"חדר" השלוש מאות שלושים ואחד בהיכל היום-יום.
יום ראשון כ"ה תשרי ה'תרצ"ד.
שיעורים: חומש, נח, פרשה ראשונה עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ה בחודש, אומרים את חציו הראשון של פרק קי"ט — מתחילת הפרק במילה "אשרי" עד סיום פסוקי אות ל', המסתיים במילים "רחבה מצותך מאד".
תניא, מתחילים ביום הזה את אגרת הקודש כ"ה, מהמילה "להבין". השיעור מסתיים בעמוד 276 במילים "לדבר מהומה".
מקור הפתגם היומי במכתב שכתב הרבי הריי"צ בתאריך זה, כ"ה תשרי בשנת תרצ"ו. בנושא המכתב מעורר הרבי הריי"צ לקבץ את כל הניגונים שניגנו בליובאוויטש ולכותבם בספר עם תווי הניגון. במהלך המכתב הוא מפרט ומדבר על ניגוני אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, הצמח-צדק והרבי המהר"ש. כאן בפתגם מובאים ציטוטים המדברים על ניגוני אדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי.
אקרא את לשון המכתב: "עשרה ניגונים - מהם תנועות בלבד - מיוחסים לרבנו הזקן שהוא בעצמו חברם". יש עשרה ניגונים המיוחסים לאדמו"ר הזקן, וחלקם רק תנועה מסוימת. ומהם עשרת הניגונים, כפי הידוע לנו? הראשון — ניגון ארבע הבבות; השני — "קלי אתה"; השלישי — "קול דודי דופק"; הרביעי — "אבינו מלכנו"; החמישי — ניגון ללא מילים הנקרא "ניגון דביקות לראש השנה"; השישי — "כאיל תערוג"; השביעי — תנועת "צאינה וראינה"; השמיני — "ניגון דביקות לשבת"; התשיעי — תנועת "לכה דודי"; והעשירי — "בני היכלא".
נמשיך בפתגם: "המיוחסים לרבנו האמצעי" — אותם ניגונים המיוחסים לאדמו"ר האמצעי. כפי הידוע לנו כיום, יש ניגון המפורסם בשם "ניגון המקהלה" (ביידיש: "קאפעליע", כפי שיזכיר מיד), וזהו ניגון אחד הידוע ומפורסם מניגוני אדמו"ר האמצעי; ויש את הניגון המפורסם שמנגנים בעת עליית הכהנים לדוכן במועדים, במוסף — שגם הוא ניגון של אדמו"ר האמצעי.
כאן בפתגם מסביר הרבי הריי"צ מהי הכוונה שזהו ניגון של אדמו"ר האמצעי: "היינו שנתחברו בזמנו". אין הכוונה שאדמו"ר האמצעי חיבר ניגונים אלו בעצמו, כפי שאדמו"ר הזקן חיבר את ניגוניו, אלא שהניגונים נתחברו בזמנו של אדמו"ר האמצעי "והיו מנגנים אותם לפניו"; לכן הם נקראים ניגונים המיוחסים לאדמו"ר האמצעי, אך לא שהוא מחברם.
ומי היו המנגנים אותם? "והיתה אצלו קבוצת אברכים מנגנים" — אברכים מחסידי אדמו"ר האמצעי, שהיו בעלי נגינה, וכינויָם היה "די מיטעלען רבּי'נס קאַפּעליע" [בתרגום: מקהלת האדמו"ר האמצעי], "ונחלקה לשתי פלוגות": ביניהם היו "בעלי שיר בפה" — אלו שכישרונם היה לנגן בפה, "ובעלי זמרה - בכלים שונים" — שהיו מנגנים בכלים שונים. זה היה בזמן אדמו"ר האמצעי.
בהמשך אותו מכתב מביא הרבי הריי"צ ששמע מסבתו, הרבנית רבקה, שהיא בעצמה עוד ראתה אחד מכלי הזמר של מקהלת אדמו"ר האמצעי, ומתאר בדיוק כיצד נראה הכלי ואילו קולות היה משמיע. מעניין שבאחת משיחותיו, בהזדמנות שדיבר על הנושא, מזכיר הרבי הריי"צ שאף הוא בעצמו ראה בילדותו אחד מכלים אלו.
כדאי לציין שב"היום-יום" של י"ג סיוון יש פתגם המתייחס לנושא הנגינה אצל הרבי.