בחלק הקודם למדנו על השבועה המושבעת על הנשמה בטרם ירידתה לעולם, ועל דברי הגמרא הקוראים לאדם 'יהא בעיניך כרשע'. בחלק זה נעמיק בהבנת הוראה זו, ונראה כיצד אדמו"ר הזקן פותח את הפרק בהמחשה מן הגמרא.
ההוראה שנאמרה בגמרא היא הוראה לכל אדם, בלי קשר למעשים לא טובים שעשה. היא כאילו מחייבת כל אב לומר לילדו מקטנות, בכל בוקר: 'תזכור, אתה רשע'. אך כיצד יגדל ילד שכל היום שומע דברים כאלה? בעולם החינוך מוכר המושג 'נבואה המגשימה את עצמה'. אם אדם משביעים אותו — הרי כל אב שיראה את הגמרא ירצה להזכיר לילדו מקטנות את השבועה שהשביעו אותו, 'יהא בעיניך כרשע', וכל היום יאמר לו כך. כיצד, אם כן, יגדל אותו אחד שכל היום אומרים לו 'יהא בעיניך כרשע'?
כאן באה השאלה שאדמו"ר הזקן שואל: אחד משניים — או שהאדם יהיה עצוב כל ימי חייו, או שיהיה קל-דעת ('קלדאי') כל ימי חייו. אחד משניים, אבל אדם נורמלי לא יגדל כך. אם כן, מהו הפירוש בדברי הגמרא 'יהא בעיניך כרשע'? זו שאלה חזקה מאוד להבנת הדברים.
ממשיך אדמו"ר הזקן ואומר: 'אך העניין'. סגנון הדברים אצל אדמו"ר הזקן אינו סגנון של תשובה מפורשת — הוא אינו אומר 'ויש לומר תשובה כך וכך', אלא 'אך העניין'. בתניא, ובחסידות בכלל, באים להבהיר עניין מסוים ולגלות נושא מסוים, והצורה שבה מגישים לך את העניין היא צורת שאלה: מביאים ציטוט, מקור או גמרא, שואלים שאלה, וזוהי כמו דלת כניסה להיכנס אל תוך הנושא שאליו רוצים להוביל אותנו.
אומר אדמו"ר הזקן: 'אך העניין כי הנה מצינו בגמרא ה' חלוקות' — מצאנו בגמרא חמש חלוקות, חמש דרגות שונות בבני אדם. מהו הסגנון הזה, 'מצינו בגמרא'? מדוע לא נאמר 'איתא בגמרא' או ציטוט מדויק? משום שכאשר נחפש היכן כתובה הגמרא שאדמו"ר הזקן מצטט — לא נמצא בשום מקום בגמרא שכתוב במקום אחד שיש חמש חלוקות. אנחנו חייבים לאסוף את הנושא הזה משני מקומות שונים בגמרא, לחבר אותם, ואז נגיע למסקנה. לכן הלשון היא 'מצינו' — מצאנו.
שני המקומות כתובים באותה מסכת, במסכת ברכות: מקום אחד בתחילת המסכת, בדף ז' עמוד א', והמקום השני בדף ס"א עמוד ב', בסוף פרק תשיעי של מסכת ברכות. מרחק גדול בין שני המקומות. במקום הראשון יש שאלה שהגמרא שואלת, וכתוב שם שמשה רבנו שאל את השאלה הזאת לפני הקדוש ברוך הוא: 'ריבונו של עולם, מפני מה יש צדיק וטוב לו, ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו, ויש רשע ורע לו'. אם מסתכלים רק על הקטע הזה, יש ארבע חלוקות: צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, רשע ורע לו. חסר אחד.
כשמסתכלים בקטע בסוף פרק תשיעי של מסכת ברכות, יש שם ברייתא שרבי יוסי הגלילי אומר בה שיש צדיקים, רשעים ובינוניים, ומביא — כפי שאדמו"ר הזקן יצטט בהמשך — 'צדיקים יצר טוב שופטם, רשעים יצר הרע שופטם, בינוניים זה וזה שופטם'. מהציטוט הזה רואים שיש צדיקים, רשעים ובינוניים. עכשיו נחבר את שני המקומות: המושג 'בינוני' קיים, רק שהוא אינו כתוב בתחילת מסכת ברכות אלא בסופה. אם תחבר את הקטע מתחילת המסכת עם הקטע מסופה, תגיע בסך הכל לחמש חלוקות: צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, רשע ורע לו, ובינוני.
איך שאנחנו מבינים בפשטות: צדיק וטוב לו — טוב לו בחיים; צדיק ורע לו — רע לו בחיים; וכן ברשע — טוב לו בחיים או רע לו בחיים. אך אם נישאר בהסבר הזה, אין כאן חמש חלוקות, כי ייתכן שהצדיק וטוב לו והצדיק ורע לו הם שני אנשים באותה רמת צדקות, אלא שלזה טוב לו ולזה רע לו — וזו אינה דרגה שונה. אותו דבר ברשע וטוב לו ורשע ורע לו. אם כך, נשארנו בשלוש חלוקות בלבד: צדיקים, רשעים ובינוניים. מדוע, אם כן, אנחנו אומרים חמש?
לכן צריך להגיע להמשך הדברים בגמרא בתחילת מסכת ברכות. אחרי שמשה רבנו שואל את הקדוש ברוך הוא 'מפני מה יש צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו', באה התשובה, והגמרא מבארת: 'צדיק וטוב לו — צדיק גמור; צדיק ורע לו — צדיק שאינו גמור'. איננו שוללים את המשמעות שהבנו קודם, שטוב לו ורע לו הכוונה בחיים, אבל אנחנו מסבירים מדוע טוב לו — כי הוא צדיק גמור, ומדוע רע לו — כי הוא צדיק שאינו גמור. אם כך, כבר איננו מדברים באותה רמה, וזוהי חלוקה שונה. וכן ברשע: רשע וטוב לו זה רשע שאינו גמור, ולכן טוב לו.
מהו 'גמור'? זה כאילו הוא חי בשלמות הטוב, וברשע — בשלמות הרע. ההגדרה המדויקת תהיה לנו בהמשך התניא, אבל 'גמור' ו'אינו גמור' עניינם רמת השלמות של הטוב או של הרע שלו. אם כך, יוצא שיש לנו באמת חמש דרגות. 'צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו' הן שתי חלוקות, משום שהגמרא הסבירה שזה גמור או אינו גמור, ועל דרך זה ברשע. מהו ההבדל בין טוב לו לרע לו? בשלב הזה — טוב לו בחיים או רע לו בחיים; אך הגמרא מגלה לנו מדוע: או כי זה גמור או כי זה אינו גמור.
אך כאן בא הסבר נוסף, תוספת על דברי הגמרא. 'ובראיא מהימנא פרשת משפטים פירש' — ה'ראיא מהימנא' הוא ביאור שכתוב בזוהר, המיוחס למשה רבנו. שם, בפרשת משפטים, מבואר 'צדיק ורע לו — שהרע שבו כפוף לטוב'. מה בא הראיא מהימנא לעשות? להסביר נקודה מעניינת מאוד בפנימיות הדבר: שלא תחשוב שטוב לו ורע לו הוא רק תיאור גשמי — מצב פיננסי או פיזי — בעוד ש'גמור' ו'אינו גמור' מתייחסים למצב רוחני. אומר הראיא מהימנא: דע לך שגם ההגדרה 'טוב לו ורע לו' היא רוחנית. אין זה שולל שהיא גם פיזית, אבל היא גם רוחנית.
מהו ההבדל, אם כן? ידוע שלכל אדם יש את הצד הטוב שבו ואת הצד הרע שבו. 'טוב לו ורע לו' הן הגדרות המתייחסות למה שקורה עם היצרים שלו, ואילו 'גמור ואינו גמור' מתייחס לצד האלוקי שבו. צדיק וטוב לו פירושו שאין לו כלל יצר הרע, הטוב אצלו הקיף את הכל, וממילא הצד האלוקי שלו הוא גמור. צדיק ורע לו והוא אינו גמור — אלו שתי הגדרות: 'ורע לו' פירושו שעדיין יש בו קצת יצר הרע, משום שהוא אינו גמור. אך היצר הרע שבו אינו פעיל, הוא אינו צף מעל המים. ואילו היה פעיל וצף — כפי שנראה בהמשך — היה נחשב רשע. מדוע קוראים לו צדיק? כי הרע שבו כפוף לטוב, כלשון הראיא מהימנא: 'צדיק ורע לו — שהרע שבו כפוף לטוב'. יש בפנים קצת רע, אבל הוא אינו מסוגל להתבטא בשום צורה או כיוון.
נסכם עד כאן: אדמו"ר הזקן הביא שיש חמש דרגות, והסביר בתוספת הראיא מהימנא שחמש הדרגות הן באמת חמש דרגות רוחניות שונות לגמרי זו מזו שיש בעם ישראל — שתי דרגות בצדקות, שתי דרגות ברשע, ושלב אמצע של בינוני. אנחנו רק שומעים את המילים, אך עדיין איננו מבינים את ההגדרות.
מה מוכיח שעדיין איננו מבינים את ההגדרות? למרות שנראה לנו פשוט — טוב, רע, קצת, הרבה — וכאילו אפשר כבר לעשות טבלה שהכל נכנס בה, אדמו"ר הזקן מיד מביא עוד קטע מאותו מקום בגמרא שציטט קודם, כאילו לומר: בוא תראה עוד שתי שורות ותיווכח שלא הבנת את ההגדרות. מה כתוב בהמשך? בגמרא בסוף פרק ט' של מסכת ברכות, מיד לאחר המושגים צדיקים, רשעים ובינוניים, כתוב: 'צדיקים יצר טוב שופטם, רשעים יצר הרע שופטם, בינוניים זה וזה שופטם'. מהו 'שופטם'? מיד תישאל השאלה, ונגיע לזה בעזרת השם בפרקים הבאים.
אך הדבר הבולט לעיניים כאן הוא המשפט הבא: 'אמר רבה'. למרות שבגרסאות הנפוצות בגמרא כתוב 'רבא' באל"ף, ידוע שרבא ורבה היו שני אנשים שונים. רבה — ששמו המלא היה רבה בר נחמני — היה רבם של אביי ורבא, ואביי ורבא היו תלמידיו. הגמרא מביאה כאן את הגרסה הנכונה: 'אמר רבה', רבה אמר לתלמידים שישבו בבית המדרש והסביר להם את המושגים של צדיקים, בינוניים ורשעים. את הציטוט המקורי אמר רבי יוסי הגלילי, ומיד בהמשך אומר רבה לתלמידיו: 'כגון אנא בינוני'.
גם כאן הדבר מעניין: בגרסאות הנפוצות בגמרא כתוב 'כגון אנן בינונים', אך אדמו"ר הזקן נוקט 'כגון אנא בינוני' — לשון יחיד — כפי שמובן מדברי רש"י המסביר את הדברים שם. רבה אומר לתלמידיו: אנחנו לומדים כעת על המושגים צדיקים, רשעים ובינוניים — אני, למשל, בינוני. הרי לפניך מורה טוב שרוצה להמחיש לתלמידיו את המושגים; ההמחשה היא אחד הדברים הטובים ביותר להעברת הנושא, ולכן הוא ממחיש להם על עצמו.
לסיכום, בחלק זה למדנו כיצד אדמו"ר הזקן פותח את הפרק בהמחשה מן הגמרא: מצירוף שני מקומות במסכת ברכות עולות חמש חלוקות בבני אדם — צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, רשע ורע לו, ובינוני. בעזרת התשובה שבגמרא ('גמור' ו'אינו גמור') ותוספת הראיא מהימנא התברר שאלו חמש דרגות רוחניות שונות, וש'טוב לו ורע לו' מתייחס ליצרים בעוד 'גמור ואינו גמור' לצד האלוקי. וראינו כיצד רבה ממחיש את המושג בעצמו באומרו 'כגון אנא בינוני'.
בחלק הבא נעסוק בהגדרת הבינוני — נעמיק במושג 'בינוני' כפי שהוא מוגדר בתניא, ונראה כיצד הגדרה זו שונה מן המובן הפשוט שאנו רגילים לו.