"חדר" השלוש מאות שישים וחמישה בהיכל היום-יום.
שבת כ"ט חשוון ה'תש"ד. שבת זו היא שבת מברכים האחרונה לשנה, לפני שמסתיימת השנה ב"היום-יום" בי"ט כסלו. הרבי מציין מיד למעלה, "מברכים ראש חודש כסלו", עם הדברים שהרבי מציין בלוח בכל אחת משבתות המברכים: אמירת כל התהילים בהשכמה, ויום התוועדות.
שיעורים: חומש, תולדות, שביעי עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ט בחודש, אומרים מפרק ק"מ עד פרק ק"נ; כיוון שבחודש זה אין ל' בחודש, אומרים ביום כ"ט את שני השיעורים — גם של כ"ט וגם של ל' — ובכך מסיימים את כל התהילים.
תניא, ביום הזה ממשיכים בקונטרס אחרון, לסיים את הקטע השלישי. השיעור היומי בעמוד 308, מהמילים "מ"ש בפ' פקודי", עד סיום הקטע בעמוד 155, המסתיים במילה "האצילות".
הפתגם היומי הוא ממכתב שכתב הרבי הריי"צ בתאריך זה, כ"ט חשוון, כמה שנים קודם לכן, בשנת תרצ"ט. במכתב פונה הרבי הריי"צ ליהודי ששאל אותו שאלה: בקהילה שבה הוא מתפלל אמרו תהילים בכל יום — עוד קודם לכן, ולא בקשר לתקנת הרבי באמירת תהילים — היו אומרים תהילים בציבור בכל יום. ועלתה בקשה אצל חלק מהמתפללים, שאולי במקום לומר תהילים ינצלו את הזמן וילמדו מדרש ברבים. וזו שאלתו: האם נכון לבטל את התהילים ולומר מדרש?
הרבי הריי"צ כותב לו שאין הם רשאים בשום אופן לעשות זאת, ואומר לו שידוע גודל זכותה של אמירת תהילים בציבור. ומוסיף: "אמסור לך דבר שתאמר לקהל". ומהו הדבר שיאמר לקהל? זהו הפתגם היומי: "העבודה הקדושה דאמירת תהלים בצבור, אין די באר גודל זכות המשתתפים בזה, וגודל נחת רוח של מעלה, כמבואר בכ"מ [בכמה מקומות] בספרי קודש". אין מילים שיכולות לתאר את זכותו של המשתתף באמירת תהילים בציבור, וכמה נחת-רוח יש לקדוש-ברוך-הוא מן הדבר.
הרבי שולח כאן למקום ספציפי: "ואפס קצהו" — קצת מן העניין — אפשר למצוא בקונטרס תקנת אמירת תהילים ברבים, המודפס בקובץ מכתבים. כיום נמצא הדבר לפנינו בסוף כל ספר תהילים "אוהל יוסף יצחק", שבסופו קובץ מכתבים של הרבי הריי"צ, ובו נאספו כמה נקודות ממכתביו על מעלתה הגדולה של אמירת התהילים.
ומסיים: "ואשריכם ישראל, ובגלל זאת תתברכו אתם נשיכם בניכם ובנותיכם שי' [שיחיו] בבריאות נכונה ובפרנסה בהרחבה הגדולה, ולרגליכם יתברכו כל עדת ישראל שי' הנמצאים במחנכם הטהור, בכל הדרוש להם בגשם וברוח". "ולרגליכם", דהיינו בזכותכם — כשאתם אומרים תהילים, לכם מגיעה הברכה ישירות, אך בזכותכם יתברכו כל עדת ישראל. היינו, שהשפעת השפע לאומרי התהילים תימשך גם לכל עם ישראל, ובמיוחד לכל עדת ישראל הנמצאת במחנכם הטהור — כל הקהילה שבסביבתכם, ובתוך כלל אחינו בני ישראל — בכל הדרוש להם בגשמיות וברוחניות; כל מה שיהודי צריך, בגשם וברוח, מושפע מאמירת התהילים.
בסיום המכתב נותן להם הרבי הריי"צ כמה פתרונות ורעיונות מתי לקבוע את שיעור המדרש ברבים, אך שוב מדגיש שלא יהיה שום ריפיון בגלל זה באמירת תהילים בציבור — אמירת תהילים בציבור היא דבר שאין דוחים מפניו מאומה.