השיעור השישים ושניים בשלשלת היחס בתולדות חייו של הרבי - החלק הכ"ב. אנו עומדים בשנת תשכ"ז.
"מכריז שהשנה היא שנת הקהל, ובקשר לזה מעורר להכיל את כל דרושי רבותינו נשיאינו":
בהתוועדות שבת בראשית תשכ"ז דיבר הרבי באריכות רבה על משמעותה של שנת ההקהל. בזמן שבית המקדש היה קיים, היה כל עם ישראל מגיע, כידוע, בחג הסוכות, לשמוע דברי תורה מפי המלך. הרבי דיבר על כך שגם כיום, כשבית המקדש עדיין לא נבנה, יש "זכר להקהל", ואפשר לקיימו גם לאחר זמן חג הסוכות - שכן שנת ההקהל היא שנה שלמה, שבמהלכה יש נתינת כוח מיוחדת לעניין ההקהל.
לאחר מכן, בשבת נח, דיבר הרבי על כך שהקהל אינו רק אסיפת בני אדם, אלא ישנו הקהל גם בשייכות לתורה: לאסוף ולקבץ את כל המנהגים הקשורים עם פסקי הלכה, ולאסוף ולקבץ את כתבי החסידות, המכתבים, הרשימות והשיחות.
לקראת סיום השנה, בשבת מברכים חודש מנחם אב, חזר הרבי לנקודה זו: שיש לקבץ את הספרים והכתבים של רבותינו נשיאינו ושל תורת החסידות, לאסוף ממי שיש בידו, ולהתעסק בהגהתם ובסידורם לדפוס. הרבי חידש אפוא את המושג שההקהל הוא בתחומים רבים - לא רק בבני אדם, אלא גם בכל ענייני התורה.
"מייסד ישיבה גדולה במלבורן, אוסטרליה":
לאחר שהסתיימה מלחמת העולם, שלח הרבי הריי"צ קבוצה קטנה של שישה חסידים לאוסטרליה. בחודש חשוון תש"י פתחו שם סניף של ישיבה, שמנה בסך הכול שלושה תלמידים, אך הישיבה לא החזיקה מעמד זמן רב ונסגרה לאחר כמה שנים; מאז השקיעו יותר במוסדות לגיל צעיר יותר - גן, חדר וכדומה.
בתשכ"ו החלו להקים את הישיבה מחדש, ובחודש אדר הראשון תשכ"ז שלח הרבי קבוצה של כשבעים בחורים, שייסעו ללמוד שנתיים בישיבה במלבורן - דבר שנתן לישיבה חיזוק משמעותי ביותר. לפיכך מיוחס כאן ייסוד הישיבה לשנת תשכ"ז, עם שליחת הקבוצה הראשונה של השלוחים. במשך השנים חזר הדבר על עצמו, ובכל פעם נשלחו קבוצות של בחורים - תמיד לשנתיים, שבמהלכן לא יכלו לשוב חזרה, כדי שישקיעו את כל כולם בישיבה.
"פותח בתעמולה אודות מבצע תפילין":
כמה ימים לפני מלחמת ששת הימים, בשבת מברכים סיוון, פנה הרבי ונתן הוראה לצאת ולזכות יהודים בהנחת תפילין, וקישר את מצוות התפילין לניצחון על האויבים הקמים נגדנו. כמובן, המבצע לא היה לשעתו בלבד: הוא הלך והתרחב, ונמשך עד היום הזה בכל מקום ומקום - כשראשיתו סמוך למלחמת ששת הימים ובקשר אליה.
"מחדש בית הכנסת על שם כבוד קדושת אדמו"ר ה'צמח צדק' בירושלים עיר הקודש העתיקה, תיבנה ותפאר":
בעיר העתיקה עומד בית כנסת עתיק ששרד את כל תקופות הלחימה ולא נחרב, הנקרא "בית הכנסת צמח צדק". בית הכנסת נוסד בתרל"ט, ובתחילה נקרא בשם אחר - "כנסת אליהו", על שם התורמים; בתרפ"ח שונה שמו ונקרא "צמח צדק". במשך השנים שבהן שלטו הירדנים, ולא יכלו להגיע לכותל ולעיר העתיקה, לא יכלו להגיע גם לבית הכנסת.
במלחמת ששת הימים, משהתאפשרה החזרה למקום, נגאל גם בית כנסת זה, והרבי פעל רבות שישפצו את המקום ויחדשו אותו. בהתוועדות י"ב תמוז תשכ"ז הזכיר הרבי שהחלו להתפלל בבית הכנסת, ועורר שיעמידוהו על תילו. ובביטוי מעניין נאמר, שבית כנסת זה הוא נכס כללי - אחוזה של החסידים ושל אנ"ש בכל העולם, חלקו של כל חסיד בירושלים. הרבי ייחס לכך חשיבות גדולה מאוד, ועד היום קיים מניין חב"די קבוע בבית הכנסת צמח צדק.
"מתחיל המאבק נגד החזרת השטחים שהוחזרו לידי ישראל במלחמת ששת הימים":
מלחמת ששת הימים הסתיימה בניצחון מוחץ לעם ישראל: במהלכה שוחררו ירושלים ויהודה ושומרון מידי הירדנים, רמת הגולן מידי הסורים וחצי האי סיני מידי המצרים. אולם מצד שני, מתוך נפילת רוח, מיד בסיום המלחמה החלו לגבור גורמים שטענו שיש להחזיר את השטחים לערבים בתמורה לשלום - כאילו יצמח מכך שלום.
וכבר אז יצא הרבי בתוקף רב בתעמולה גדולה מאוד נגד תחושת הנחיתות מול הגויים ונגד הרצון להחזיר. וכפי שאנו יכולים לומר היום, לאחר שנודע שכל ויתור על שטח כלשהו לא הביא מעולם שום שלום, ואדרבה - הביא עלינו רק את כל הצרות ואת כל האסונות הגדולים. על כך דיבר הרבי כבר מיד לאחר מלחמת ששת הימים.
"במלאת ארבעים שנה לגאולה, י"ב-י"ג תמוז תרפ"ז - תשכ"ז, מכריז אודות מגבית צדקה במספר ארבעים":
י"ב תמוז הוא יום גאולתו של הרבי הקודם, שיצא ממאסרו בתרפ"ז, ובשנת תשכ"ז מלאו ארבעים שנה לגאולה. בהתוועדות י"ב תמוז אמר הרבי, שבדרך כלל עורכים מגבית עבור המוסדות הנקראים על שם בעל הגאולה, כגון רשת "אהלי יוסף יצחק"; ומכיוון שעתה מלאו ארבעים שנה לגאולת הרבי הקודם, ראוי ונכון לתת צדקה בסכום של ארבעים לכל הפחות, וכל המרבה הרי זה משובח. בזה סיימנו את שנת תשכ"ז.
שנת תשכ"ח - "מעורר על דבר החיוב על יהודי ארצות הברית לנצל השפעת המדינה על כל העולם בענייני חינוך":
הדברים נאמרו בהתוועדות י"ט כסלו תשכ"ח. הרבי דיבר על כך שכל עיני העולם נשואות לאמריקה, שכן ממנה מגיעה השפעת הכסף והממון לכל העולם; ומכיוון שכל העיניים נשואות אליה בהשפעה הגשמית, יכולה לבוא ממנה גם השפעה רוחנית. כפי שינהגו באמריקה בעניינים רוחניים של חינוך, כך תהיה לכך השפעה על הדור הצעיר בכל העולם כולו, וכולם יביטו כיצד עושים באמריקה.
הרבי דיבר על כך שלנשים במדינה יש כוח מיוחד, מכיוון שהן נקראות "עקרת הבית", ובכוחן להכריע בענייני החינוך. וכאשר הנשים היהודיות בארצות הברית ישקיעו בחינוך הילדים בארצות הברית, יהיו לכך אפקט והשפעה על כל העולם כולו - שכן למה שעושים באמריקה יש השפעה על העולם כולו. זו הנקודה שעליה דיבר הרבי בתשכ"ח.