"חדר" השלוש מאות שישים ושלושה בהיכל היום-יום.
יום חמישי כ"ז חשוון ה'תש"ד.
שיעורים: חומש, תולדות, חמישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ז בחודש, אומרים מפרק ק"ח עד פרק קי"ב כולל.
תניא, ממשיכים ביום הזה את קונטרס אחרון — הקטע השני בקונטרס אחרון. מתחיל בעמוד 306 במילים "הנה נ"ל", ומסתיים בעמוד 154 במילים "אפים כנודע".
הציטוט היומי הוא ממכתב שכתב הרבי הריי"צ בתאריך זה, כ"ז חשוון — אך בשנה שקודם לכן, בתרצ"ז. המכתב ארוך יחסית, ומיועד לחסיד שהתגורר אז בפתח תקווה, רבי יהודה שמוטקין. המכתב עוסק בנושאים רבים — כמעט כל קטע בו הוא נושא אחר — ואכן בספר "היום-יום" ישנם כמה וכמה פתגמים שמקורם במכתב זה: למשל בכ"א שבט, בכ"ב אלול ובכ"ד תשרי — כולם תאריכים שפתגמיהם נלקחו ממכתב זה. וכעת זהו הפתגם האחרון הנלקח מאותו מכתב.
בסיום אותו מכתב כותב הרבי הריי"צ לאותו יהודי עד כמה צריך להיזהר שלא להלבין את פני הזולת ושלא "לדקור אותו בציפורניים"; וגם בהתוועדויות, כשרוצים להוכיח מישהו, יש לעשות זאת בצורה הראויה — כפי שכבר היה לנו פתגם בעניין זה ב"היום-יום".
ואז מסיים הרבי הריי"צ את המכתב ומביא סיפור שסיפר החסיד רבי צדוק נחומקין, שהיה מהעיר הומל, ששמע דבר מה מהרב הצדיק רבי אייזיק מהומל. וכאן מופיע הפתגם — מה ששמע מרבי אייזיק מהומל. הדברים כתובים ביידיש, ונתרגמם.
וכך הוא אומר: "ר' אייזיק הלוי מהומיל סיפר: כשבאתי לליאזנא" — כשהגיע רבי אייזיק לאדמו"ר הזקן, שליאזנא היתה מקום מושבו — "מצאתי מזקני החסידים שהיו מחסידי הרב המגיד והרה"ק [הרב הקדוש] ר' מנחם מענדל מהאָראָדאָק" — הם היו עדיין חסידיהם של המגיד ושל רבי מנחם מענדל מהורודוק — "ומרגלא בפומייהו", והיה רגיל על לשונם לומר משפט זה.
ומה אמרו? הוא מצטט: "אהוב יהודי - יאהב אותך הקדוש-ברוך-הוא; עשה טובה ליהודי - ייטיב לך הקדוש-ברוך-הוא; קרב יהודי - יקרב אותך הקדוש-ברוך-הוא". ולא סתם לאהוב, אלא לחבב ולאהוב אהבה פנימית. זהו הפתגם.
בסיום המכתב מוסיף הרבי הריי"צ, שרבי אייזיק אמר שהחסידים חיו עם דבר זה עשרות שנים — בהיותם חסידי המגיד וחסידי רבי מנחם מענדל — עד שבא אדמו"ר הזקן ואמר להם שכל זה הוא גופה של החסידות, ובתוכו הפיח בהם נשמה, הכניס בהם השכלה והשגה והעמידם בקרן אורה. אותו קו עצמו, אלא שיהיה עם נשמה. זו התוספת שהוסיף אדמו"ר הזקן על הפתגם.