"חדר" השלוש מאות שלושים ושניים בהיכל היום-יום.
יום שני כ"ו תשרי ה'תש"ד.
שיעורים: חומש, נח, שני, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ו בחודש, אומרים את החצי השני של פרק קי"ט — מהפסוקים שבאות מ"ם, המתחילים במילה "מה", עד סיום הפרק במילים "לא שכחתי".
תניא, ממשיכים ביום הזה את אגרת כ"ה. השיעור מתחיל בעמוד 276 במילים "וזהו כי", ומסתיים בעמוד קל"ט במילה "רוחנית".
מקור הנושא הנידון בפתגם הוא בשיחה שאמר הרבי הריי"צ בח"י אלול תש"ש (שבת פרשת תבוא). כעבור שלוש שנים, בח"י אלול תש"ג, דיבר הרבי הריי"צ שוב על אותו נושא, והוסיף בו פרטים ורקע. נעיין בדברים, ונוסיף את הנקודות שהזכיר הרבי הריי"צ בהזדמנות הנוספת.
העניין הוא על הפסוק "לעולם ה' דברך נצב בשמים". תוכנו הידוע, כפי שמביא אדמו"ר הזקן — והרבי כבר מציין מיד את מראי המקומות — הוא, שדבר ה' שברא את השמים ביום השני לבריאת העולם ממשיך להוות אותם ללא הרף. "לעולם ה' דברך נצב בשמים".
עניין זה מביא אדמו"ר הזקן בתניא פעמיים: פעם אחת ב"שער היחוד והאמונה" פרק א', ופעם שנייה בשיעור היומי בתניא, באגרת הקודש כ"ה, בדיוק בקטע הנלמד בשיעור היומי. את כל התוכן של דבר ה' המחייה את השמים בכל רגע מביא אדמו"ר הזקן בשם הבעל שם טוב; ראינו שהבעל שם טוב מסביר רעיון זה על הפסוק.
וכאן ישנה השאלה: "אם ישנו ענין זה במדרש תהלים"? הרי זה פסוק בתהילים, וכשפותחים את מדרש תהילים על הפסוק, רואים שאותו רעיון בדיוק כתוב שם במפורש. אם כן, מדוע אין אדמו"ר הזקן מצטט את המקור שבמדרש, אלא מביא את הדברים בשם הבעל שם טוב?
וממשיך הרבי ומחזק את השאלה: הציון למדרש תהילים כתוב גם בלקוטי תורה, בראש השנה, במאמר "כי ביום הזה יכפר", שגם שם מביא אדמו"ר הזקן רעיון זה, והרבי הצמח-צדק מציין את המקור למדרש תהילים. אם כן, נשאלת השאלה מדוע באמת אין אדמו"ר הזקן מציין את המדרש, ומייחס את הדברים לבעל שם טוב.
לפני שנקרא את ההמשך, נוסיף נקודה מעניינת שאמר הרבי בחג השבועות תש"ג: הראשון ששאל שאלה זו היה הרבי מהר"ש. הוא שאל את אביו, הרבי הצמח-צדק, מדוע אין אדמו"ר הזקן מציין בתניא את הדברים בשם המדרש. השיב לו הצמח-צדק שעד עתה לא חשב על שאלה זו — כלומר, שאלה טובה שאל, ומעולם לא חשב עליה — והוסיף, שכאשר יפגוש את הסבא, בגילוי של אדמו"ר הזקן, ישאל אותו את הסיבה. לאחר זמן סיפר הצמח-צדק לרבי מהר"ש שאכן זכה לראות את הסבא, וקיבל ממנו את המענה שהשיב לו אדמו"ר הזקן.
עתה נמשיך לקרוא בפתגם, שבו מובא המענה. "וכוונה מיוחדת בזה" — הסיבה שציין זאת בשם הבעל שם טוב היא שהיתה בכך כוונה מיוחדת. מהי הכוונה? "כי ביום השני היה מאמר יהי רקיע" — אותו מאמר אלוקי שעליו מדובר בעניין "ה' דברך נצב בשמים", והוא ניצב לעולם. השמים, הרקיע, נבראו ביום השני לבריאת העולם, בשעה שנאמר "יהי רקיע"; ואותו מאמר "יהי רקיע" ניצב בשמים באופן תמידי כדי להחיות בכל רגע ורגע את השמים.
ומאחר שהדבר היה ביום השני, רוצה אדמו"ר הזקן להזכיר בעניין זה דווקא את הבעל שם טוב, "ויהי לזכרון עולם" — משום שביום שני, ח"י אלול, נולד הבעל שם טוב. אדמו"ר הזקן רצה שיזכרו שהבעל שם טוב נולד ביום שני בשבוע, בתאריך ח"י אלול; וכדי להזכיר את מעלת היום הזה, שבו נאמר "יהי רקיע" ובו נולד הבעל שם טוב, לכן ציין את העניין בשמו של הבעל שם טוב.
מעניין, שכאשר אמר זאת הרבי הצמח-צדק לבנו הרבי מהר"ש, הביא לו עוד דוגמאות לדבר כזה, שמזכירים שם מסוים כדי לציין ולזכור משהו. דוגמה אחת הביא ממדרש רבה: כידוע, מי שסידר את המדרש רבה היה רבי אושעיא, וכיצד נפתח המדרש רבה? במילים "פתח רבי הושעיא" — כלומר, כדי שיהיה זיכרון עולם למחבר המדרש רבה, צוין שמו בתחילתו ממש.
דוגמה שנייה: רש"י, כשכתב את פירושו על התורה, פתח במילים "אמר רבי יצחק". אביו של רש"י היה רבי יצחק, ומאחר שרצה לעשות זיכרון נצחי לאביו, לכן פתח את פירושו במילים "אמר רבי יצחק". ובדיוק כך עשה אדמו"ר הזקן: כשרצה לעשות זיכרון ליום הולדתו של הבעל שם טוב, שחל ביום השני, בחר להביא את הפירוש על הפסוק הקשור ליום השני דווקא בשם הבעל שם טוב.
כדאי לציין שבאחד המקומות ביאר הרבי סיבה נוספת מדוע אומרים "ופירש הבעל שם טוב", בשעה שלמעשה זהו מדרש. הרבי הסביר: נכון שהדבר כתוב במדרש, אך מי שפרסם זאת, ומי שבנה על כך בניין שלם ויסד עליו יסוד גדול בתורת החסידות — שההתהוות האלוקית היא בכל רגע ורגע — היה הבעל שם טוב. אין לחדול ולהישאר בכך שהדבר כתוב במדרש; נכון שהוא כתוב שם, אך פחות כדבר ידוע ופחות מודגש, ואילו מי שפרסמו ועשה ממנו עניין שלם היה הבעל שם טוב. לכן הדבר מיוחס לבעל שם טוב.