"חדר" המאה שמונים וארבעה בהיכל היום-יום.
יום ראשון, כ"ה אייר, מ' לעומר, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, מתחילים כאן ספר חדש ופרשה חדשה — במדבר, פרשה ראשונה, עם פירוש רש"י. תהילים, כ"ה בחודש, אומרים מתחילת פרק קי"ט מהמילה "אשרי" עד סיום אות ל', במילים "מצותך מאד". תניא, ביום הזה לומדים פרק נ"א, מהמילה "וככה" עד המילים "בתחתונים ממש"; אנו נמצאים בעמוד ע"ב.
מקורו של הפתגם היומי במכתב שכתב הרבי הריי"צ בכ"ד אדר תרצ"ח. הוא מביא שם שחסיד ישיש סיפר מה ששמע בנעוריו מזקני החסידים, ששמעו מהמשפיע שנקרא רבי מרדכי, ששמע מאדמו"ר הזקן בעצמו את הפתגם המובא כאן. וכפי שכתוב בתחילת הפתגם, נאמר הדבר ממאמרי רבנו הזקן בשנת תקנ"ה בליאזנא.
אקדים כמה מילים לפני ביאור הפתגם: בכל מצווה יש "קרן" ויש "פירות". ה"קרן" של המצווה הוא גם השכר של המצווה — דבר שאין מרגישים, רואים ומקבלים בזמן הזה, אלא לעתיד לבוא. אך את "הפירות" של המצווה, כלשון המשנה, "אדם אוכל מפירותיהם בעולם הזה". כאן מסביר הרבי הריי"צ באופן פנימי מהו ה"קרן" של המצווה, הדבר שנקבל רק לעתיד, ולעומתו מהם ה"פירות", שאותם אפשר לקבל כבר היום.
וכך הוא אומר: "שכר מצוה מצוה" — השכר של המצווה הוא שהמצווה עצמה מכילה בתוכה את שכרה. ומבאר: עצם עצמותה של המצווה הוא בכך שיהודי, בקיימו את המצווה, מתחבר ומתקשר עם הקדוש-ברוך-הוא. זהו עצם המצווה הקיים בכל מצווה, ואין זה משנה באיזו מצווה מדובר — כל מצווה מחברת יהודי עם מצווה המצוות. וההתגלות של עצמותו יתברך, שאליה מתחבר יהודי בכל מצווה, תהיה לעתיד; רק לעתיד ירגיש האדם ותתגלה העצמות שקיימת בכל מצווה שקיים. גילוי זה שיתגלה לעתיד, שהוא גילוי העצמות שבכל מצווה, הוא ה"קרן קיימת" של המצווה — מהותה הבסיסית — והוא יתגלה רק לעתיד.
אולם "פירותיה" של המצווה — אדם אוכל בעולם הזה. ה"פירות" הם הצד האישי, הממוקד והפרטי של כל מצווה ומצווה. ה"קרן קיימת" זהה בכל המצוות — עצם ההתקשרות עם עצמותו של הבורא. אך ה"פירות", כפי שנראה מיד בדוגמה, הם מה שהמצווה פועלת על האדם כאן; לכל מצווה יש את העניין המיוחד שלה, ואת פירותיה זוכה האדם לראות בעולם הזה. "כל מצוה ומצוה בענינה" — לכל מצווה יש את עניינה האישי ואת הסגולה האישית שלה, הפועלת על האדם כבר בעולם הזה. וכאשר האדם זקוק לאותו עניין, הוא נענה: כשהאדם צריך השפעה ספציפית מסוימת ומקיים את המצווה המסוימת שאמורה לעורר עניין זה — הוא נהנה ומקבל אותו כאן בעולם הזה.
כרגע, בקריאת הפתגם, נשמעים הדברים מופשטים מאוד, אך בהמשך המכתב מביא הרבי הריי"צ סיפור הממחיש זאת. הסיפור על קהילה מסוימת בזמן אדמו"ר הזקן, שהתרחשה בה מלשינות של המתנגדים, ובעטיה ישבו כמה חסידים במאסר זמן ממושך. כשיצאו החסידים לחופשי, רצו להודיע לאדמו"ר הזקן ולבשר לו את הבשורה, והחליטו לשלוח מכתב בדואר. שליחת מכתב בדואר רגיל דאז ארכה זמן רב; היה קיים גם דואר מהיר, של אדם מיוחד הרץ במהירות, אך עלותו הייתה גבוהה בהרבה. החסידים החליטו לשלוח את הבשורה בדואר רגיל.
בין החסידים היה יהודי שנקרא רבי שמעון הפקח, חסיד מדוכא בייסורים ועני מרוד. משנודע לו שיש הזדמנות לבשר בשורה טובה לאדמו"ר הזקן, התאמץ איכשהו והביא סכום כסף, ואמר לחסידים: "אני נותן את כל הסכום, כדי שישלחו זאת עם שליח מהיר, שהבשורה תגיע לרבי כמה שיותר מהר". התעורר ויכוח גדול בין החסידים — האם מותר לקחת ממנו כסף, מאדם כזה, מדוכא בייסורים ועני מרוד. בסופו של דבר, לאחר כמה פרטים, הסכימו, לקחו ממנו את הכסף, והמכתב אכן הגיע לרבי במהירות.
סיום הסיפור: לאחר תקופה הגיע שליח מאדמו"ר הזקן לאותה קהילה, ובידו מכתב בכתב ידו של אדמו"ר הזקן, המופנה לאותו רבי שמעון הפקח. אדמו"ר הזקן הודה לו באופן אישי על השתדלותו לזרז את הבשורה הטובה, ובירכו: "בזכות שבישרת לי טוב, תהפוך להיות מבשר טוב". בתוך זמן קצר הבריאו כל בני משפחתו, מצבו הכלכלי השתנה לחלוטין, והוא נעשה בעל רכוש גדול. רואים אפוא את הדוגמה: הוא פעל באהבת-ישראל עצומה כמבשר טוב, ומה עשתה לו מצווה זו? את ה"פירות" קיבל מיד — כשהיה צריך לאותו דבר, נענה, ונעשה מבשר טוב על חייו. זהו שהפירות של המצווה נזרעים כאן מיד.
יש לכך כמה דוגמאות במכתבי הרבי, ואביא שתיים בלבד. יהודי אחד כתב פעם לרבי שאין לו ילדים. השיב לו הרבי שילמד פנימיות התורה, ופנימיות התורה תגרום לו לאהבת השם ויראת השם; וכתוב בפנימיות התורה שאהבה ויראה נקראים ברוחניות "בן" ו"בת" — כשתהיה לך אהבה ויראה ברוחניות, יהיו לך בן ובת בגשמיות. כלומר, אתה תפעל בעניין זה ברוחניות, ותקבל מיד את התוצאה.
ודוגמה בכיוון אחר: יהודי כתב פעם לרבי שיש לו כל הזמן ריח רע מהפה, ואין מוצאים לכך פתרון. כתב לו הרבי שייזהר בעניינים התלויים בפה — שייזהר מלשון-הרע, שיאמר דברי תהילים, שישתדל שהאוכל שיכניס לפיו יהיה כשר, ושירבה בתורה ובתפילה — ואז ייענה לאותו דבר בגשמיות כפשוטו, ויהיה לו ריח טוב מהפה. רואים אפוא בדוגמאות את מה שנאמר בפתגם: "כל מצוה ומצוה בענינה" — אתה פועל במשהו, ופירותיו באים מיד כאן, בעולם הזה.