"חדר" השלוש מאות שישים וארבעה בהיכל היום-יום.
יום שישי כ"ח חשוון ה'תש"ד.
שיעורים: חומש, תולדות, שישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ח בחודש, אומרים פרק קל"ה עד קל"ט כולל.
תניא, ביום הזה ממשיכים את החלק החמישי בתניא, קונטרס אחרון. השיעור היומי הוא החלק הראשון של הקטע השלישי, בעמוד קנ"ד, מתחיל במילים "להבין מ"ש", ומסתיים בעמוד 308 במילה "פקודי" שבסוגריים.
מקורו של הפתגם היומי בשני מאמרים שאמר הרבי הריי"צ, והרבי לקח את הנקודה וסיכם אותה. האחד הוא דיבור-המתחיל "על כן יאמרו המושלים" משנת תרצ"ו, והשני דיבור-המתחיל "לפה ה' אלוקיך אזנך" משנת תרצ"ד. נקרא תחילה את הרעיון באופן כללי, ואחר כך נוסיף.
הכותרת עוסקת בנושא ההשגחה הפרטית, ומסבה את תשומת ליבנו לכך שבהשגחה הפרטית יש כמה רמות בהבנת עומק העניין. הרובד הראשון, הרמה הפשוטה: הקדוש-ברוך-הוא יודע, רואה ומשגיח על כל מה שקורה. זו הרמה הפשוטה ביותר בהבנת ההשגחה הפרטית.
באה התורה והחסידות ומוסיפה רובד עמוק יותר: לא זו בלבד שהוא רואה ויודע ומשגיח, אלא עצם ההשגחה היא חיותו של הנברא. אלמלא ההשגחה, לא היה לו חיות כלל ולא היה קיים כלל. זה למעלה בהרבה ממשגיח חיצוני — הוא מחיה אותו.
וברובד השלישי — וזו ההדגשה שבפתגם — לא זו בלבד שהוא רואה ומשגיח, ולא זו בלבד שהוא מחיה אותו, אלא כל תנועה קטנה שעושה הנברא הפרטי — ואין זה משנה אם מדובר בעלה או בכנף של יתוש — משלימה את תכלית כוונת הבריאה כולה. דהיינו, יש צורך באותה תנועה של הרוח המעיפה את העלה מכאן לכאן, כך וכך סיבובים, וזה מה שגורם לכך שכל תוכנית הבריאה תהיה מושלמת; ואם חסר פרט זה, חסר משהו בתוכנית הבריאה. הדבר למעלה מיכולת הקליטה שלנו, עד היכן הדברים מגיעים. זו הנקודה שבפתגם.
נעיין בלשון: "ענין השגחה פרטית הוא, דלא זו בלבד דכל פרטי תנועות הנבראים למיניהם הם בהשגחה פרטית" — זה הרובד הראשון; "והיא היא חיות הנברא וקיומו" — זו חיותו, הרובד השני; "אלא עוד זאת, דתנועה פרטית של נברא יש לה יחס כללי לכללות כוונת הבריאה" — היא משלימה את כל התוכנית — "דבצירוף ואיחוד כל הפעולות הפרטיות נשלמת כוונה העליונה בסוד הבריאה כולה". מדהים לראות כיצד לכל תנועה קלה ביותר יש תוכנית, והיא חלק מן התמונה כולה.
וכאן ישנה גם מסקנה — מה על היהודי להתבונן וכיצד הדבר נוגע אליו. וכך נאמר: "ויתבונן האדם: ומה אם תנועת עשב" — כשעשב קטן נע ברוח ימינה ושמאלה, או ענף בעץ נע ומפיל כמה עלים למטה, מי בכלל שם לב לכך — אם תנועה כזו של עשב באה בהשגחה פרטית ונוגעת להשלמת כוונת הבריאה, הרי אם כך הוא בכל הנבראים, בצמחים ובבעלי חיים, "מן המדבר בכלל וישראל עם קרובו בפרט - על אחת כמה וכמה" — כשמדובר במין הגבוה ביותר בבריאה, המדבר, ובפרט יהודי, על אחת כמה וכמה שכל תנועה קטנה שיהודי עושה משפיעה ונוגעת לכל הבריאה כולה. זו התובנה שאמורה לעורר אותנו.
כשמעיינים במאמרים עצמם שמהם נלקח הפתגם, יש שם אריכות גדולה של הרבי הריי"צ, המתאר ממש פרטים של נבראים, של צמחים שונים ושל ענפים שונים, כדי להכניס אותנו לכל התיאור ולהבין עד היכן מגיעה ההשגחה הפרטית — שדבר שאתה רואה, עליך להבין שהקדוש-ברוך-הוא מדבר אליך עכשיו.
להשגחה פרטית זו הביא דוגמה מעניינת מסיפור שסיפר פעם בהרחבה, על החסיד רבי יעקב טייל לייבלן. מסופר שבאחת השנים הגיע ללובאוויטש אל הצמח-צדק לפסח בהפתעה. נהוג היה אז שהרבי מחזיר את כל צרכי החג לכל החסידים שהגיעו, והוא הגיע לפני פסח. יש שתי גרסאות: לפי אחת היה זה בליל בדיקת חמץ, ולפי השנייה בבוקר הפסח. על כל פנים, הוא היה עסוק באמצע בדיקת חמץ, טרוד בעבודה הפנימית והטכנית, ופתאום הגיע שליח מטעם הרבי והביא לו ארגז, באומרו שזה מהרבי. ומה היה בארגז? כל צרכי החג — היין, המצות, החרוסת, המרור, כל מה ששייך לליל הסדר. כיוון שקיבל זאת, אמר: "הרבי שלח לי את זה עכשיו, כנראה שהדבר אמור לעזור לי בעבודת השם שלי כעת". התיישב ואכל את ה...