"חדר" המאה ושתיים בהיכל היום-יום.
יום שלישי ב' אדר שני ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, פקודי, שלישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, ב' בחודש, מפרק י' עד פרק י"ז כולל.
תניא, נמצאים עדיין בפרק ל"ד. השיעור היומי מהמילים "ואם ירחיב", והסיום בעמוד 86 במילים "כמו שכתוב לקמן".
הפתגם היומי הוא פתגם מעניין מאוד, הנותן יסוד גדול כיצד להתייחס וכיצד לזכות לקבל ברכה מצדיק. כהקדמה, נקרא קודם כל מכתב של הרבי בנושא, ואחר כך נראה את המקור שממנו נלקח הפתגם היומי.
בז' כסלו תשי"ב כותב הרבי ליהודי שביקש כנראה ברכה לבריאות. המכתב באידיש, ובתרגום אומר לו הרבי: "כאשר אהיה על הציון של חמי, אקרא את הפדיון-נפש עבורך, ואני מקווה שהוא [חמי] יעורר רחמים רבים, שבריאותך תהיה טובה יותר ותלך ותשתפר כל הזמן". זהו פתח המכתב.
אחר כך כותב לו הרבי: "ודאי ידוע לך שכדי לקבל ברכה מהקדוש-ברוך-הוא צריך כלים, ולכן ברצוני להציע שתתחיל לשמור במיוחד על הנחת תפילין בכל יום", מלבד שבת ויום-טוב כמובן. והרבי מסביר לו מדוע דווקא תפילין: "תפילין של יד, שמניחים כנגד הלב, מביאים בריאות ללב; ותפילין של ראש, שמניחים כנגד המוח - והמוח הרי מנהיג את כל הגוף וכל האיברים על ידי העצבים - מביאים בריאות לכל הגוף".
הרבי מציע לו קודם כל תפילין, ולאחר מכן גם לומר בכל יום כמה פרקי תהילים, ולתת בכל יום סכום לצדקה בלי נדר עד פסח הבא עלינו לטובה. המכתב נכתב בכסלו, והרבי מבקש שעד פסח ייתן צדקה בכל יום; ואף שטוב לתת צדקה גם לאחר מכן, לכל הפחות ישמור על כך עד פסח — "ואני מקווה לקבל ממך בשורה טובה, שבריאותך השתפרה ושהרופאים מרוצים ממצבך הבריאותי". ממכתב זה של הרבי רואים במפורש שכדי שהברכה תתקבל, צריך להיות לה כלי.
יש מכתב של הרבי הריי"צ, הכתוב בסגנון חריף הרבה יותר, וגם ממנו נלקח הפתגם היומי. מכתב זה של הרבי הריי"צ הוא מכ"ז אדר תרצ"ח, והוא כותב ליהודי שכנראה לא היה קשור, לא היה חסיד, וביקש ברכה. כותב לו הרבי הריי"צ: "אם חפץ להיות ברשימת המקושרים - ואז כמובן יתקיימו הברכות".
ואז הוא נותן לו "תפריט" של מה שעליו לעשות כדי להיות ברשימת המקושרים: "לקבוע שיעור ללמוד דברי אלוקים חיים, תורת חסידות חב"ד, שיעור קבוע בכל יום ויום, וביום שבת קודש שיעור כפול, ולהתנהג בדרכי החסידות". והוא מפרט לו — בנוגע לנוסח התפילה, וכן לטבילה בערב שבת קודש, בשבת קודש וביום-טוב בבוקר, ובאופן הנחת תפילין — שבכל אלה יתנהג בדרך החסידות, "ולשים לב על אריכות התפילה בזמנים מיוחדים". ומסיים: "ובאם לאו - אינו ענין כלל" — אם כל זה לא יתקיים, אין אתה קשור כלל.
"ומי שאינו מקושר ואינו חפץ להתנהג בדרכי החסידים וללמוד תורת החסידות, ובפרט אלו המנגדים לזה, הנה מסופק אם הברכות שמברכים אותם יש בהן תועלת". אומר הרבי הריי"צ: כשמדובר בכאלה שאינם עושים דבר, מסופקני אם הברכה שאברך אותך תפעל כלל. ומדוע? כאן בא הפתגם היומי.
הפתגם היומי בא בהמשך ישיר למשפט זה שבמכתב: כי "הברכה צריכה לאיזה דבר שתאחז בו" — הברכה צריכה להיאחז במשהו. ומביא דוגמה: "וכמו המטר על שדה חרושה וזרועה, או היורה ומלקוש על תבואת השדה והכרם" — כגשם היורד על שדה שכבר חרשו וזרעו בו, או היורה והמלקוש (הגשם הראשון או האחרון) היורדים על תבואת השדה והכרם, כשכבר יש משהו שצמח; אז יכול הגשם לפעול. "אבל בשדה בור, לא חרושה ולא זרועה, אין המטר יורה ומלקוש מביאים תועלת" — בשדה שלא עשו בו דבר, ריק, אין הגשם מביא תועלת.
במקור כתב הרבי הריי"צ "אין... מביאים איזה תועלת", והרבי השמיט את המילה "איזה": "אין... מביאים תועלת" — פשוט אינם מביאים דבר. הרבי הריי"צ מסיים את המכתב שהקדוש-ברוך-הוא יאיר את מוחו של אדם זה, שתהיה לו ההכרה להבין שזו הדרך היחידה שבה יכולה הברכה להימשך.
עניין זה מופיע במכתב נוסף, בביטויים שונים, ושם יש תוספת מעניינת. הרבי אומר שם שברכה אינה רק ניב שפתיים, אמירת כמה מילים, אלא היא בעצם התעוררות רחמים ותחנונים; כשהרבי מברך, הוא מעורר רחמים ומתחנן, "ומתקיימים על פי הרוב במקום שיש כלים להכיל את דבר הברכה". אם יש כלים — הברכה מתקיימת; ואם אין כלים — שוב מביא הוא את המשל, שאם יש קוצים וברקנים והשדה אינה זרועה, אין הדבר מביא תועלת. גם ברכה מביאה תועלת רק למי ששומר תורה ומצוות, שהוא כלי לברכה.
ואז מסיים בדבר מעניין — עניין הגשם. הגשם הוא משל בחסידות למשהו שבא בהתעוררות מלמטה (אתערותא דלתתא), שכן הגשם "עולה מן הארץ" — בא מלמטה ומעורר אחר כך ברכה מלמעלה, ולכן יש בו תנאי שצריכות לקדום לו הכנות. אך הטל הוא מלכתחילה התעוררות מלמעלה (אתערותא דלעילא), הבא מצד עצמו ואינו תלוי כלל בעבודת האדם — ובכך הוא פותח פתח לברכה. הטל אינו נעצר ואינו תלוי בדבר. לכן אומר הרבי: אני מברך אותך שהקדוש-ברוך-הוא ייתן לך לב טוב ושכל חזק להניח תפילין, לשמור שבת ולקיים מצוות; ואם גם תעשה זאת, יעזור לך הקדוש-ברוך-הוא שהכול יסתדר. כלומר, איני משאיר אותך בלא ברכה — אני נותן לך כמו טל, מעורר אותך שתרצה להתחיל לעשות משהו; אך בלי כלום, ודאי שאין הדבר עובד.
הקשר של הפתגם היומי למקומו ב"היום-יום". אפשר למצוא קודם כל קשר כללי בפרשת השבוע. אנו בפרשת פקודי, ובה יש פסוק שמשה רבנו ראה את כל מה שעשו ישראל בבניית המשכן: "וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה... ויברך אותם משה". והנה הנקודה — מתי בירך אותם משה רבנו? כשראה את כל מה שעשו. אפשר לומר שזה גם המשך לפתגם שקראנו אתמול, שבו הובאה הלשון "יעלה ויבוא... פוקדנו בו לברכה"; והיום בא ההסבר כיצד מגיעה הברכה — בצורה זו.
לסיום, ברצף הפתגמים ביחס למהלך יד החזקה לרמב"ם. אמרנו שאנו מתחילים כעת את הרמזים לספר זרעים שברמב"ם, וזה בדיוק כל הנושא של היום — ספר זרעים. אתה רוצה שיהיה זרע ושיצמח; וכל ספר זרעים עניינו הצומח. אם אתה רוצה שיצמח משהו, ואם אתה רוצה שתהיה ברכה — צריך כמובן שתהיה חרישה וזריעה, ואז יהיה לברכה במה לאחוז ובמה להתקיים בעזרת השם.