"חדר" השלוש מאות חמישים וחמישה בהיכל היום-יום.
יום רביעי י"ט חשוון ה'תש"ד.
שיעורים: חומש, חיי-שרה, רביעי, עם פירוש רש"י.
תהילים, י"ט בחודש, מפרק צ' עד פרק צ"ו כולל.
תניא, ביום הזה ממשיכים את אגרת כ"ט. השיעור היומי מתחיל בעמוד קמ"ט במילים "והנה אור", ומסתיים בעמוד 298 במילה "חג".
מקורו של הפתגם היומי בשיחה שאמר הרבי הריי"צ בשמחת-תורה שנת תש"א. יש שם הקדמה לפני קטע זה, וכדאי לדעתה כדי להבין את הרצף. מסופר שם על אחד מחסידי אדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי, שקראו לו רבי זלמן זעזמער. רבי זלמן זעזמער היה מספר תמיד, שבעירו היה יהודי למדן גדול, ובעל מידות טובות באופן מופלא ונדיר — קשה היה למצוא אנשים בעלי מידות טובות כאלה; אלא שאותו יהודי לא ידע מחסידות.
פעם שאל אותו יהודי את רבי זלמן: מה חידשה החסידות? השיב לו רבי זלמן: "חסידות רוממה את המוחין על המידות" — החסידות נתנה למוחין משקל גבוה יותר מן המידות.
לאחר תקופה נסע אותו יהודי לאדמו"ר הזקן, נכנס ליחידות, ושאל את אותה שאלה: מה חידשה החסידות? אמר לו אדמו"ר הזקן בתחילה: תשמע, גם בבעלי-חיים יש מידות, אלא שאצלם המידות טבעיות — למשל, העורב אכזרי בטבעו והנשר רחמן בטבעו; ואילו אצל בני האדם אין המידות טבעיות, אלא על פי השכל. ומדוע לא עשה הקדוש-ברוך-הוא שגם אצל בני האדם יהיו המידות טבעיות? כי רצה הקדוש-ברוך-הוא שאצל יהודי יהיו המידות תוצאה מעבודתו, ולא תוצאה של אינסטינקט טבעי.
אותו למדן, בעל מידות עצומות, שמע דברים אלו, התחיל להתבונן בעצמו, והגיע למסקנה שכל המידות הטובות שיש לו עד היום הן בעצם כמו של בהמה — זהו טבעו, ועדיין לא עבד על עצמו. הוא לקח זאת ללבו באופן פנימי כל כך, עד שהתעלף במקום, ביחידות.
לאחר זמן התעורר, וכששב לעצמו שאל שוב את אדמו"ר הזקן — לאחר שהבין את מצבו שאינו טוב — ובכן, מה עכשיו? מהי חסידות? על כך השיב לו אדמו"ר הזקן, וזהו הפתגם היומי ב"היום-יום": "מענה רבינו הזקן ליחידות: חסידות איז שמע ישראל" — מהותה של חסידות מתבטאת בשתי המילים "שמע ישראל".
מהי משמעות "שמע ישראל", ומהו הרמז שבדבר? מסביר אדמו"ר הזקן: "שמע - ראשי תיבות שאו מרום עיניכם". כלומר, כשאומר יהודי "שמע", עליו להתבונן במרום. והפסוק מדייק "מרום" ולא "שמים". בין הדברים הוסיף אדמו"ר הזקן מילה שאינה מובאת כאן: "כמו פירוש אבן עזרא" — שהאבן עזרא מחלק ואומר שיש שתי דרגות: יש כוכבים שאפשר לראותם ואולי אף לספרם, ויש כוכבים ברמה גבוהה יותר, שאין לנו אפילו מושג בכמותם. היינו, ש"שמים" הם הבחינה הנמוכה יותר, שיש אולי יכולת לקולטה, ואילו "מרום" הוא נעלה הרבה יותר.
אז אומר לו אדמו"ר הזקן: "הדיוק בזה מרום - איז העכער און העכער" — "מרום" הוא גבוה ועוד יותר גבוה, היינו למעלה לגמרי מתפיסת האדם. אם כן, כשאומרים ליהודי "שאו מרום עיניכם", המטרה היא להגיע למעלה מן השכל — שתגיע ותתחבר לבחינות שאי אפשר כלל לקולטן בטעם ודעת, מפני שהן גבוהות מאוד.
אך מצד שני, בהמשך הפסוק — לאחר "שאו מרום עיניכם" — אומר הכתוב "וראו מי ברא אלה". מהו החלק השני? "ווארום ראו - און דאס איז אויף אופנינו בשכל" — "וראו", והוא גם על אופנינו בשכל. כלומר, החסידות היא לקחת את הדברים הנעלים ביותר, שהם לגמרי למעלה מטעם ודעת ומכל תפיסה, ולראות כיצד מורידים אותם גם אל השכל, שהשכל יתפוס אף את הלמעלה-מהשכל — כמו שנאמר "וראו מי ברא אלה", ש"ראו" פירושו שאתה רואה ומפנים ומתחבר אל הלמעלה-מהשכל. זוהי חסידות: לקחת את הדברים המופשטים והנעלים ביותר ולהורידם בטעם ודעת.
מעניין ביטוי שכתב פעם הרבי לשז"ר. בקיץ תשי"ז שולח לו הרבי שיחה שאמר בפני ילדים ששבו ממחנה הקיץ, ומצרף משפט זה: "במשך עבודתי בקירוב דעה" — כותב הרבי על עצמו — "נוכחתי שאחד הדברים הקשים ביותר הוא להעתיק עניינים מתורת החסידות לשפה מובנת גם לאלו הנמצאים לעת עתה בחוץ". היינו, לקחת את הדברים העמוקים ביותר ולהורידם בשפה מובנת גם לאלו הנמצאים בחוץ; זהו אחד הדברים הקשים ביותר, אך זו בעצם עבודתה של החסידות — להוריד את ה"מרום", את הלמעלה לגמרי מן השכל, למטה, באופן שיוכלו להבינו גם בשכל.