקא על פסוק זה? משום שאז נכנס הרבי הרש"ב לשנתו השישים והתחיל לומר את פרק ס' בתהילים, ופסוק זה נמצא בפרק ס'; לפיכך אמר מאמר על הפסוק שבפרקו החדש.
ומה היה? "כשסיים אמר לי" כשסיים הרבי הרש"ב לומר את המאמר בחדר, באופן אישי לרבי הריי"צ, הוסיף לו משפט ואמר לו: "ביום הולדת צריכים לומר חסידות" — כפי שאכן נהג האב לומר מאמר בכל שנה ביום הולדתו. ואז בירך את בנו, הרבי הריי"צ, "יתן השי"ת לך מתנה שתאמר חסידות ביום הולדת שלך".
מתי חל יום הולדתו של הרבי הריי"צ? בי"ב תמוז. הרבי הריי"צ קיבל את הנשיאות לאחר הסתלקות אביו, בתר"פ. אך במשך כל השנים — תרפ"א, תרפ"ב, תרפ"ג, תרפ"ד, תרפ"ה, תרפ"ו — לא אמר הרבי הריי"צ מאמר חסידות ביום הולדתו. הרבי הרש"ב הוסיף על האיחול "שייתן לך ה' יתברך מתנה שתאמר חסידות ביום הולדתך", והוסיף: "אלא שיהיה בחסד וברחמים".
ומה היה בפועל? "והדבר ארך שבע שנים". הפעם הראשונה שאמר הרבי הריי"צ מאמר חסידות ביום הולדתו היתה בתרפ"ז — שנת הגאולה שלו. באותה שנה היה לו מאסר קשה, היפך החיים ממש, וגאולתו היתה בי"ב תמוז, ואז, בחסד וברחמים, יצא מן המאסר. זו היתה הפעם הראשונה שאמר מאמר חסידות ביום הולדתו, ובכך התקיים האיחול שאמר לו אביו בכ' חשוון, ביום הולדתו האחרון בעלמא דין.
הרבי מביא זאת גם במכתבים, ומספר שכאשר הסכים לקבל על עצמו את הנשיאות — כנראה היה על כך דיבור עם אביו בתר"פ לפני ההסתלקות — ביקש מאביו שהדבר יהיה בחסד וברחמים. כלומר, גם האב אמר לו זאת בכ' חשוון, וגם היתה זו הסכמתו ובקשתו של הרבי הריי"צ שנשיאותו תתנהל בחסד וברחמים. זו הנקודה הנזכרת כאן.