בחלק הקודם למדנו על הגדרת הבינוני, וראינו שאין לומר שבינוני הוא מי שיש לו מחצית מצוות ומחצית עוונות. בחלק זה נעמיק בשלילה זו, נעקוב אחר שרשרת ההוכחות שמביא אדמו"ר הזקן, ונבין מכאן מדוע טעה רבה בהגדרת עצמו.
עצרנו בעמוד הראשון של פרק א', בחלק האחרון של העמוד, באמצע השאלות שאדמו"ר הזקן שואל כדי לברר מהו עניינו והגדרתו של הבינוני. יש להדגיש כי בפרק זה, ובוודאי בעמוד הראשון, עדיין אין לנו הסבר מהו הבינוני. מה שאנחנו כן משיגים כאן הוא מה אינו בינוני.
במחשבה ראשונה, לפי הפירוש המילולי של המילה 'בינוני' — אותו אחד שנמצא בין הצדיק לרשע — נראה כאילו בינוני הוא מי שיש לו חמישים אחוז מצוות וחמישים אחוז עוונות, ולכן קוראים לו בינוני. את זה שולל אדמו"ר הזקן לחלוטין. ההוכחה הראשונה והמוחצת שלא ייתכן שלבינוני יש חצי עוונות, היא שאחד מגדולי התנאים, רבה, אמר על עצמו שהוא בינוני. ולמדנו בשיעור הקודם שרבה היה אדם שפיו לא פסק מלימוד תורה כל חייו. הבאנו את הסיפור בגמרא, שאפילו מלאך המוות התקשה לשלוט על רבה, והיה צריך לעשות כל מיני תחבולות כדי שרבה יפסיק ללמוד תורה לרגע אחד ואז יוכל לשלוט עליו. משמע שרבה הוא אדם שלא שייך אצלו אפילו ביטול תורה, ובוודאי שאין לו כלל עוונות, וודאי שאין לו מחצה עוונות. אם כן, ברור שאין ההגדרה של בינוני יכולה להיות מי שיש לו מחצה מצוות ומחצה עוונות.
עתה מביא אדמו"ר הזקן עוד הוכחות והבהרות בצד השלילה — כיצד לא ייתכן שלבינוני יש איזשהו חיסרון או עוון. נראה את הלשון בפנים, בשורה המתחילה במילה "ואיך", שבע שורות מלמטה. ועוד הוכחה שלא ייתכן שלבינוני יש עוונות כלל: שהרי בשעה שעושה עוונות נקרא רשע גמור. ההגדרה אומרת שאדם באותו זמן שהוא עושה עוונות, הכותרת שלו היא רשע גמור. ואם אחר כך עשה תשובה על אותו עוון — נקרא צדיק גמור. אם כן, באיזו הזדמנות בכלל אפשר לקרוא לו בינוני? הרי עם העוונות לפני התשובה הוא רשע, ואם חזר בתשובה הוא צדיק — נשאלת השאלה מהו הצ'אנס שלו להיות בינוני?
אולי יעלה על דעתנו שבינוני הוא מי שבמצוות מדאורייתא הוא זהיר במאה אחוז, אך במצוות דרבנן אינו זהיר כל כך. אולי צדיק הוא מי ששומר גם על מצוות דאורייתא וגם על מצוות דרבנן, ובינוני הוא מי שזהיר בדאורייתא אך לא בדרבנן? אומר אדמו"ר הזקן שגם זו אינה ההגדרה, דאפילו העובר על איסור קל של דברי סופרים מקרי רשע. אדם שעובר על איסור קל שתיקנו חכמים כבר נקרא רשע, משום שכל מי שעובר על רצון הבורא נקרא רשע. ומהו רצון הבורא? יש רצון הבורא הבא לידי ביטוי בתורה שבכתב, ויש רצון הבורא הבא לידי ביטוי בדברי חכמים — גם אלו דברים שניתנו למשה מסיני, וגם זה רצון הבורא. לכן כל העובר אפילו על איסור קל של דברי סופרים — כותרתו והגדרתו רשע. ואדמו"ר הזקן מביא לכך שני מקורות בגמרא, כדאיתא בפרק ב' דיבמות ובפרק ק' בנידה. בשני המקומות כתוב במפורש שמי שעובר על איסור קל אפילו של חכמים, הגדרתו רשע. אם כן, ברור שהבינוני זהיר בכל הדברים של דאורייתא וגם בכל הדברים של דברי חכמים.
נתקדם ונאמר: אולי יעלה על דעתנו שבינוני הוא מי שבכל הנוגע לחייו האישיים, בינו לבין בורא עולם, זהיר בכל, אך כשהוא רואה יהודי אחר עובר עבירה ויש בכוחו להשפיע עליו — הוא אינו עושה דבר. זה נקרא שיש בידו למחות ולא מיחה. אולי בינוני הוא מי שאינו משפיע על אנשים שהוא יכול להשפיע עליהם, וצדיק הוא מי שמשפיע גם על כל הסביבה? אומר אדמו"ר הזקן שגם זה לא ייתכן, שכן אפילו מי שיש בידו למחות ולא מיחה נקרא רשע, כמו שכתוב בפרק ו' דשבועות. הגמרא אומרת ש'רשע' אינו הגדרה רק למי שנכשל בעצמו, אלא אם יש בכוחך להשפיע על אחר ואינך משפיע עליו — אתה נתפס באותו עניין ונקרא גם אתה רשע. אם כן ברור לנו שבינוני הוא כזה: א' — זהיר בעצמו בכל הדברים של דאורייתא; ב' — זהיר בעצמו בכל הדברים של דרבנן; ג' — משפיע על כל מי שהוא יכול להשפיע.
אם כן, מהי ההגדרה של בינוני? מסיים אדמו"ר הזקן, לאחר שהוכחנו שבינוני זהיר גם בדברים של דרבנן וגם משפיע על אחרים: וכל שכן וקל וחומר במבטל איזו מצות עשה שאפשר לו לקיים. שני הביטויים 'כל שכן' ו'קל וחומר': 'כל שכן' — אם על איסור קל של דברי סופרים נקרא רשע, כל שכן מי שלא קיים דאורייתא נקרא רשע. 'קל וחומר' — אם מי שיכול להשפיע על אחרים ולא השפיע נקרא רשע, קל וחומר שאם הוא בעצמו לא מילא תפקיד מסוים בוודאי שנקרא רשע. ואדמו"ר הזקן תופס את הדוגמה שלכאורה הכי קשה להיזהר בה, כמו כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק. כתוב שקשה מאוד שאדם יינצל מביטול תורה, אך ביטול תורה הוא ביטול מצות עשה, שהרי יש מצות עשה בתורה של "והגית בו יומם ולילה". אם כן, אדם שיש לו הזדמנות ואפשרות ללמוד תורה ואינו עוסק — האם אפשר לקרוא לו בינוני? בוודאי שלא. בוודאי שהוא פחות מבינוני, ופחות מבינוני הוא רשע, שעליו דרשו רבותינו ז"ל "כי דבר ה' בזה וגו', הכרת תכרת וגו'". יש בגמרא כמה וכמה ביאורים על הפסוק "כי דבר ה' בזה", ואחד מהם, של רבי מאיר בגמרא, שמי הוא האדם שעליו נאמר "כי דבר ה' בזה" — זה כל מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק.
למסקנת הדברים: ופשיטא דמקרי רשע טפי מעובר איסור דרבנן — ברור לנו שאדם שיכול לקיים איזו מצות עשה, או אפילו יכול ללמוד תורה ואינו לומד, בוודאי נקרא רשע. שכן אם על העובר על איסורי דרבנן אמרנו קודם שנקרא רשע, קל וחומר אדם שלא קיים מצוה דאורייתא — בוודאי נקרא רשע. נמצא שאת הבינוני עדיין איננו יודעים מהו, אך ברור שאי אפשר לתפוס אותו בשום דבר, בשום חיסרון, והוא נקרא בינוני. זו רמה גבוהה מאוד.
אם כן נשאלת השאלה: מדוע הוא נקרא בינוני אם הוא כה גבוה? את זה נבין בעזרת השם בהמשך. אך קודם כל ברור לנו שלא ייתכן שיש לו איזשהו חיסרון, ועל כורחך שאין בו אפילו עון ביטול תורה — לא שייך אפילו שנייה אחת של ביטול תורה אצל בינוני. לאחר שכל כך רוממנו את הבינוני, ואף על פי שעדיין איננו יודעים מדוע קוראים לו בינוני, אנחנו היינו קוראים לאדם כזה צדיק גמור. אבל אם קוראים לו בינוני, כנראה שיש כאן משהו — אלא שהמשהו הזה, המרחיק בין הצדיק לבינוני, כבר הצטמצם מאוד. שכן כשחשבנו שבינוני הוא מי שיש לו קצת עבירות והצדיק אין לו כלל, היה המרחק ביניהם גדול. וככל שצמצמנו את הפער ואמרנו שבינוני שלם בזה ושלם בזה — הכל — הלך הפער בין הבינוני לצדיק והצטמצם, עד שכמעט קשה לומר מה בכלל ההבדל ביניהם.
ברגע שצמצמנו את הפער, הרווחנו כבר תשובה על אחת השאלות. שאלנו: מדוע רבה אומר על עצמו שהוא בינוני, והרי היה אדם כה גדול — כיצד יכול לטעות טעות כזו ולומר על עצמו שהוא בינוני? אלא שברגע שצמצמנו את הפער, והבינוני הפך להיות אדם שדרגתו נראית כה גבוהה, ומשום הכי — בגלל זה — טעה רבה בעצמו לומר שהוא בינוני.
לסיכום, בחלק זה למדנו כיצד אדמו"ר הזקן שולל בשרשרת הוכחות את האפשרות שיש לבינוני כל חיסרון: מהוכחת רבה, מכך שהעובר עוון נקרא רשע גמור באותה שעה, מכך שאפילו העובר על איסור קל של דברי סופרים נקרא רשע, ממי שיש בידו למחות ולא מיחה, ומקל וחומר לגבי המבטל מצות עשה — ובכללן ביטול תורה. יצא לנו שהבינוני שלם בדאורייתא ובדרבנן ובהשפעה על אחרים, ואין בו אפילו עוון ביטול תורה. הפער בין הבינוני לצדיק הצטמצם עד מאוד, ומכאן הבנו מדוע טעה רבה לומר על עצמו שהוא בינוני.
בחלק הבא נעסוק בהבחנה בין 'צדיק' בעצם לבין 'צדיק' כשם התואר, ונברר מה נותר להבדיל בין הבינוני לצדיק לאחר שהצטמצם הפער ביניהם.