"חדר" השישים בהיכל היום-יום.
יום שלישי כ"ח שבט ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, יתרו, שלישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ח בחודש, מפרק צ"ז עד פרק ק"ג כולל.
תניא, פרק כ"ג, מהמילים "וכן הלבוש" עד המילה "ימיהם" בדף 56.
נושא הפתגם היומי הוא הנהגת החסידים בנטילת ידיים לפני הסעודה. ניתן מעט הקדמה, ואז נקרא את הפתגם עצמו.
בשולחן ערוך, בדיני נטילת ידיים, בסימן קס"ב, נאמר כך: אדם הבא ליטול ידיו — כמה אפשרויות לפניו. אם הוא נוטל רביעית מים ושופך בבת אחת רביעית שלמה על שתי הידיים (בדרך כלל כשמישהו אחר עוזר לו ויוצק לו רביעית שלמה על שתי ידיו) — די בפעם אחת, ובזה נטל ידיו. אך אם יש לו רק רביעית אחת, והוא רוצה ליטול כל יד בפני עצמה — כך שלכל יד יגיע פחות מרביעית — כתוב בשולחן ערוך שצריך ליטול כל יד פעמיים. מדוע? מפני שבפעם הראשונה, כיוון שאין ברביעית שיעור, המים נטמאים מן היד, ולכן צריך לשפוך פעם שנייה כדי לטהר את המים שנשארו, ואז יכול לגשת לסעודה.
עוד כתוב בהלכה, שלאחר נטילת הידיים ולפני הברכה צריך לשפשף את הידיים זו בזו. כל זה בשולחן ערוך, עוד לפני ההנהגה החסידית. ונוסיף עוד פרט הכתוב בהלכה: אם ניגש אדם ליטול ידיו וידיו מלוכלכות — כתוב שיטול ידיו שלוש פעמים; אך בידיים נקיות שאינן מלוכלכות — כאמור, פעמיים. זה הכתוב בהלכה.
כאן, בפתגם היומי, אנו רואים את הנהגת הרבי מוהר"ש, ולאחר מכן גם הרבי הרש"ב, שהפכה לאחר מכן להנהגה פשוטה אצל כל חסיד — וכפי שהרבי אומר, גם אצל נשים ובנות הנוטלות ידיים תמיד — שאף בידיים נקיות לגמרי, כשניגשים לכיור בידיים נקיות, נוטלים שלוש פעמים על כל יד. וכמובן, לאחר מכן גם השפשוף בפעם השלישית, כפי שנראה בגוף הפתגם עצמו.
לפני שנקרא את הפתגם, נוסיף נקודה מעניינת — סיפור שמספר הרבי הריי"צ באחת השיחות: פעם אחת, אצל אביו הרבי הרש"ב, היתה שבת שבה הגיעו אורחים חשובים ומפורסמים מאוד, וכולם התארחו על שולחנו של הרבי הרש"ב. בנטילת הידיים הבחינו החסידים — הרבנים שהיו שם — שהרבי הרש"ב נוטל ידיו שלוש פעמים על כל יד. הדבר נעשה נושא לשיחה בין הרבנים: היכן כתובה הלכה זו שראו את הרבי נוהג בה, ליטול שלוש פעמים על כל יד? היה ברור להם שאם הרבי נוהג כך צריך לנהוג כך, אך מה מקור הדבר? בינתיים שתקו.
כשהתיישבו ליד השולחן, לאחר שכולם נטלו ידיים, שאל זקן הרבנים — במקום אחד כתוב שהיה זה הרב חיים — את הרבי הרש"ב מהו מקור ההלכה שנהג בה, ליטול ידיים שלוש פעמים על כל יד לפני האכילה. הרבי הרש"ב התבונן לרגע והשיב, שכעת אין הוא זוכר היכן הדבר כתוב, אך אם הוא נוהג כך — ברור שזה כתוב. [בהערה למטה מופיע ממאמר אחר של הרבי הריי"צ, שאצל הצדיקים, המאוחדים כל כך עם הקדוש-ברוך-הוא, כל איבריהם מקיימים כל דבר, אפילו מצווה שאין הם יודעים את טעמה — וזה בעצם מה שאמר הרבי הרש"ב.]
עוד לפני שנתן את הטעם, סיפר הרבי הרש"ב, שלפני הגיעו לגיל בר מצווה קרא לו אביו הרבי מוהר"ש ואמר לו שצריך ללמוד היטב את כל ההלכות הנוגעות למעשה בפועל. ואז, כדבריו על עצמו לפני הבר מצווה, הרגיל את כל איברי גופו לבצע כראוי את כל ההלכות הנוגעות לכל איבר ואיבר. וסיים ואמר: אם אני נוטל ידיים שלוש פעמים על כל יד, הרי זה כתוב באיזה מקום, גם אם איני זוכר כעת היכן.
כעת, בפתגם, אנו רואים את מקור הדבר. וזה לשונו: "אדוני אבי מורי ורבי [הרש"ב נ"ע] כותב באחד ממכתביו: על פי הגהות אשרי". מהם "הגהות אשרי"? אתן על כך שתי מילים. כידוע, הרא"ש — רבנו אשר בן יחיאל — היה אחד מגדולי מפרשי התלמוד והפוסקים, ופסקיו יסודיים מאוד בפסיקה; הבית יוסף נשען עליו מאוד, יחד עם שניים גדולים נוספים, בכל פסיקותיו. הרא"ש חי לפני כ-700 שנה. לאחר הרא"ש היה יהודי גדול, רבי ישראל שמו, שכתב הגהות על הרא"ש — ליקט פסקים ודברים המשלימים את הרא"ש — והספר שכתב נקרא "הגהות אשרי", שהן תוספות על פסקי הרא"ש.
שם, בהגהות אשרי, מדובר על בשר לאחר המליחה — שנהוג להדיחו פעמיים: פעם אחת להסיר את הלכלוך והדם עם צאתו מן המלח, ופעם שנייה לניקיון — ונאמר שם שיש להדר ולעשות זאת שלוש פעמים; ויש שם תוספת, שכך גם בנטילת ידיים, שלוש פעמים. וזה מה שכותב הרבי הרש"ב: "על פי הגהות אשרי על נטילת ידים לסעודה - ג' פעמים רצופות" — ליטול כל יד שלוש פעמים. "כן היה עושה אדוני אבי מורי ורבי" [דהיינו מוהר"ש, נשמתו עדן] — כך עשה הרבי מוהר"ש, וכך עשה הרבי הרש"ב. "ומניח משפיכה הג' מעט מים בכף יד השמאלית ובזה משפשף שתי ידיו" — לאחר השפיכה השלישית משאיר מעט מים בכף יד שמאל, ובהם משפשף את שתי ידיו, ואז מברך וכו'.
נשלים עוד נקודה מעניינת: בתחילה, כפי שראינו מן הסיפור הקודם, נהג כך הרבי הרש"ב, אך החסידים עדיין לא נהגו כך ולא ידעו מכך, וראו זאת אצל הרבי הרש"ב והחלו להתפלא מהיכן לקח זאת; ורק לאחר מכן הפך הדבר להנהגה רגילה וקבועה. מעניין שיש סיפור אחר שמספר הרבי הריי"צ באחת השיחות: בשבת מסוימת הזמינו אורח חשוב לסעודה, ולאחר שהרבי הרש"ב נטל ידיים והתיישב לסעודה, ניגש האורח ליטול ידיו ונטל שלוש פעמים על כל יד, כפי שאנו רגילים כיום. הרבי הריי"צ מספר: "ראיתי שאבא מתבונן בו בהתבוננות חזקה מאוד", והבחין שזו התבוננות של בחינה וביקורת על מה שהאורח עושה.
לאחר הסעודה שאל הרבי הריי"צ את אביו: מה היה הדבר שכל כך התבוננת באותו חסיד שנטל ידיו בצורה כזו? הרבי הרש"ב הסביר ואמר: יש הידור של איש פשוט, ויש הידור של למדן וידען. איש פשוט העושה הידור — עושהו בקבלת טוב, כי כך ראה שעושים; אך אדם ידען ולמדן שעושה זאת — צריך שיבוא אצלו מתוך הכרה, ידיעה ושייכות. לכן, מאחר שחסיד זה הוא ידען, התבוננתי לראות אם הוא עושה זאת מתוך שהוא מבין מה שהוא עושה, או שרק מחקה את מה שראה אצל אחרים. הרבי הרש"ב רצה מאוד שהדבר יהיה בפנימיות — שאם אתה עושה משהו, תעשה אותו בהבנה; ואילו האיש הפשוט עושה בקבלת טוב.
שוב רואים מסיפור זה שאז עדיין לא היתה זו הנהגת הכול. וכפי שהרבי מציין, כיום הפך הדבר להנהגה הפשוטה והרגילה — אפילו אצל נשים ובנות נוטלים ידיים עם המגבת בכל ההידור הזה, שלוש פעמים, כפי שמופיע כאן בפשטות בתוך הפתגם, שזו הנהגת החסידים.