"חדר" המאה ושניים בהיכל היום-יום.
יום שלישי ב' אדר שני ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, פקודי, שלישי, עם פירוש רש"י. תהילים, ב' בחודש, מפרק י' עד פרק י"ז ועד בכלל. תניא, עדיין בפרק ל"ד; השיעור היומי מהמילים "ואם ירחיב", והסיום בעמוד שמונים ושש במילים "כמו שכתוב לקמן".
הפתגם היומי מעניין מאוד ונותן יסוד גדול כיצד להתייחס וכיצד לזכות לקבל ברכה מצדיק. כהקדמה, נקרא תחילה מכתב של הרבי בנושא, ואחר כך נעיין במקור שממנו נלקח הפתגם היומי.
בז' כסלו תשי"ב כותב הרבי ליהודי שביקש כנראה ברכה לבריאות. המכתב ביידיש, ובתרגום: "כשאהיה על הציון של חמי, אקרא את הפדיון-נפש עבורך, ואני מקווה שהוא" — הכוונה לחמיו — "יעורר רחמים רבים שהבריאות שלך תהיה טובה יותר, ותשתפר ותלך ותהיה כל הזמן בצורה הרבה יותר טובה". זהו פתח המכתב.
אחר כך כותב לו הרבי: "בוודאי אתה יודע שכדי לקבל ברכה מהקדוש-ברוך-הוא צריך כלים, ולכן אני רוצה להציע שתתחיל לשמור במיוחד על הנחת תפילין בכל יום, כמובן חוץ משבת ויום-טוב". והרבי מסביר לו מדוע דווקא תפילין: "תפילין של יד שמניחים כנגד הלב מביאים בריאות ללב, ותפילין של ראש שמניחים כנגד המוח — והמוח הרי מנהיג את כל הגוף ואת כל האיברים על ידי העצבים — מביאים בריאות לכל הגוף".
הרבי מציע לו תחילה תפילין, ולאחר מכן אומר לו גם לומר בכל יום כמה פרקי תהילים, ולתת בכל יום סכום לצדקה בלי נדר, עד פסח הבא עלינו לטובה. המכתב נכתב בכסלו, והרבי מבקש ממנו שעד פסח ייתן צדקה בכל יום; כמובן טוב לתת צדקה גם לאחר מכן, אך לכל הפחות עד פסח ישמור על כך. "ואני מקווה לקבל ממך בשורה טובה, שהבריאות שלך השתפרה ושהרופאים מרוצים ממצבך הבריאותי". במכתב זה של הרבי רואים במפורש שכדי שהברכה תתקבל צריך שיהיה לה כלי.
יש מכתב של הרבי הריי"צ, הכתוב בסגנון הרבה יותר חריף, וממנו נלקח הפתגם היומי (כ"ז אדר תרצ"ח). הרבי כותב ליהודי שכנראה לא היה קשור, לא היה חסיד, וביקש ברכה: "אם חפץ להיות ברשימת המקושרים" — אם אתה רוצה להיות ברשימת הקשורים אליי — "ואז כמובן הברכות יתקיימו".
ואז הוא נותן לו מעין "תפריט", מה עליו לעשות כדי להיות ברשימת המקושרים: "לקבוע שיעור ללמוד דברי אלוקים חיים, תורת חסידות חב"ד, שיעור קבוע בכל יום ויום, וביום שבת-קודש שיעור כפול, ולהתנהג בדרכי החסידות". והוא מפרט לו — בנוגע לנוסח התפילה, לטבילה בערב שבת-קודש, בשבת-קודש וביום-טוב בבוקר, ובאופן הנחת התפילין — שבכל אלה יתנהג בדרך החסידות, "ולשים לב על אריכות ותפילה בזמנים מיוחדים". ואז הוא מסיים: "ובאם לאו" — אם כל זה לא יתקיים — "אינו עניין כלל", כלומר אינך קשור.
"ומי שאינו מקושר ואינו חפץ להתנהג בדרכי החסידים וללמוד תורת החסידות, ובפרט אלו המנגדים לזה, הנה מסופק אם הברכות שמברכים אותם יש בהן תועלת". הרבי אומר שאצל אנשים כאלה שאינם עושים דבר, מסופק אם הברכה תפעל. ומדוע? כאן בא הפתגם היומי.
הפתגם היומי בא ממש בהמשך למשפט זה שבמכתב: "כי הברכה צריכה לאיזה דבר שתאחז בו" — הברכה צריכה להיאחז במשהו. ומביא דוגמה: "כמו המטר על שדה חרושה וזרועה" — כגשם היורד על שדה שקודם לכן חרשו וזרעו בו; "או היורה ומלקוש" — הגשם הראשון או הגשם האחרון — "על תבואת השדה והכרם", כשכבר יש משהו שצמח, אז הגשם יכול לפעול. "אבל בשדה בור" — שדה שלא עשו בו דבר, ריק — "לא חרושה ולא זרועה, אין המטר, יורה ומלקוש מביאים תועלת".
המטר והגשם אינם מביאים דבר. במקור כתב הרבי הריי"צ "אין המטר... מביאים איזה תועלת", והרבי [בהעתקתו ל"היום-יום"] השמיט את המילה "איזה" — "אין מביאים תועלת", כלל וכלל. הרבי הריי"צ מסיים את המכתב שהקדוש-ברוך-הוא יאיר את מוחו של אדם זה, שתהיה לו ההכרה להבין שזוהי הדרך היחידה שבה הברכה יכולה להימשך.
עניין זה מופיע במכתב נוסף, בביטויים שונים, ובו יש תוספת מעניינת. הרבי אומר שם שברכה אינה רק ניב שפתיים, אינה רק אמירת כמה מילים, אלא היא בעצם התעוררות רחמים ותחנונים; כשהרבי מברך הוא מעורר רחמים ומתחנן, "ומתקיימים על פי הרוב במקום שיש כלים להכיל את דבר הברכה". אם יש כלים — הדבר מתקיים, ואם אין כלים — שוב מובא המשל שאם יש קוצים וברקנים והשדה אינה זרועה, אין הגשם מביא דבר. כך גם הברכה מביאה תועלת רק למי ששומר תורה ומצוות, שהוא כלי לברכה.
ואז הוא מסיים בעניין מעניין. "גשם" הוא משל בחסידות למשהו שבא ב"אתערותא דלתתא", שהרי הגשם הוא בבחינת "עת יעלה מן הארץ" — הוא בא מלמטה, ומעורר אחר כך ברכה מלמעלה, ולכן יש תנאי שקודם לכן צריכות להיות הכנות. אבל "טל" הוא משהו שהוא מלכתחילה "אתערותא דלעילא", בא מצד עצמו ואינו תלוי כלל בעבודת האדם. ובזה עצמו פותח הרבי לו פתח לברכה: הטל אינו נעצר ואינו תלוי בדבר. ולכן הרבי מברכו שהקדוש-ברוך-הוא ייתן לו לב טוב ושכל חזק להניח תפילין, לשמור שבת ולקיים מצוות; ואם גם יעשה כן, יעזור לו הקדוש-ברוך-הוא שהכול יסתדר. הרבי אומר: אינני משאיר אותך בלי ברכה, אני נותן לך כעין "טל" — אעורר אותך שתרצה להתחיל לעשות משהו, אך בלי כל מעשה מצדך ודאי שהדבר לא יפעל.
ובאשר לקשר של הפתגם היומי למקומו ב"היום-יום": ראשית יש למצוא קשר כללי בפרשת השבוע, פרשת פקודי, שבה יש פסוק המספר שמשה רבנו ראה את כל מה שעשו בני ישראל בבניית המשכן — "וירא את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו ויברך אותם משה". והנקודה היא שמשה רבנו בירך אותם דווקא כשראה את כל מה שעשו. אפשר לומר שזהו גם המשך לפתגם שקראנו אתמול, שבו הבאנו את הלשון "יעלה ויבוא... פקדנו בו לברכה"; והיום בא ההסבר כיצד מגיעה הברכה — בדרך זו.
לסיום, ברצף הפתגמים ביחס למהלך של "יד החזקה" לרמב"ם, אמרנו שאנו מתחילים עתה את הרמזים לספר "זרעים" שברמב"ם, וזהו ממש כל הנושא של היום. "ספר זרעים" עוסק במה שצומח — אם אתה רוצה שיצמח משהו, ואם אתה רוצה שתהיה ברכה, צריך כמובן שתהיה חרישה וזריעה, ואז יהיה לברכה במה להיאחז ובמה להתקיים, בעזרת השם.