"חדר" השלוש מאות ארבעים ותשעה בהיכל היום-יום.
יום חמישי י"ג מרחשון ה'תש"ד.
שיעורים: חומש, וירא, חמישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, י"ג בחודש, פרקים ס"ט, ע' וע"א.
תניא, ממשיכים ביום הזה את אגרת כ"ז. השיעור היומי בעמוד 292, החל מהמילה "אתה" עד המילים "ועלול כנודע".
מקורו של הפתגם היומי במכתב שכתב הרבי הריי"צ בד' כסלו תש"ב. כבר הבאנו מכתב זה לפני כמה ימים, בכ"ט תשרי, בפתגם שתוכנו הוא שלכל דבר, לכל מילה, יש משמעות. כזכור, הבאנו שם את הסיפור על אותו אחד שאמר שיקרע את חברו כדג, ובעולם הרוחני אכן פעלו הדברים את פעולתם — והוא מופיע במכתב כדוגמה השנייה. הפעם הפתגם לקוח מן הדוגמה הקודמת שבאותו מכתב, שלפני הסיפור עם אותו יהודי מתלמידי הבעל-שם-טוב — סיפור על הבעל-שם-טוב עצמו.
וכך מופיע הסיפור, כתוב באידיש ונתרגם: "הבעש"ט היה לומד עם תלמידיו שיעור בגמרא. אופן הלימוד היה מתוך חריפות וגאונות גדולה, ולמדו את הרמב"ם, אלפס, רא"ש ושאר מפרשים מהראשונים שהשתייכו לגמרא הנלמדת. הבעש"ט היה מתרגם האת המילים לאידיש". כלומר, הבעל-שם-טוב לימד את השיעור בחריפות עצומה ובגאונות גדולה, ולמדו את הגמרא עם ביאוריהם של שלושת עמודי ההוראה המפורסמים — הרמב"ם, האלפס (הוא הרי"ף) והרא"ש (רבנו אשר) — ועוד ממפרשי הראשונים; ואת המילים היה מתרגם לאידיש, וכך מסביר את השיעור.
"וכאשר למדו יחד את מסכת ערכין, והגיעו למאמר חז"ל (טו, ב)" שבדף ט"ו עמוד ב' בערכין. יש שם סוגיה שלמה המדברת באריכות על מיני ביטויים ועל המדברים לשון הרע — מה עניינם ומה עונשם וכו'. הגיעו לאותו קטע שבשליש התחתון של העמוד, שם נאמר "לשון תליתאי קטיל תליתאי", ובהמשך הגמרא: "הורג למספרו, ולמקבלו, ולאומרו".
תחילה נסביר את פשט הגמרא. מהו "לישנא תליתאי קטיל תליתאי"? בזה עצמו רבו המפרשים כיצד להסבירו. יש מפרשים ש"לישנא תליתאי" היינו לשון המדברת באופן שיש בו שלישי — הלשון מחברת שלושה אנשים: זה המדבר, זה שעמו מדברים, וזה שמדברים עליו. זה אופן אחד.
ויש אופנים נוספים. התוספות במקום מבארים דבר מעניין: מדוע נקראת הלשון "תליתאי"? מפני שהלשון שבתוך הפה היא השלישית — יש לה חומה ראשונה, השפתיים, וחומה שנייה, השיניים, והשלישית שבפנים היא הלשון. כך התוספות. הרי כמה אופנים בביאור "לישנא תליתאי".
על כל פנים, הגמרא מסיימת "קטיל תליתאי" — לשון הרע הורגת שלושה. אילו שלושה? גם בזה יש גרסאות בגמרא: בגמרא שלפנינו נאמר "למספרו, למקבלו ולאומרו", ובגרסאות אחרות "למספרו, ולמקבלו, ולנאמר עליו".
לפי אופן לימודו של הרמב"ם, וכן רש"י, מהו "הורג שלושה"? שלשון הרע עלולה להביא למצב ששלושה אנשים ימותו: המדבר, השומע, וזה שעליו מדברים. וכיצד? רש"י מבאר, שייתכן שאותו אחד ששמע מה שסיפרו לו על פלוני, תתחולל ביניהם מריבה עד שאחד יהרוג את חברו, ואחר כך יהרוג גואל הדם את מי שסיפר — "בגללך אירע כל הסיפור" — ובסוף ימותו שלושתם. לפי אופן זה אין הדבר קורה תמיד במציאות, אלא שלשון הרע עלולה להרוג שלושה. זהו המובן הפשוט.
אך הבעל-שם-טוב הסביר את הגמרא כפי שמבאר אותה רבנו גרשום. מה מבאר רבנו גרשום? שיש כאן שלושה אנשים: אחד המציא סיפור וסיפר למישהו, והלה סיפר לאחר — הרי כאן שלושה: הממציא, המספר והשומע; ואין מדברים כלל על מי שעליו מדברים, שאינו נמנה בשלושה. שלושה שותפים במהלך. כך מבאר רבנו גרשום, וכך הסביר גם הבעל-שם-טוב.
נראה את המשך הפתגם: "פירשו הבעש"ט" — פירש לתלמידיו את הכוונה ב"קטיל תליתאי", את מי היא הורגת ומיהם השלושה. אמר הבעל-שם-טוב: ""לשון הרע קוטל כל השלושה: הממציא, המספר והמאזין; אך זהו בלבושים הרוחניים, שזה קשה יותר מרציחה בגשמיות"!". שלושה אלה הורגת לשון הרע.
ומהו "הורגת אותם"? אין הכוונה כפשוטו שימותו — ייתכן שיחיו — אלא כפי שהסביר הבעל-שם-טוב: "בלבושים הרוחניים שלהם". באופן רוחני, בלבושיהם הרוחניים, חטא לשון הרע הורג את כל הקשורים בו. בעיניים גשמיות לא תראה שמתו — תראה אותם מסתובבים — אך אומר הבעל-שם-טוב: "וזה גרוע יותר מרציחה גשמית". להרוג באופן שלבושו הרוחני של האדם נרצח, גרוע יותר מן הרציחה בגשמיות.
וזה על דרך הסיפור הבא אחריו, שכבר קראנוהו ב"היום-יום" של כ"ט תשרי, על אותו אחד שאמר במילים שיקרע את חברו כדג; שתלמידי הבעל-שם-טוב, כשראו את פעולתו, ראו שאכן הדבר קורה — שהמילים פועלות ומשפיעות ברוחניות. זו דוגמה נוספת לאופן שבו הסביר הבעל-שם-טוב פירוש זה בגמרא.