"חדר" המאה שלושים וחמישה בהיכל היום-יום.
יום ראשון, ו' ניסן, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, מצורע, פרשה ראשונה, עם פירוש רש"י. תהילים, ו' בחודש, אומרים מפרק ל"ה עד פרק ל"ח כולל. תניא, פרק מ' — פרק שיש בו, כידוע, ארבע הגהות. בשיעור היומי לומדים את ההגהה השנייה, המתחילה בעמוד נ"ה במילה "ושם", ומסתיימת בעמוד מאה ועשר במילים "רצון זו".
הפתגם היומי הוא פתגם קצר, שנלקח ממכתב שכתב הרבי הריי"צ בט"ו אדר ב' תרצ"א. כבר בכ"ג אדר א' היה לנו פתגם מאותו מכתב, והיום יש המשך ממנו. במכתב זה מעורר הרבי הריי"צ רב, בעל השפעה ובעל תורה — הוא קורא לו "ראש", "ראשי אלפי ישראל" — שעליו לעבוד בצורה מסודרת מאוד ולהשפיע על סביבתו. ואם עובדים בצורה מסודרת, הרי גם אם לפעמים מצליחים להשפיע על איש אחד בלבד, זהו דבר גדול, כלשון "שחברה חברא אית ליה" — משפיעים על איש אחד, ובגלים הדבר עובר אל איש נוסף, ולבסוף משפיעים על כל הסביבה.
ואז בא הפתגם הספציפי המצוטט כאן. הפתגם אינו מצוטט כולו — יש באמצע כמה מילים שהרבי מדלג עליהן — אך נקרא ונשלים כמה נקודות מעניינות מתוך המכתב המקורי. כותב הרבי הריי"צ: "הניסיון הרע, אשר כשממעטים בחקירות". מהי הכוונה "ממעטים בחקירות"? משני הכיוונים: גם ממעטים בחקירות של האדם על עצמו — שלא יהיה מלא תהיות ומחשבות "האם אצליח בעבודה גדולה כזו? כיצד אצליח?"; וגם ממעטים בחקירות על האדם שעליו רוצים להשפיע — אם הוא מתאים, ואם בכלל אצליח לפעול עליו משהו. כל העיסוק בחקירות סביב העניין — "ממעטים" בו; תהיה פחות מונח בתהיות, ויותר במה שעליך לעשות בפועל.
"ועובדים בסדר ובתוקף" — לעבוד בצורה מסודרת מאוד, ובתוקף. אלא שאין זה תוקף שאינו נח חלילה, שכן הרבי מוסיף מיד שהדבר צריך להיות על פי נעימותה של תורה, שעליה נאמר "דרכיה דרכי נועם". דהיינו, עליך להיות עם נעימות התורה, אך בתוקף — עקבי, ברור והחלטי מאוד במה שאתה רוצה לעשות, ובצורה נעימה כמובן. והוא מפרט: "ימין מקרבת ושמאל דוחה" — לעתים יש צורך גם בעניין של דחייה, אך שתהיה בשמאל, היד החלשה יותר, ואילו הקירוב צריך להיות בימין, בצורה עוצמתית וחזקה יותר.
במכתב המקורי מוסיף הרבי הריי"צ עוד כמה משפטים. הוא אומר: "בלי לשאת פנים", כלומר בלי לוותר; זהו אדם שאולי צריך לעגל לו פינות — לא, אלא עליך להיות עקבי במה שאתה רוצה. וכן הוא כותב לעבוד מול האנשים בצורה אישית מאוד, ממש "מפה לאוזן", ולנהוג בשני הביטויים — "הופכים בדברים רכים וקשים", כעין ימין ושמאל — לומר להם דברים רכים, אך בצורה ברורה מאוד. וגם לא לדבר עם האדם בצורה כללית מתוך הנחה שהוא כבר יבין מעצמו, אלא להיכנס עמו אחד על אחד, בדיבור מפורט, בדיוק למה מתכוונים, בצורה פרטית ואישית מאוד. במכתב האריך הרבי הריי"צ בזה, ואילו הרבי מקצר את כל פרטי צורת העבודה וכוללם באופן כללי במילים "ימין מקרבת ושמאל דוחה".
ואם עובדים בצורה כזו, "אזי פועלים בוודאי" — אין ספק שבסופו של דבר מצליחים לפעול את העניין, "ובפרט בעניינים העיקריים מעיקרי הדת" — בדברים היסודיים ביהדות בוודאי שמצליחים לפעול את העניין בצורה טובה ומלאה. זהו בעצם כל הפתגם.
ובהשלמת סדר הרמב"ם שבו אנו נמצאים: כפי שראינו כבר בפתגם הקודם, נמצאים אנו בספר העבודה, בהלכות בית הבחירה — זה היה הרמז בשיעור הקודם — וכעת אנו מתקדמים. ההלכות הבאות בספר העבודה, לאחר הלכות בית הבחירה, הן הלכות כלי המקדש והעובדים בו. שם יש אריכות שלמה על ההבדל בין הכהנים ללויים, כיצד ממנים את הכהנים לעבודה וכיצד את הלויים, ומהו תפקיד הכהן ומהו תפקיד הלוי.
ידוע בפנימיות התורה, וכן כתוב בתניא, שאחד ההבדלים בין כהן ללוי הוא שהכהן עניינו תנועה של חסד, ולוי — תנועה של גבורה; זה מלמעלה למטה וזה מלמטה למעלה. ובלשון שבה משתמשים כאן — כעין ימין ושמאל, שני הקווים; כהן ולוי הם שני קווים אלו. ומה בעצם כתוב בפתגם? "עובדים" — מילה זו כעין "ספר העבודה", הלכות כלי המקדש והעובדים בו. "עובדים" — ובאיזה אופן? "ימין מקרבת ושמאל דוחה". וזה מסכם את הנקודה שבה אנו נמצאים כעת, בהלכות העובדים במקדש, באופן של כהן ולוי — שני הקווים המובילים בסופו של דבר אל היעד, "העניינים העיקריים ועיקרי הדת", שהם כל עבודות בית המקדש וגילוי האלוקות בעולם. וזהו הרעיון שברמז הפתגם היומי עם ההלכות הללו.