"חדר" המאה עשרים ושמונה בהיכל היום-יום.
יום ראשון כ"ח אדר-שני ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, מתחילים פרשה חדשה — תזריע, פרשה ראשונה עם פירוש רש"י. תהילים, כ"ח בחודש, אומרים מפרק קל"ה עד פרק קל"ט ועד בכלל. תניא, ממשיכים בפרק ל"ט, השיעור מתחיל במילה "ועולם", ומסתיים בעמוד מאה וארבע במילים "אלקות ממש".
נושא הפתגם היומי עוסק במנהגים הקשורים לברית מילה, ובפשטות קשור ליום זה שבו מתחילים ללמוד את פרשת תזריע. בפרשה הראשונה של תזריע כתובה מצוות ברית מילה ביום השמיני — "וביום השמיני ימול בשר עורלתו". יש כאן שתי נקודות הקשורות לברית מילה.
הנקודה הראשונה: את "הרחמן" דברית מילה אומרים. בסידורים המודפסים מופיע לקראת סוף ברכת המזון, שאם מדובר בסעודת ברית מילה, ישנו "הרחמן" מיוחד לברית מילה. מהו החידוש בכך? בסידור של אדמו"ר הזקן, המביא את סדר ברכת המזון, אין כלל אזכור ל"הרחמן" המיוחד דברית מילה. לעומת זאת, הרבי הצמח צדק, בסידור שבו היה מתפלל, רשם הגהות בכתב-יד-קודשו על מקומות מסוימים, ולקראת סוף ברכת המזון רשם "הרחמן לברית מילה" — היינו שציין שיש לומר את ה"הרחמן" דברית מילה.
בעל "שער הכולל", הרב לאבוט, שאף הוציא לאור את הסידור המפורסם "תורה אור", מסתפק אם אכן דעתו של אדמו"ר הזקן היא לומר זאת אם לאו, ומביא דעות בהלכה אם הדבר נחשב הפסק לפני ברכת "הגפן" או לא. לפיכך הוא כותב שכאשר הוציא את סידור "תורה אור", בחלקו הראשון לא הכניס את ה"הרחמן", ובחלק השני הוסיפו כתוספת, מפני שהסתפק אם אומרים או לא. על כל פנים, רואים שיש בכך דיון, ולכן הרבי קובע כאן בפתגם את המנהג שה"הרחמן" דברית מילה אומרים — שאנחנו נוהגים לאומרו, כפי שכבר בסידורים החדשים המודפסים מופיע ה"הרחמן" במקומו.
הנקודה השנייה: בשנת תרפ"ט היה הרבי הריי"צ בוורשה בברית מילה של תינוק ממשפחת קפלן, והרבי הריי"צ היה הסנדק. בסעודת הברית דיבר בכמה וכמה עניינים הקשורים לברית מילה, וכאן מובא ציטוט מנקודה אחת בלבד שאמר באותה סעודה. וכפי שכתוב: "משיחה בסעודת ברית מילה" — שיחה של הרבי הריי"צ שנאמרה בעת סעודת ברית מילה.
בברית מילה אומרים מה מכניסים ומה מאחלים. הלשון שכל הקהל אומר בברית מילה היא: "כשם שנכנס לברית, כן ייכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים" — זהו האיחול שמאחלים. באחד ממכתביו מדייק הרבי מדוע מזכירים דווקא שלושה ביטויים אלו — "לתורה ולחופה ולמעשים טובים" — ומבאר שהם כנגד שלושת האבות. "לתורה" — כנגד יעקב אבינו, שעליו נאמר "איש תם יושב אֹהלים", אוהלי שם ועבר, המכוונים ללימוד התורה. "לחופה" — כנגד יצחק, ומציין הרבי שתי סיבות: האחת, שיצחק נעקד על המזבח, שבמקומו ירדה לאחר מכן השכינה בבית המקדש, והמדרש אומר שירידת השכינה לבית המקדש נקראת חופתו של הקדוש-ברוך-הוא; והשנייה, שיצחק הוא היחיד מבין האבות שהתורה מאריכה בתיאור חתונתו. "ולמעשים טובים" — כנגד אברהם, שהצטיין במעשים טובים והיה איש חסד, כפי שהתורה מספרת על הכנסת האורחים שלו. על כל פנים, זו הלשון שמאחלים בברית מילה.
והוסיף הרבי הריי"צ ואמר: "ונוהגים אצלנו אז מען גיט דמי קדימה פאר די אינגלס זו לערנען" — שנוהגים אצלנו לתת בעת סעודת הברית מילה דמי-קדימה לשכר-לימוד עבור הילד, כדי שכשיגדל וילך לישיבה כבר יהא שכר-הלימוד נתון מראש. ובסיום, כפי שמציין הרבי: "ונתן כבוד קדושתו שליט"א סכום מסוים" — הרבי הריי"צ, שהיה באותה סעודה, לאחר שאמר שנוהגים לתת מראש, נתן סכום מסוים. במקום שבו מופיעים הדברים, ביומנו של הרבי, מצוין שהיה זה סכום של עשרים זהובים שנתן הרבי הריי"צ, ובאומרו כן אמר: "דאס איז פאר דער ישיבה" — שזה יהיה עבור הישיבה.
הרבי, כשהיה סנדק בברית מילה — כמופיע בשיחות בתורת מנחם (ז' אדר תשי"א) — חזר גם על נקודה זו, ואמר שיש לקבוע מנהג זה בכל ברית מילה, לתת דמי-קדימה לישיבה עבור לימוד הילד. באותה שיחה נתן הרבי חמישה דולר, והסביר מדוע: משום שזהו הערך הכספי של אותם עשרים זהובים שנתן הרבי הריי"צ בשנת תרפ"ט. ואם ננסה לתרגם זאת להיום — בתשפ"ד — יוצא בערך שישים ואחד וחצי דולר, מעט פחות. זהו הערך של העשרים זהובים שנתן הרבי הריי"צ.
ובאותה הזדמנות, באותה ברית שעליה מסופר, נתן הרבי גם סידור לאביו של הילד, ואמר לו שישמרו את הסידור עבור הילד עד שיגדל וילך לישיבה, והוסיף שמסידור זה ילמד את האלף-בית.
לסיום, בקשר לרמב"ם — שבו השיעורים תואמים לסדר ה"יד החזקה" — אנו נמצאים כעת בספר זרעים. בפתגמים הקודמים כבר ראינו את ההלכות הראשונות שבו: הלכות כלאים, מתנות עניים, תרומות, מעשרות, מעשר שני ונטע רבעי, ועתה הגענו להלכות ביכורים. מה הקשר בין הנושא היומי להלכות ביכורים? בביכורים נאמר בפסוק "ראשית פרי אדמתך תביא בית ה' אלקיך" — מי שצומח אצלו יבול צריך להביא את ראשיתו לקדוש-ברוך-הוא. עניין זה קשור במיוחד לברית מילה, שכן — כפי שמביא אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך — בברית מילה מתחילה כניסת הנפש הקדושה בתינוק, שזו ה"ראשית" שהוא נותן.