שיעור החמישים ושישה ב"שלשלת היחס", והשיעור השישה עשר בתולדות חייו של הרבי. הגענו לשנת תשט"ו.
"יוצא בקריאה נגד לימוד חכמות חיצוניות בישיבות עד גיל מסוים":
במהלך שנת תשט"ו דיבר הרבי בכמה שיחות בעניין זה. בפעם הראשונה - בשמחת תורה תשט"ו, בשיחה חריפה מאוד; אף בספר "תורת מנחם" נרשם שם שאין זוכרים את כל הביטויים שנאמרו בנושא. בין הדברים אמר הרבי שמופרך לגמרי לקחת ילדים צעירים, לפני גיל תשע ולפני גיל שתים עשרה, ולפצח את ראשם בלימודי חול; ממש גוזלים מהם את חייהם ואת שנותיהם בלימודים שאין הם רוצים בהם כלל.
בחציה השני של השנה, בי"ב תמוז, שב הרבי ודיבר על כך בחריפות רבה, ואמר שהלומדים חכמות חיצוניות הרי הם כחיגרים. בין הדברים הזכיר, שרואים במוחש שרוב רובם של הלומדים חכמות שונות אינם מתפרנסים בסופו של דבר ממה שלמדו - הפרנסה מסובבת, והקדוש-ברוך-הוא מביאה בדרכים אחרות; ואילו אלה שלא למדו, אף להם פרנסה טובה. הרבי שלל את העניין לחלוטין.
הודעות בדבר איסור נסיעה באוניות ישראליות ביום השבת:
זהו מאבק מפורסם מאוד שניהל הרבי. בתחילה התנהל בשקט וללא פרסום רב, ובשנת תשט"ו עדיין לא היה מפורסם, אף שמאחורי הקלעים כבר דיבר עליו הרבי רבות. המאבק הפומבי החל שנה לאחר מכן, בתשט"ז. הרבי פנה לרבנים ולאישי ציבור שיעשו כל שביכולתם כדי לעצור את ההפלגות בשבת של חברת "צים" - חברה יהודית - שהן חילול שבת ממש, ובמכתבים רבים כתב שיש למנוע את העניין.
"מייסד צעירי אגודת חב"ד בארצות הברית וקנדה":
הדבר היה בב' באייר תשט"ו, יום ההולדת של אדמו"ר מהר"ש, ובו הוקם ארגון צעירי אגודת חב"ד בארצות הברית. מעניין שפעם אמר הרבי ביחידות לחסיד, הרב שמואל גוראריה, והדברים נודעו ברבים: לכל אחד יש את המצווה ואת העניין שעליו נאמר "זעיר פאי" - הדבר שהוא חי בו יותר, והוא עיקר עניינו; ולכל אחד מרבותינו נשיאינו היה ה"זעיר פאי" שלו. ואמר הרבי: "הזעיר פאי שלי הוא צעירי אגודת חב"ד".
"מייסד בית ספר למלאכה בכפר חב"ד":
הרבי רצה שגם תלמידים שאין להם מקום במסגרת רגילה של ישיבה סטנדרטית, יהיו בכל אופן במסגרת חסידית. לשם כך הוקם בית הספר למלאכה בכפר חב"ד: מי שאינו מסוגל ללמוד כל היום לימודים עיוניים, יהיו לו לימודי מקצוע וכדומה, אך יישאר במסגרת. מוסד זה עמד במתכונת זו למעלה מארבעים שנה, ומתוכו צמחו יהודים חסידיים ואנשי מעשה רבים.
שנת תשט"ז:
לימד את הניגון "דרכיך אלוקינו":
בתשט"ז החל סדר שנמשך תשע שנים, שבו לימד הרבי בכל שמחת תורה ניגון חדש. באותה שנה היה זה לאחר ההקפות של ליל שמחת תורה, בשעה שהרבי חילק משקה מיוחד לכל מי שקיבל על עצמו להוסיף בכל יום שיעור בתורת הנגלה ובתורת החסידות. באמצע החלוקה עצר הרבי ואמר: על שמיני עצרת ושמחת תורה כתוב שהם כמו ראש השנה; ועתה, בליל שמחת תורה לפנות בוקר, הרי זה כמו ליל סליחות, וכמו אמצע הסליחות, ובסליחות אומרים "דרכיך אלוקינו להאריך אפך". אמר הרבי שננגן ניגון זה ולא יזיק - אף שמזכירים בו "להאריך אפך", בשמחת תורה אין דבר מזיק.
הרבי ניגן את הניגון כמה וכמה פעמים, עד שלמד אותו הקהל. עוד הסביר, שבחלקו השני של הניגון אומרים "עמידתנו דלים וריקים", ואמר ש"דלים וריקים" אינו אלא מעלה, שכן ידוע ש"כלי ריקן מחזיק". זהו הניגון הראשון בסדרת הניגונים שהיה הרבי מלמד בשמחת תורה.
"מייסד ישיבת אהלי תורה":
בעקבות השיחה שדיבר הרבי בתשט"ו נגד לימוד חכמות חיצוניות, כאמור לעיל, הוקמה בחודש טבת ישיבת אהלי תורה על ידי החסיד הרב טיישלבוים - מוסד שבו לימודי קודש בלבד. מעולם לא נכנסו לתוכו לימודי חול, אלא נשאר קודש באופן הרמטי לגמרי, כרצון הרבי.
"מייסד מחנה קיץ אשר ייקרא בשם גן ישראל":
מחנה קיץ הוא מקום שבו תהיה לילדים, בחופשתם מן הלימודים, מסגרת של תורה ומצוות בימי הקיץ. לאחר מכן הסביר הרבי שהשם "גן ישראל" הוא על שם הבעל שם טוב, שאף הוא עסק בחינוכם של ילדי ישראל, ולכן נקרא המחנה בשם זה.
בין מארגני ההקמה היו בחורים צעירים, תמימים; אחד מהם היה מוישל אזר, ועמו עוד אחד, ולאחר מכן הקים הרבי ועד שלם למחנה. בתחילת ההקמה נכנס ליחידות אל הרבי, והרבי נתן לו צ'ק על סך שלושת אלפים דולר - סכום עצום באותן שנים - להשתתפות בתחילת עבודת המחנה. וכשחזר ל-770, לאחר שארגן את המקום לפני פתיחת המחנה, נפגש עם מזכירו של הרבי, שאמר לו כי הרבי רוצה לדעת כמה זמן אורכת הנסיעה מ-770 למחנה. השיב לו: שעתיים עד שעתיים וחצי. לאחר זמן אמר לו המזכיר שהרבי מבקש לנסוע למחנה ולהתוועד שם.
פעם התבטא הרבי שאינו יוצא כלל מניו יורק, אך מבחינתו המחנה הוא כהמשך של 770, ואין זה נחשב שהוא עוזב את המקום. וכמוזכר כאן, בז' תמוז נסע הרבי לבקר במחנה קודם פתיחתו, וערך שם התוועדות. הרבי סייע רבות למחנה, ובמשך השנים ביקר בו עוד פעמיים, כפי שנראה בשנים הבאות.
בקשר עם האסון בארץ הקודש:
בראש חודש אייר תשט"ז נכנסו מחבלים לכפר חב"ד וערכו טבח בבית הספר למלאכה שהוקם שנה קודם לכן; נרצחו חמישה תלמידים עם המדריך שלהם. היה זה שברון גדול לתושבי כפר חב"ד ולחסידים בארץ בכלל. בקשר עם אסון זה שלח הרבי קבוצת תלמידים לעודד את רוחם של הנמצאים בארץ הקודש - שנים עשר תלמידים, ששהו בארץ קצת פחות מחודש, מאייר עד ראש חודש אלול, וכל מטרתם היתה להסתובב בכל ארץ הקודש ולעודד, לעורר ולחזק את היהודים בארץ לאחר השברון הגדול.
"מייסד מכון יד החמישה בכפר חב"ד":
באותו בית ספר למלאכה הוקם בית דפוס גדול, ושמו "יד החמישה" - על שם חמשת התלמידים שנרצחו בידי המחבלים באותו אירוע.
"מייסד ארגון בית רבקה במדינת אוסטרליה ובעיר מונטריאול, קנדה":
"בית רבקה" הוא מוסד חינוך עבור בנות, הנקרא על שם הרבנית רבקה, רעייתו של אדמו"ר מהר"ש, והוא קיים גם בארץ. באותה שנה הוקם בשני מקומות אלה - באוסטרליה ובמונטריאול.
בשנים הראשונות לנשיאות הרבי הוקמו אפוא המוסדות שהיו לאחר מכן לשם ולתהילה, והם ממשיכים עד היום הזה לחנך מאות ואלפי תלמידות.