"חדר" המאה ושלושה בהיכל היום-יום.
יום רביעי ג' אדר שני ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, פקודי, רביעי, עם פירוש רש"י.
תהילים, ג' בחודש, אומרים מפרק י"ח עד וכולל פרק כ"ב.
תניא, ביום הזה מסיימים את פרק ל"ד. מתחילים את השיעור היומי מהמילים "והנה בכל", עד סיום הפרק בעמוד 86, במילים "מסטרא דא", סיום פרק ל"ד.
הפתגם היומי פותח בכותרת המציינת "מענה הצמח צדק לחסיד". פעמים רבות השיב הצמח צדק מענה לחסיד, וכאן מובא תוארו של החסיד: הוא היה "בקי בש"ס וכו'" כולו, בעל כמה מעלות, "ומשכיל גדול בחסידות". כדי להבין מי היה החסיד ומה היתה שאלתו — ומתוך כך את מענה הצמח צדק — יש לתת מעט רקע לכל העניין.
העניין מופיע בהרחבה במכתב שממנו לקח הרבי את הפתגם — מכתב של הרבי הריי"צ, שנכתב בב' מרחשוון תרצ"ח. בתוך המכתב הארוך מביא הרבי הריי"צ סיפור ששמע בשנת תרצ"ה מהישיש החסיד רבי יצחק רובשוב מפטרבורג, שהיה עד לו.
וכך מסופר: ידוע שבשנת תר"ג היה הצמח צדק בפטרבורג, שכן הממשלה קראה לו לאסיפה שבה ביקשו לגזור כל מיני גזירות ועניינים, והצמח צדק נלחם בעניין. באותו זמן היתה ברוסיה גזירה מפורסמת — גזירת הקנטוניסטים — שבה נטלה המלוכה יהודים רבים (וגם רבים אחרים) בעל כורחם לעבודת המלוכה, והכריחה אותם בייסורים קשים ומרים, לא עלינו, להשתמד.
הצמח צדק היה מראשי המתעסקים נגד ה"חוטפים", שהיו חוטפים ילדים צעירים מבתיהם. הוא חיזק את הילדים מאוד, השקיע בכך כסף רב, ושלח אליהם אנשים לעודדם וכו'.
מסופר, שבעת ששהה הצמח צדק בפטרבורג ביקשה הממשלה להשפיע עליו בכל דרך, ואחד הדברים שרצו היה, כביכול, "לשחד" את הרבי שיעשה כרצונם. באותה עת פנתה קבוצת חיילים יהודים למפקדיהם בבקשה שיתנו רשות ל"רבי מליובאוויטש" לבוא ולדבר לפניהם.
החיילים פנו למפקדים, המפקדים העבירו את הבקשה לשר הצבא לקבלת אישור מיוחד לאפשר לרבי לבוא אל החיילים, ושר הצבא העביר את הדבר לשר הפנים — לברר אם מאשרים שהרבי מליובאוויטש ידבר לפני החיילים. בסופו של דבר אישר זאת שר הפנים, ומובא ההסבר מדוע אישר: משום שסברו שהכבוד שיחלקו לרבי "ישחד" אותו לעשות אחר כך את רצונם.
אך הרבי, כמובן, ניצל את ההזדמנות שניתנה לו להיפגש עם החיילים. נקבע יום, כל החיילים היהודים התאספו, והרבי אמר לפניהם מאמר חסידות, עודד אותם מאוד וחיזקם בשמירת תורה ומצוות, ורבים מן החיילים ממש בכו בעת המפגש.
מסופר, כפי שמספר הרבי הריי"צ במכתב, שמתוך כל הקבוצה — שמנתה כמה מאות חיילים — יצאו כחמישה עשר חיילים, נציגי הקבוצה כולה, ואמרו לצמח צדק ממש בדמעות: "רבי, אנו אנשים נכים ברוחניות. איננו יודעים ללמוד, איננו מבינים דבר, בקושי יש בנו אמונה; את מילות התפילה אנו אומרים בלי להבין את פירוש המילים — ומה יהיה עלינו?". זו היתה טענתם.
מה השיב להם הצמח צדק? שיהודי המאמין בקדוש-ברוך-הוא, ומאמין שהקדוש-ברוך-הוא משגיח בהשגחה פרטית על כל דבר, והוא אומר את המילים אף שאינו מבינן — הריהו יהודי חזק ובריא, והקדוש-ברוך-הוא שמח מאוד מהתנהגות זו. ובירך אותם שיצליחו לשוב לביתם מתוך בריאות. זה היה באותו יום.
אותו רבי יצחק רובשוב, שממנו שמע הרבי הריי"צ את הסיפור, היה אחד המשמשים את הצמח צדק באותו זמן. באותו לילה באו חסידים ליחידות אל הצמח צדק, ורבי יצחק, שהסתובב שם, שמע מתוך החדר דברים שונים. הצמח צדק דיבר על מעלתם הגדולה של החיילים — שאין לשער את התהילים ואת התפילות שהם פועלים — ואמר ביטוי, שכשיבוא משיח יהנה מיהודים פשוטים אלו, בעלי המסירות נפש, וכו'.
וכאן מגיע הסיפור שהוא הקדמה לפתגם היומי. בא חסיד ושמו רבי חיים — בנו של רבי שלמה, אופה ה"לעקאח" [אופה העוגות] מויטבסק — ופנה לרבי (וכל זאת שומע רבי יצחק מן החדר) ושאל: "כיצד אפשר להיעשות יהודי תמים בעל מסירות נפש? הרבי דיבר היום על מעלת החיילים הללו — האם אפשר להיות כזה?".
השיב לו הצמח צדק: מה אתה חושב? זה קשה יותר מללמוד את כל הש"ס. אותו רבי חיים היה "בקי בש"ס", כלשון הכותרת, וכן משכיל גדול בחסידות, ואף שהיה בעל עסק, רוב היום עסק בתורה ובעבודת ה'. אמר לו הרבי: דע לך, זה קשה יותר מלהיות בקי בכל הש"ס. אך לאחר התבוננות קלה אמר לו הצמח צדק, שיש עצה — והיא קבלת עול.
וזו לשון הדברים שאמר לו הרבי ביחידות: "קבלת עול משנה את המהות". דע לך, קבלת עול משנה את מהותו של האדם. כלומר, אתה יכול לקיים את כל הדברים ולדעת את כל הש"ס משום שאתה מבין זאת, וטוב לך, ואתה חי את זה; אך פְּעל על עצמך לעשות זאת לא מפני שאתה חי את זה, לא מפני שאתה מבין את זה, ולא מפני שנעים לך, אלא מפני שכך אמר הקדוש-ברוך-הוא — קבלת עול. אם תפעל על עצמך לגשת אליו בקבלת עול, הרי זה משנה את המהות.
"על ידי קבלת עול של עבד פשוט" — מהי קבלת עול של עבד פשוט? כמו עבד פשוט, "כזה שגם בשנתו נכר עליו עולו" שאפילו בשנתו אפשר לראות עליו שהוא עבד — שאפילו שנתו היא בקבלת עול. אם מצליחים להגיע לדרגה כזו של קבלת עול, "יכול גם למדן וגאון להגיע למעלתו" — שאף אדם למדן וגאון יכול להשיג את מעלתם של האנשים הפשוטים.
"ולחשיבותו של יהודי-של-מסירות-נפש פשוט ותמים" — כדי לקבל את חשיבותה של מסירות הנפש התמימה והפשוטה של אותו יהודי פשוט — אפשר להגיע לזה. קשה הדבר מאוד, אך הדרך היא על ידי החזרת קו זה של קבלת עול בנפשנו.
גם הרבי דיבר במשך השנים רבות על מעלת דורנו, הנקרא דור של עקבתא דמשיחא. ומהו "עקבתא"? עשיית הדברים בקבלת עול, בלי להעלים את השכל. קבלת עול היא הבסיס הגדול ביותר לקבלת המעלה האלוקית והנפשית שעליה מדבר כאן הצמח צדק.