"חדר" השלוש מאות שלושים ושמונה בהיכל היום-יום.
יום ראשון ב' מרחשון ה'תש"ד.
שיעורים: חומש, לך לך, פרשה ראשונה עם פירוש רש"י.
תהילים, ב' בחודש, אומרים מפרק י' עד פרק י"ז כולל.
תניא, ביום הזה עדיין נמצאים באגרת כ"ה. השיעור היומי מתחיל בעמוד 280 במילה "ואחר", ומסתיים בעמוד קמ"א במילה "טובה".
לפנינו פתגם קצר, שהמשכו מופיע ביום הבא, בג' מרחשון — המשך אחד של אותו רעיון. מקורו בשיחה שאמר הרבי הריי"צ בשבת פרשת שמות תש"ב. ניתן מעט רקע מעניין שמספר שם הרבי הריי"צ, ואחר כך נקרא את תוכן הפתגם.
הרבי הריי"צ מספר שם על עצמו, כשהיה ילד בן שמונה, בשנת תרמ"ח, כשאביו לא תמיד היה בבית — אביו, הרבי הרש"ב, נסע פעמים רבות לענייני רפואה ולמקומות שונים. אך כשהיה האב בבית, היה מקרבו בקירוב פנימי מגיל שמונה, והוא מפרט שם כמה נקודות.
אחר כך הוא ממשיך: שלוש שנים לאחר מכן, בשנת תרנ"א, כשהיה הרבי הריי"צ ילד בן אחת עשרה. הוא מספר שבשבת בבוקר — שבת פרשת לך לך — נכנס לאביו לפני התפילה, וראה שאביו אומר "שניים מקרא ואחד תרגום" של פרשת לך לך. אז הבחין אצל אביו בשתי תנועות הופכיות: מצד אחד ראה שהוא במצב רוח מרומם מאוד, בשמחה גדולה ממש; ויחד עם זה ראה שדמעות זולגות מעיניו כבכי רב.
כילד הוא לא הבין כיצד שני הפכים אלה — מצב רוח מרומם ועיניים דומעות — באים יחד. אך הוא לא שאל; הוא ידע שאביו רואה אותו, ולא התערב ולא שאל דבר.
הוא מספר שבמוצאי שבת, כשהיה האב בבית, היה תמיד סדר קבוע שהיה בוחן אותו על כל מה שלמד במשך השבוע. גם באותו מוצאי שבת פרשת לך לך תרנ"א קרא לו הרבי הרש"ב ובחן אותו על כל לימודו במשך השבוע. את המשך הדברים חילק הרבי לשניים: חלק אחד בב' מרחשון, וחלק ההמשך בג' מרחשון.
המקור מופיע ביידיש, ונתרגמו: "משיחת כ"ק אאמו"ר [הרש"ב] נ"ע, מוצאי שבת קודש לך לך תרנ"א".
ומה אמר לו הרבי הרש"ב באותו מוצאי שבת? כך אמר לו: "בשנות נשיאותו הראשונות נהג רבינו הזקן לומר ברבים כי "יש לחיות עם הזמן"".
החסידים לא הבינו את פשט הדברים — מהו "לחיות עם הזמן", ומה משמעותו. כיום כבר מוכר לנו הביטוי, אך אז לא הבינוהו. "על-ידי אחיו המהרי"ל [יהודה לייב] גילו זקני החסידים שכוונת הרבי היא:" באמצעות אחיו של אדמו"ר הזקן, רבי יהודה ליב — המכונה המהרי"ל — גילו זקני החסידים את ההבנה בדברי אדמו"ר הזקן. מה היתה כוונתו, ומה הבינו?
ביאור כוונתו: "שיש 'לחיות' עם פרשת השבוע ופרשת היום של הסדרה השבועית" — לחיות עם הפרשה בכללותה, ובפרט עם החלק היחסי של אותו יום הנקרא בשבוע: ביום ראשון — החלק הראשון, ביום שני — החלק השני, וכן הלאה. "לא רק ללמוד את פרשת השבוע בכל יום, אלא לחיות עמה" — לא די בלימוד הפרשה בכל יום, אלא צריך פשוט לחיות עמה.
זה מה שסיפר הרבי הריי"צ — כיצד הסביר המהרי"ל את כוונת אדמו"ר הזקן. וההמשך מופיע בפתגם של היום הבא.