אנחנו בשיעור העשרים ואחד בשלשלת היחס, בתולדות חייו של אדמו"ר הצמח צדק, בחלקו השביעי. סיימנו את המשפחה - הבנים, הבנות והספרים - ועתה, בחלק האחרון, נעסוק במה שנכתב בכותרת "בניו", והכוונה לבנים ולבני בנים של אדמו"ר הצמח צדק.
"א) כ"ק הרה"ח הרב ברוך שלום" על כל אחד מן הבנים כבר דיברנו קודם לכן, בעת שהזכרנו את שני הבנים; אך כאן באים לדבר בעיקר על ההמשך - על בניהם. לבנו הראשון של אדמו"ר הצמח צדק, רבי ברוך שלום, היו שני בנים, וכאן מובאים גם הנכדים - של הבן השני, על כל פנים.
"בניו" הבן הראשון - "א) הרב הגאון הרב מרדכי, רב דוויטבסק", מסופר עליו שנפטר בגיל שבעים ושתיים, בה' תשרי תרצ"ח. הוא היה רב בויטבסק, כמופיע כאן, ונתמנה לרבנות בעודו צעיר מאוד, ומסופר על עוצמת הנהגתו ברבנות. בתחילת רבנותו הבחין באחד השוחטים שבעיר שאינו ראוי לשחיטה ומאכיל את הבריות דברים אסורים; אלא שאותו שוחט היה ותיק ובעל כוח רב בעיר. רבי מרדכי החליט לעצור את שחיטתו בלא כל חשש, והוציא פסק דין שאסור לו לשחוט - אך הדבר לא הועיל, שכן השוחט היה חצוף ובעל תומכים רבים, ולא הסכים לקבל את הפסק.
באותם ימים היו עדיין בתי כנסת של קבוצות מסוימות, ובכללם בית הכנסת של הקצבים, שבו התפלל אותו שוחט. בשבת החליט רבי מרדכי לבוא ולהתפלל בבית הכנסת של הקצבים. הקצבים כעסו עליו על שיצא נגד השוחט הגדול, ואף על פי כן כיבדוהו והחליטו לתת לו עלייה לתורה. כשניגש לספר התורה אחז ב"עץ חיים", ובטרם בירך זעק: "בכוח התורה ובכוח אבותיי הקדושים, אני אוסר על השוחט מלשחוט". סיים, יצא ועזב את בית הכנסת. הרעש הועיל, והשוחט נאלץ לעזוב את משרתו וקיבל את מרות הרב. יהודי בעל תוקף וחזק מאוד. זהו רבי מרדכי, בנו הראשון של רבי ברוך שלום.
"ב) הרב הגאון הרב לוי יצחק, רב בפאדאברנקא", בספר "תולדות לוי יצחק" מסופר עליו שהיתה לו בת ושמה רבקה, ובעלה רבי שלום שילם רייך, מגזע צדיקי פולין - אף שאין הדבר מוזכר כאן.
לאחר שהזכיר את שני בניו של רבי ברוך שלום, מביא על הבן השני, רבי לוי יצחק, גם את בנו ואת נכדו. "בנו" של רבי לוי יצחק - נכדו של רבי ברוך שלום ונינו של אדמו"ר הצמח צדק - הוא "הרה"ח הרב ברוך שניאור". רבי ברוך שניאור עצמו היה מחסידי הרבי מהר"ש, תלמיד חכם עצום, ש"ס בעל פה, בעל זיכרון עצום ונפלא. הוא היה נשוי לרבנית זלדה רחל, בתו של רב זלמן חייקין, חסידם של הצמח צדק והרבי מהר"ש.
ו"בנו" של רבי ברוך שניאור - "הרב הגאון הרב החסיד רבי לוי יצחק", הוא אביו של הרבי. על אביו של הרבי יצאו לאור ספרים, ורבים הדברים שאפשר לספר עליו; נביא אפוא בתמצית נקודה מעניינת שכתב עליו הרבי. יש רשימה שכתב עליו הרבי הריי"צ לאחר הסתלקותו, בכמה עמודים קצרים, ובה תיאר מי היה. בזמנו לא ידעו כלל מי כתבה, שכן נכתבה כביכול בגוף שלישי ובלא חתימה, ורק אחר כך התברר שהרבי כתבה עליו.
וכך כתב: גאון עצום בנגלה, בקי נפלא בקבלה, משכיל עמוק בחסידות חב"ד, ירא שמים מצוין ובעל מידות טובות, מן החסידים המפורסמים של הרבי הרש"ב, שקירבו מאוד. בהרחבה אפשר לראות זאת בספר "תולדות לוי יצחק". ורעייתו, אמו של הרבי, הרבנית חנה, היתה בתו של רבה של ניקולייב, הרב מאיר שלמה ינובסקי; אף עליה יצאו ספרים, ובספר "תולדות לוי יצחק" מובא עליה רבות, ויומניה התפרסמו וכו'. עד כאן בנו הראשון של אדמו"ר הצמח צדק, רבי ברוך שלום, וצאצאיו.
"ב. כ"ק אדמו"ר רבי יהודה ליב קאפוסט"
אצל הבן השני אפשר לשים לב שכבר נכתב כינוי אחר: לא "הרה"ח" כאצל הבן הראשון, אלא "כבוד קדושת אדמו"ר". ידוע שבניו של אדמו"ר הצמח צדק - חוץ מן הבן הראשון ומן הבן השישי, שכבר סיפרנו שנסתלק בחיי אביו - כולם נהגו באדמו"רות לאחר הסתלקות אדמו"ר הצמח צדק. הראשון שבהם, הוא הבן השני, הוא כ"ק אדמו"ר הרב יהודה לייב מקאפוסט. עליו עצמו כבר סיפרנו קודם לכן, בעת שדיברנו על בניו של אדמו"ר הצמח צדק, ועתה מובאים צאצאיו. שלושה בנים היו לו, וכאן מצוינים הבנים והנכדים.
הבן הראשון "א) כ"ק אדמו"ר הרב שלמה זלמן, קאפוסט", אף הוא היה ממלא מקום אביו באדמו"רות. רבי שלמה זלמן נולד בשנת תק"צ, וסנדקו היה אדמו"ר הצמח צדק. עד גיל שתים עשרה למד רק נגלה, בהתמדה גדולה, ומגיל שתים עשרה החל אביו, רבי יהודה לייב, לחנכו בלימוד תורת החסידות.
מסופר עליו שנשא אשה בי"ט טבת - כנראה במוצאי שבת - בשנת תרט"ז, בליובאוויטש, ואדמו"ר הצמח צדק נכח בחתונתו. לאחר החתונה גר תקופה מסוימת אצל חמיו, ולמד שם תורה בהתמדה, עשר שנים. לאחר עשר שנים חזר לליובאוויטש, בערך בשנת תרי"ז, בעוד אדמו"ר הצמח צדק בעלמא דין, שכן הסתלק בשנת תרכ"ו; והוא גר בליובאוויטש עם אדמו"ר הצמח צדק.
לאחר ההסתלקות, כפי שסיפרנו, עזב אביו את ליובאוויטש ועבר לקאפוסט, והוא עבר עמו. על אביו כבר סיפרנו שלא האריך ימים, ונסתלק בקאפוסט חצי שנה לאחר הצמח צדק; ואז מילא רבי שלמה זלמן את מקום אביו, וכיהן שלושים וארבע שנים כרב בקאפוסט. הוא הסתלק בכ"ז אייר תר"ס.
"ספריו: מגן אבות", על מאמרי החסידות של אדמו"ר הצמח צדק, שכתבם רבי שלמה זלמן בקאפוסט בעת כהונתו ברבנות, והם מיוסדים על תורת הצמח צדק. ומדוע נקרא הספר "מגן אבות"? לפי ש"מגן אבות" בגימטריה "שלמה זלמן"; וכידוע, נהגו הרבנים לרמז את הגימטריה של שמם בשם ספרם.
"בנו" של רבי שלמה זלמן, "הרב יהודה ליב" שניאורסון, גר במוסקבה, והוא זה שהדפיס את הספר "מגן אבות": את הספר כתב אביו, רבי שלמה זלמן, ואילו המוציא לאור והמתעסק בהוצאתו היה רבי יהודה לייב. לרבי שלמה זלמן היו גם שלוש בנות, אך אינן מוזכרות כאן.
הבן השני - "ב) כ"ק אדמו"ר הרב שלום דובער, רעציצא", כל זמן שאדמו"ר הצמח צדק היה בעלמא דין גר בליובאוויטש, ולאחר הסתלקותו עבר אף הוא לקאפוסט - בתחילה יחד עם אביו ועם אחיו רבי שלמה זלמן - והיה מן המקושרים לאחיו רבי שלמה זלמן בקאפוסט. לאחר מכן נתקבל לרב בעיר רציצה, וכנראה נהג שם גם באדמו"רות, ולכן מכונה "אדמו"ר". הוא הסתלק בט"ז תשרי תרס"ט.
ואלו "בניו" של רבי שלום דובער, כפי שמובאים כאן:
"הרה"ח כו' ר' זלמן מסטאראדוב" ושמו המלא רב שמואל זלמן מסטראדוב. הוא כיהן ברבנות בכמה מקומות, וסטראדוב היא רק אחד מהם; היה רב בהומל וברעבקה, והסתלק בכ"ג אדר תרפ"ח.
"הרה"ח כו' ר' חיים" ושמו המלא ר' חיים ישעיה. היה רב בפאריטש וברומנוב, ונפטר בט"ו כסלו תרפ"א. כאן מוזכרת רק רומנוב, אחד המקומות, אך הוא כיהן גם בפאריטש.
"הרב משה" לא מסופר עליו הרבה; נזכר עליו רק שחמיו היה רב זלמן חודורוב מברדיטשוב.
"הרב יהודה לייב" שהיה אף הוא רב ברציצה, וכנראה מילא את מקום אביו, רבי שלום דובער, שכיהן שם ברבנות.
הבן השלישי "ג)כ"ק אדמו"ר הרב שמריה נח. באברויסק" הוא היה בן זקוניו של אביו, רבי יהודה לייב, ואביו חיבבו מאוד, וזכה עוד לשמוע חסידות מאדמו"ר הצמח צדק. הרבי מהר"ש שלחו בגיל עשרים ושלוש לכהן כרב בבוברויסק, ובתחילה לא רצו החסידים לקבלו לרב, בסוברם שהוא צעיר מדי, וביקשו שישלחו להם רב אחר. הרבי מהר"ש דרש בחריפות שיקבלוהו, ואמר לבעלי הבתים שם: "אם לא תקבלו אותו כרב, אעשה שלא תהיו בעלי בתים". בכוח דחק בהם לקבלו, ואכן בסופו של דבר נתקבל לרב, וכל אנשי העיר באו לשאול בעצתו. הוא אף הקים שם ישיבה מפוארת ובית מדרש, והיו לו תלמידים רבים.
ו"בנו" של רבי שמריה נח מבוברויסק - "הרה"ח כו' רבי מנחם מענדיל", שנהרג על קידוש השם בט"ו מנחם אב תרע"ט, בסלינוקאבה, במלחמת האזרחים; מקום כלשהו באוקראינה. היתה לו גם אחות, ושמה מוסיה. זהו בנו של רבי שמריה נח.