בסיעתא דשמיא אנו פותחים היום את ספר דברי הימים, וכדרכנו נקדים הקדמה לספר ולאחר מכן נתחיל בלימודו. ספר דברי הימים חותם את חלק הכתובים. בתחילתו הוא מציג סקירה של אילן היוחסין מאדם הראשון ועד למשפחותיהם של שנים עשר השבטים וצאצאיהם, ולאחר מכן הוא סוקר באופן כרונולוגי את קורות עם ישראל מסוף תקופת מלכותו של שאול ועד לחורבן ממלכת יהודה והצהרת כורש.
תקופת חיבורו של הספר היא התקופה הפרסית, במאה החמישית לאלף הרביעי, כלומר לפני קרוב ל-2300 שנה. חז"ל אומרים שעזרא הסופר הוא שהתחיל את כתיבת הספר ונחמיה סיים אותו, ויש אומרים שעזרא כתב את כל הספר כולו, כמובא ביד רמה ובבבא בתרא.
מדובר בדור שבו עם ישראל חוזרים מן הגלות ומגיעים לארץ כדי לבנות את בית המקדש השני. העולים היו משבטי יהודה, בנימין ולוי, והם לא ידעו את ייחוסם. בנוסף, כשחזרו לכאן היו בהם תערובות רבות - חז"ל מדברים על "עיסה" - היו נושאים נשים אשדודיות ועמוניות, והיו בעיות קשות בייחוס. לכן בא עזרא וכתב עבורם את הספר, כדי שידעו את ייחוסם.
האחד: הספר כולו מלא ייחוסין. כבר מראש אומר אני שעל החלקים הללו כמעט אין מפרשים, ולכן נקרא אותם במהירות יתרה, ואילו בחלקים בעלי המשמעות נתעכב.
השני: השבטים שעלו היו יהודה, בנימין ולוי, ואכן הספר מתייחס בעיקר אליהם - רק לממלכת יהודה. ממלכת ישראל שבשומרון, המלכים שמלכו שם - ירבעם והבאים אחריו, אחאב ושאר המלכים - כמעט ואינם מקבלים התייחסות בספר. מכאן רואים שהעיקר היה לייחס את אלה שבאו, לומר להם מה ייחוסיהם ומאילו משפחות ומקורות באו.
החלק הראשון, דברי הימים א', מתחיל בסיכום כרונולוגי מבריאת העולם ועד מיתתו של שאול בגלבוע, וממשיך בתיאור ימי מלכות דוד. החלק השני, דברי הימים ב', עוסק בתולדות ממלכת יהודה ושושלת מלכי בית דוד מזמן שלמה ועד חורבן בית המקדש הראשון, ובסופו נספח: הצהרת כורש.
חלק מן הספר מקביל בתוכנו לספרי שמואל ומלכים, ויש נקודות חיבור רבות בין מה שלמדנו שם לבין מה שנראה כאן. אך יש לשים לב: ישנן נקודות זהות רבות, ישנם עניינים המוזכרים כאן ולא שם, ומאידך גיסא דברים המוזכרים בשמואל ובמלכים והושמטו מכאן.
דוגמאות להשמטות: חטא בת שבע אינו מוזכר כלל בדברי הימים, אף שהוא מקבל מקום נרחב בספר שמואל. ולעומת זאת, יש דברים המופיעים כאן ולא שם: מעשיו של יהושפט ופעולותיו הרוחניות, תוכחותיו לשופטים לעשות משפט (דברי הימים ב' פרק י"ט), אינם מופיעים בספר מלכים. כך גם תשובתו של מנשה והחזרתו למלכותו ועוד עניינים מסוג זה, שכלל אינם מופיעים במלכים.
ומאידך גיסא יש דברים הבאים בהחלפה, כלומר מופיעים בצורה שונה. למשל, בספר שמואל לא מופיע שהלויים היו שותפים בהעלאת הארון, ואילו בדברי הימים א' פרק ט"ו הלויים מופיעים. המלבי"ם בדרך כלל מיישב את הסתירות הללו. לעיתים יש שוני גם בשמות: שמות מסוימים מופיעים בתורה או בנביאים בצורה אחת ובדברי הימים בצורה שונה מעט, וגם על כך נעמוד ונסביר את ההבדלים. לדעת רוב הדעות השינויים נעשו בכוונה על ידי כותב הספר, עזרא.
רש"י - ונכון יותר לקרוא לו "המיוחס לרש"י", וטעם הדבר יתבאר להלן - כותב כמה וכמה פעמים שהספר הזה נכתב לשבחו של דוד. ומשום כך, כל עניין שיש בו הצלחה לדוד, וכל מקום שבו זרעו של דוד עושה חיל, מקבל ביטוי בספר; ולעומת זאת עניינים שהיה בהם חיסרון אצל דוד אינם מוזכרים כאן, כגון חטא בת שבע שהושמט ועוד, שכן הספר בעיקרו נכתב למעלתו ולשבחו של דוד.
יש שיטה בראשונים, וביניהם הרד"ק, אך חשוב להדגיש שהיא שיטת מיעוט הראשונים, שהספר הזה הוא אותו ספר המוזכר בכמה מקומות בספר מלכים: "ספר דברי הימים למלכי יהודה". רוב הראשונים אינם מקבלים זאת, ובפרט שיש הרבה דברים שנאמר עליהם שהם מוזכרים בדברי הימים למלכי יהודה, וכשאתה פותח את ספר דברי הימים אינך מוצא אותם כאן; ולשיטה זו תצטרך לומר שחלקים ממנו נעלמו מאיתנו. לכן ההיגיון אומר ש"דברי הימים למלכי יהודה" היה ספר שבו היו כותבים למלכים את דברי קורות ימיהם, ואין הוא קשור לספר דברי הימים שחיבר עזרא הסופר.
בחז"ל מופיע שדברי הימים חותם את הכתובים והוא הספר האחרון, וכך גם בסדר הלימוד שלנו בתנ"ך: כשנסיים את דברי הימים, סיימנו את לימוד כל התנ"ך עם המלבי"ם. אך יש לדעת שיש אומרים שאין סדר לכתובים, כלומר בכתובים אין הבדל מה קודם ומה מאוחר ואינם כתובים על פי סדר מסוים. ויש אף שמכניסים את דברי הימים כראשון שבספרי הכתובים, וכך מובא על ידי בעלי המסורה בטבריה שמנו אותו ראשון מביניהם.
הספר מחולק לשניים: דברי הימים א' ודברי הימים ב'. צריך לדעת שכל הספרים המחולקים לשניים - כמו שמואל א' ושמואל ב' וכן הלאה - לא חולקו על ידי חז"ל. בדרך כלל חולקו על ידי הנצרות: גם הנוצרים למדו את התנ"ך, וחילקו מטעמי נוחות, מפני שהספר עצמו גדול מכדי להיות ספר אחד. אצלנו ביהדות אין חלוקה כזו למלכים א' ומלכים ב'.
דיברנו בעבר שגם החלוקה לפרקים אינה חלוקה יהודית. כל החלוקה שיש לנו היום בתנ"ך, פרק א', פרק ב', אינה מגיעה ממקורותינו אלא מן הנצרות. ואף הוכחנו בעבר שלנצרות היה עניין לחלק פרקים מסוימים בדרך מסוימת, כדי שישתמע מהם גנאי לישראל. הראינו פעם דוגמאות לכך, אך לא נתעכב על זה עתה.
ומדוע בכל זאת נתקבלה החלוקה אצלנו? מפני שהיו נערכים ויכוחים בין חכמי האומות לחכמי ישראל, וזו הייתה דרך מקובלת מאוד בזמנם לשעשע את המלכים - לא היו להם רשתות חברתיות, והיו צריכים להשתעשע במשהו. היו עורכים ויכוחים תיאולוגיים ומביאים מבני הדתות שיתווכחו בפניהם, כגון ויכוח הרמב"ן ועוד, ויש לנו מקורות רבים לכך. וכאשר היו מגיעים להתווכח והיה אומר לו: ברצוני לדבר על ספר ישעיהו פרק ס"א - היה חייב לציין את מיקום הפרקים כדי לדעת על מה מדובר. מכאן נשתרבב העניין גם אצלנו, ולכן גם בספרינו מופיעים הפרקים בשמותיהם.
יש שהקפידו שלא להשתמש בשמות הפרקים מטעם זה, כיוון שמקורם אינו טהור, ובמקום זאת היו אומרים "בפרשה פלונית", בלי לכתוב קפיטל ובלי לציין באיזה פרק. יוצא מן הכלל הוא ספר תהילים, שבו החלוקה לפרקים היא ממקורותינו. ראיתי פעם מי שכתב שהחפץ חיים הקפיד שלא להשתמש בשמות הפרקים מטעם זה, אך ראיתי גם מי שכתב שאין הדבר נכון, שכן הראה מקומות רבים שבהם החפץ חיים כן נקט את מיקום הפרק. על כל פנים, כיוון שהדבר כבר נתקבל ונשתרש, משתמשים היום בחלוקה לפרקים. ומעניין שבנוגע לדברי הימים, כבר בתרגום השבעים הוא מחולק לשניים, ואפשר שמשם הגיעה החלוקה גם אצל הנצרות, שהרי תרגום השבעים קדם להם.
דברי הימים א': פרק א' - אילן יוחסין מאדם הראשון עד יעקב אבינו. פרקים ב', ג', ד' - שרשרת יוחסין של שבט יהודה, ופרק ד' עוסק גם בשבט שמעון. פרק ה' - שבט ראובן, גד, חצי שבט מנשה ובני לוי. פרק ו' - בני לוי ועריהם. פרק ז' - בני יששכר, נפתלי, אשר ואפרים. פרק ח' - שבט בנימין ובית שאול. פרק ט' - סיום היוחסין, יושבי ירושלים ובית שאול. פרק י' - מותו של שאול. ומפרק י"א עד כ"ט - דוד המלך.
דברי הימים ב': פרקים א' עד ט' - שלמה המלך. י' עד י"ב - רחבעם. י"ג - אביה. י"ד עד ט"ז - אסא. י"ז עד כ' - יהושפט. כ"א - יהורם. כ"ב - אחזיה. כ"ג - עתליה. כ"ד - יואש. כ"ה - אמציה. כ"ו - עוזיהו. כ"ז - יותם. כ"ח - אחז. כ"ט עד ל"ב - חזקיהו. ל"ג - מנשה ואמון. ל"ד-ל"ה - יאשיהו. ל"ו - יהואחז, יהויקים, יהויכין, צדקיהו, החורבן, הגלות והצהרת כורש. ובזה מסתיים ספר דברי הימים.
אקדים עוד הקדמה בנוגע למה שכותב הבית יוסף בספרו מגיד מישרים. כידוע, לבית יוסף היה מתגלה מלאך שגילה לו סודות התורה: כשהיה עוסק בלימוד המשנה, היה נוצר מלימודו מלאך, והייתה המשנה אומרת לו: אני המלאך שנוצר מלימוד המשנה שלמדת - והוא היה מדבר עמו ומגלה לו סודות התורה. מזה כתב את המגיד מישרים. ואומרים שהמגיד מישרים הוא רק חלק קטן ממה שנתגלה לו על ידי המלאך. הלימודים שלימדו המלאך הם בעיקרם קבליים, ומגיד מישרים הוא בעיקרו ספר קבלי, והיו בו גם הכוונות בעניין ההתקדמות הרוחנית של הבית יוסף, תוכחות מוסר וכדומה.
שם, בפרשת צו, אור לשבת הגדול, אומר לו המגיד: "רזא דמילתא, דאורייתא שבכתב איהי תורה נביאים כתובים" - סוד הדבר, שהתורה שבכתב היא תורה נביאים כתובים. ודברי הימים - "לקבל מלכות, דאיהי כללא דכולהו", כנגד ספירת המלכות, שהיא כלל הכול.
כידוע, הספירות מתחלקות לעשר, וכבר דיברנו על כך בהרחבה כשלמדנו את נפש החיים ועוד: מלמעלה כתר, חכמה, בינה, ולאחר מכן חג"ת נהי"ם - חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. המלכות היא הספירה התחתונה הכוללת את כל הספירות שמעליה, מפני שהמלכות "לית לה מגרמה כלום", אין לה אור עצמי, אלא היא מקבלת מן הספירות שמעליה ומורידה כלפי מטה, וכל השפע המגיע לעולם הוא דרך בחינת ספירת המלכות.
וכך אומר לו המלאך: דע לך, דברי הימים כולל את כל התורה, הנביאים והכתובים. "והיינו דאמור רבנן, דכמה רזין דמרכבן עילאין, ולא הווה חכים דאדבק כל רזין דדברי הימים" - כמה רזים של המרכבה העליונה יש בדברי הימים, ולא היה חכם שהצליח להשיג את כל הסודות שבדברי הימים.
אנו קוראים את דברי הימים בצורה שטחית ופשוטה, אך נדע שהוא ספר גבוה מאוד, כנגד ספירת המלכות. וזה מתאים מאוד למה שהובא במיוחס לרש"י, שעיקרו שבחו של דוד המלך - ודוד המלך הרי הוא כנגד ספירת המלכות, כפי שאנו מזכירים בהקפות ועוד. אם כן מתאים מאוד שהספר הוא בבחינת המלכות, וכולל את כל התורה, ויש בו סודות גדולים שאין חכם שהשיגם. אנו נלמד את הדברים כפשוטם, ורק נכוון שיהי רצון מלפני אלוקי השמיים שיעלה לפניו כאילו השגנו את כל הסודות והנסתרות ופנימיות הדברים, ובסיעתא דשמיא שנזכה באמת להשיגם.
בסיום ההקדמה אני רוצה להזכיר את דברי רבי יעקב עמדין בספרו לחם שמיים, בנוגע לפירוש רש"י על דברי הימים, וזה נוגע גם לפירוש רש"י על פרקי אבות. וזו לשונו: "עוד זאת אדרוש לבני ישראל ואודיע נאמנה, כי הפירוש המצוי על מסכת אבות אשר יחסו הסופרים והמדפיסים לרש"י, כדי להיתלות באילן גדול, ברצותם לחנק" - הגמרא אומרת: הרוצה ליחנק ייתלה באילן גדול, וזהו ביטוי למי שרוצה שדבריו יתקבלו ולכן תולה אותם באדם גדול ומפורסם - "איננו לרש"י האמיתי, הצח, הדק והמפונק, אלא לאחד ננס שדימה עצמו לענק". יש כאן גם חרוז נאה: לא רש"י האמיתי הצח הדק והמפונק, אלא ננס שדימה עצמו לענק.
ותדעו שלגדולים הייתה אבחנה גדולה מאוד: כשהיו קוראים פירוש, היו יכולים לומר לך אם מקורו מאותו חכם שאתה מכיר או לא. היום יש תוכנות שעושות זאת - אלגוריתם שמזינים בו ספרים, ולאחר מכן מביאים לו ספר מסוים והוא אומר אם מי שכתב את הספרים ההם כתב גם את זה. יש לו ניתוח מיוחד למצוא ביטויים זהים, צורת כתיבה, סדר כתיבה, פתיחת משפטים ועוד, ואפשר לדעת היום על פי תוכנות מי כתב ספרים מסוימים, אף שהדבר אינו גלוי ולא נכתבו בשם מחברם.
ותדעו שלפני כמאה או מאה וחמישים שנה הגיע יהודי אחד מן המשכילים וטען שמצא את הירושלמי על סדר קודשים. ידוע שאצל הראשונים היה ירושלמי על קודשים, ובמאות השנים האחרונות הוא אבד לנו, והלה טען שמצאו. כשהביאו את הדבר לגדולי ישראל, כל אחד מהם דחה אותו מסיבה אחרת. מספרים על אחד מגדולי האדמו"רים, ואיני זוכר מי היה זה, שהביאו לו את הספר, הוא פתח אותו, התחיל להריח בו ומיד החזירו, ואמר: אין בזה קדושה.
רבים טעו אחריו, אך הגדולים באמת לא. הביאו את הספר לרוגוטשובר, שהיה גאון עצום בכל התורה כולה וידוע כמרא דהירושלמי, בעל בקיאות עצומה בירושלמי. הוא הסתכל ואמר: זה לא הירושלמי. שאלו אותו מניין הוא יודע, אמר להם: בירושלמי, בכל סדר וסדר יש חכם מסוים המוזכר פעמים רבות, חכם שהיה עוסק יותר באותו סדר, והירושלמי מזכירו הרבה. ובירושלמי הזה אין זאת - יש בו בליל של חכמים ואין חכם אחד דומיננטי, ואם כן זה אינו על פי סדרו של הירושלמי. אותו מזייף היה פיקח מאוד: הוא לקח מכל מיני מקורות וראשונים שציטטו ירושלמי על קודשים ושתל גם אותם בתוך הספר, וזה עשה רושם אמיתי מאוד - צריך להיות תלמיד חכם כדי לעשות זיוף כזה. אך לבסוף נתגלה קלונו והתברר שהכול היה זיוף והוא כתבו בעצמו. והגדולים ידעו להבחין.
אף כאן רבי יעקב עמדין יודע להבחין ולומר שאין זה רש"י. וכך הוא ממשיך: "ואל תתפלא שתראה אנשים שעם כזאת העוזה לבוא לכתוב פירוש ולקרוא לו רש"י, אין זה חידוש שכבר היה לעולמים, ואירע כזה עוד שלוש פעמים בפירושים המיוחסים לרש"י ואינם. כי פירוש גמרת נדרים המכונה גם כן לרש"י, איננו לו, כמפורסם" - וידוע ומפורסם שאין רש"י על נדרים, ולומדים שם את הר"ן ולא את הרש"י, ואף מודפס "מיוחס לרש"י", לפי שאין זה רש"י. "וכמותו פירוש דברי הימים מיוחס לרש"י בשיבוש. וככה פירוש מדרש רבה הידוע בשם זה" - יש פירוש רש"י על מדרש רבה, ורש"י לא כתבו, אלא מישהו כתב פירוש וייחסו כביכול לרש"י.
ואף על פי כן אנו נלמד את פירושו, מכיוון שהפירוש דומה בסגנונו לפירושו של רש"י, וללא כל ספק הוא מן הקדמונים; גם אם אין זה רש"י עצמו, ניכר שמדובר בתלמיד חכם שחיבר את הפירוש, וסיפחוהו כחלק מן הפירושים לדברי הימים. לכן כדרכנו נלמד גם את פירושו, ורק נזכיר שהוא "המיוחס לרש"י".