"חדר" המאה חמישים ושניים בהיכל היום-יום.
יום רביעי כ"ג ניסן, איסרו חג, שמונה לעומר, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, אחרי-מות, רביעי, עם פירוש רש"י. תהילים, כ"ג בחודש, אומרים פרק ק"ח עד פרק קי"ב ועד בכלל. תניא, פרק מ"ב; השיעור מתחיל במילים "והנה כל" בעמוד מאה עשרים, ומסתיים בדף ס"א במילים "ליודעי כן".
הפתגם היומי הוא פתגם קצר שמקורו בשיחה שאמר הרבי הריי"צ באחרון של פסח בשנת תרצ"ה. בשיחה סיפר הרבי הריי"צ על דו-שיח שהתקיים בין האדמו"ר האמצעי לרבי מרדכי מצ'רנוביל, בעת חתונה שהייתה בז'לובין. באותה הזדמנות שאל האדמו"ר האמצעי את רבי מרדכי מצ'רנוביל אם באחרון של פסח הוא מרגיש את ההארה של המשיח, והיה ביניהם דיבור בעניין.
בהמשך אומר הרבי הריי"צ: דיבור זה, על הרגשת גילוי המשיח, שייך לבעלי מדרגות — האדמו"ר האמצעי שואל את רבי מרדכי מצ'רנוביל, ומדובר בעניינים נעלים, ולא כולם שייכים לדרגות גבוהות אלה. אך יש בעניינו של גילוי המשיח שבאחרון של פסח בחינה השייכת לכל אחד ואחד מישראל, וזאת מבאר הרבי הריי"צ בקטע שלפנינו: מהי משמעות גילוי הארת המשיח באחרון של פסח שכל יהודי שייך אליה. פתגם זה נאמר באיסרו חג — היום שבו כבר יצאנו מפסח אך עדיין קושרים אותו אליו, לפני המעבר לימי החול הרגילים של תקופת הקיץ.
וכך לשון הפתגם: "עס איז דא דער עניין וואס אחרון של פסח איז דא גילוי פון משיח" — ישנו העניין שבאחרון של פסח מאיר גילוי המשיח; "וואס איז שייך לכל ישראל" — עניין זה שייך לכל יהודי ויהודי. כיצד בא הדבר לידי ביטוי בחייו של כל אחד בעבודת השם, ומה הוא מקבל מכך שמאירה הארת המשיח באחרון של פסח.
בשיחה מבאר הרבי הריי"צ: בתשרי אמנם ישנם ימי חגים נעלים, אך המעבר מתשרי לחורף הוא הדרגתי — כמו שכתוב "ויעקב הלך לדרכו", מעבר מסודר. ואילו המעבר מפסח קשה הרבה יותר.
מדוע? "פסח איז דאך דער מהלך פון דילוג" — פסח הוא חג שיש בו עניין של דילוג; אף הקדוש-ברוך-הוא "פסח", דילג, וזהו "פסח" מלשון דילוג, המורה על גילוי אלוקי שלמעלה-מהרגיל ולמעלה-מהטבע של הבריאה. "און ליל שימורים" — פסח נקרא "ליל שימורים", לילה המשומר מן המזיקין; כלומר גילוי שאין לעניינים של הפך-הטוב שום נגיעה ומגע ביום נעלה זה. "און בכלל דערהערט זיך חירותדיק" — ובכלל, בפסח מורגשת תחושת חירות, שאדם משוחרר מכל הכבלים ומכל העניינים הבלתי-ראויים.
וכך, במהלך פסח, האדם כאילו מרחף בתחושה עילאית ביותר. "און נאך דעם פאלט מען אריין אין וועלט" — ואחרי פסח, אחרי ימים מרוממים אלה, נוחתים אל העולם, אל ימי החול הרגילים; ואדם מרגיש כיצד נוצר המעבר מימים מרוממים לימים אפורים ורגילים, וקיים חשש של נחיתה וניתוק מוחלט.
"איז דערפאר איז דא דער גילוי פון משיח" — לשם כך אנו מקבלים באחרון של פסח את גילוי המשיח. מהו עניינו של גילוי זה וכיצד הוא שייך לכל יהודי? "דער כח וואס גיט א תוקף אין דעם אראפגיין אין וועלט" — היום הזה, אחרון של פסח, נותן ליהודי כוח ותוקף, שגם כשהוא יורד אחרי פסח ומתנתק מרוממות היום ועובר לימים רגילים, לא תהיה לו חלילה נפילה וריסוק. גילוי המשיח שביום זה נותן כוח לכל יהודי לתרגם את הרוממות, את החירות ואת בחינת "ליל שימורים" של פסח אל חיי היום-יום, ולחיות בסדר המסודר של ימות החול של הקיץ — אך עם אותה רוממות שהייתה לו בפסח.
באחרון של פסח בשנת תשמ"ד, בשיחה הראשונה, דיבר הרבי באריכות רבה על נושא זה: כיצד אחרון של פסח הוא בבחינת ממוצע בין הימים המרוממים של פסח לבין המעבר לימות השנה — ממוצע הנותן את היכולת לרדת למטה ולקבל את הדברים בצורה טובה ובריאה.