חזרה ופתיחה — מה פועלת העבודה
ברוכים הבאים לשיעור העשרים על המאמר באתי לגני תשי״א. אנחנו לומדים את אות ז׳ — ובה נלך צמוד ללשון המאמר, ביטוי אחר ביטוי, בלי לדלג על מילה.
נזכיר את ההקשר: באות הקודמת ראינו שכל העבודה היא להפוך את ‘השטות דלעו״ז’ ל‘שטות דקדושה’. עכשיו פותח המאמר ואומר מה פועלת העבודה הזו.
‘והנה על ידי אתכפיא ואתהפכא לשטות דקדושה על ידי זה ממלאים כוונת הבריאה, שהיא להיות לו יתברך דירה בתחתונים,’ — נדייק במילים. ‘על ידי זה ממלאים כוונת הבריאה’ — העבודה הזו היא שמשלימה את התכלית שלשמה נברא העולם. ומהי אותה כוונה? המאמר מפרש מיד: ‘להיות לו יתברך דירה בתחתונים’ — שהקדוש ברוך הוא יִשְׁכּוֹן כאן למטה, ממש כפי שאדם דר בביתו שלו.
הדירה גבוהה יותר מקודם החטא — ‘סותר על מנת לבנות’
‘…לו יתברך דירה בתחתונים, וזה שעל ידי אתכפיא ואתהפכא נעשית דירה בתחתונים, באתי לגני, הוא במדריגה יותר נעלית מקודם החטא.’ — כאן חידוש מפתיע. הדירה שנבנית דווקא על־ידי העבודה שלנו — ‘באתי לגני’ — היא ‘במדריגה יותר נעלית מקודם החטא’: גבוהה יותר אפילו מן המצב המושלם שהיה בגן עדן בתחילה. הנפילה והתיקון אינם רק חזרה למצב הקודם — הם הבאה למקום גבוה ממנו.
‘…יותר נעלית מקודם החטא. דכמו בסותר בנין הקודם על מנת לבנות, הרי פשיטא שבנין החדש צריך להיות במדריגה יותר נעלית מבנין הקודם, כמו כן מוכרח לומר שעל ידי אתכפיא ואתהפכא נעשית דירה במדריגה יותר נעלית,’ — וזה ההסבר. ‘סותר בנין הקודם על מנת לבנות’ — מי שהורס בית מוצק רק כדי לבנות מחדש, ‘פשיטא’, פשוט וברור, ש‘בנין החדש צריך להיות במדריגה יותר נעלית מבנין הקודם’; אחרת למה להרוס? כך גם כאן: מאחר שהחטא היה מעין הריסה לצורך בנייה, ‘מוכרח לומר’ שהדירה הנבנית על־ידי אתכפיא ואתהפכא היא במדרגה גבוהה יותר. דמיינו אומן הממיס כלי כסף ישן ויקר — הוא עושה זאת רק כדי ליצוק כלי משובח יותר.
‘אסתלק יקרא דקוב״ה בכולהו עלמין’ — ובשוה
‘…דירה במדריגה יותר נעלית, וכמבואר בהמאמר דעל ידי דאתכפיא סטרא אחרא אסתלק יקרא דקודשא בריך הוא בכולהו עלמין, היינו האור שהוא בכולהו עלמין בשוה.’ — המאמר מביא מן הזוהר: על־ידי ‘אתכפיא סטרא אחרא’ — כשאדם כובש את הצד האחר שבו — ‘אסתלק יקרא דקודשא בריך הוא בכולהו עלמין’: מתעלה ומתגלה כבודו של הקדוש ברוך הוא בכל העולמות. והמאמר מדייק: ‘היינו האור שהוא בכולהו עלמין בשוה’ — אור שמאיר בכל העולמות בשווה ממש, בלי הפרש בין עליון לתחתון. וזהו ה‘בניין הגבוה יותר’: לא חזרה למצב הקודם, אלא גילוי אור חדש לגמרי.
אור ממלא, אור סובב — והאור שאינו בגדר העולמות כלל
‘…שהוא בכולהו עלמין בשוה. ואף שהלשון בהמאמר הוא אור הסובב כל עלמין, מכל מקום אי אפשר לומר שהכוונה הוא שנמשך אור שהוא בגדר העולמות אלא שהוא סובב ומקיף עליהם, אלא הכוונה שנמשך אור נעלה שאינו בגדר עולמות כלל.’ — וכאן המאמר עוצר ומדייק דיוק חשוב. ‘אף שהלשון בהמאמר הוא אור הסובב כל עלמין’ — אף שנקרא ‘אור הסובב’ — ‘אי אפשר לומר’ שהכוונה לאור ‘שהוא בגדר העולמות אלא שהוא סובב ומקיף עליהם’; ‘אלא הכוונה שנמשך אור נעלה שאינו בגדר עולמות כלל’. כדי להבין, נכיר שלוש דרגות של אור.
הדרגה הראשונה: ‘אור הממלא כל עלמין’ — אור פנימי, שמתלבש בתוך כל עולם לפי מידתו: הרבה למעלה, מעט למטה. כמו הנשמה הממלאת כל אבר לפי כליו — שכל במוח, ראייה בעין. זה אור ‘שבגדר העולמות’ מבפנים, ולכן הוא מדורג.
הדרגה השנייה: ‘אור הסובב כל עלמין’ — אור מקיף, שאינו מתלבש בפרטים אלא ‘סובב ומקיף’ עליהם בשווה. אבל — וזה הדיוק — גם הוא עדיין ‘בגדר עולמות’: הוא מוגדר ביחס אליהם, הוא ה‘מקיף שלהם’. הוא שווה כלפי כולם, אך עדיין שייך למערכת, כמו גג אחד הפרוש מעל כל חדרי הבית — שווה לכולם, אך עדיין ‘גג של הבית’.
והדרגה השלישית, שעליה מדבר כאן המאמר: ‘אור נעלה שאינו בגדר עולמות כלל’. לא אור פנימי ולא אור מקיף — אלא אור שכלל אינו שייך למערכת העולמות, לא מבפנים ולא מבחוץ. ודווקא משום כך הוא מאיר ‘בכולהו עלמין בשוה’: לא מפני שהוא ‘מקיף שווה’, אלא מפני שהוא פשוט אינו נמדד לפי עולמות בכלל, ולכן עליון ותחתון שווים לגמרי לפניו.
נחדד במשל. ‘ממלא’ הוא השיעור שהמורה מצמצם בדיוק לפי הבנת התלמיד. ‘סובב’ הוא כל אהבת המורה המרחפת מעל התלמיד — שווה ומקיפה, אבל עדיין ‘ביחס לתלמיד’. והדרגה השלישית היא עצם נפש המורה — שאין לה שום יחס לתלמיד כלל; וכשהיא מתגלה, היא נוגעת בכול בשווה, כי אינה ‘על אודות’ אף אחד. זה האור שמתגלה דווקא על־ידי העבודה למטה.
‘אסתלק’ = הסתלקות — ולכן גם פטירת צדיקים
‘…שאינו בגדר עולמות כלל. ולכן קורא לגילוי אור זה בשם אסתלק.’ — ועכשיו נבין את שם האור. ‘ולכן קורא לגילוי אור זה בשם אסתלק’ — דווקא מפני שהאור הזה מסולק ומרומם מעל כל גדר העולמות, קוראים לגילויו ‘אסתלק’. ‘הסתלקות’ כאן אינה לשון עזיבה והליכה, אלא לשון רוממות: דבר שהוא ‘מסולק’, מורם, מעל המערכת כולה. זכרו את הדיוק הזה — הוא הופך מיד מושג כואב.
‘…אור זה בשם אסתלק. ולכן גם פטירת צדיקים נקרא בשם הסתלקות, כי הסתלקות הוא גילוי אור נעלה ביותר.’ — ‘ולכן גם פטירת צדיקים נקראת בשם הסתלקות, כי הסתלקות הוא גילוי אור נעלה ביותר’. המילה שנשמעת כעזיבה מסמנת באמת את ההפך: גילוי האור הגבוה ביותר. כיצד זה, ומה זה תובע מאיתנו — נפתח בשיעור הבא.
נושא עדין במיוחד, שהרי המאמר נאמר ביום ההילולא הראשון של הרבי הריי״צ. תודה שלמדתם איתנו, וניפגש בשיעור הבא.