"חדר" המאה שישים ושלושה בהיכל היום-יום.
יום ראשון ד' אייר, י"ט לעומר, ה'תש"ג.
שיעורים: זהו יום ראשון, ומתחילים פרשה חדשה — חומש, אמור, פרשה ראשונה עם פירוש רש"י. תהילים, ד' בחודש, אומרים מפרק כ"ג עד פרק כ"ח כולל. תניא, ביום הזה מתחילים פרק חדש, פרק מ"ו, מתחילתו במילה "ויש", והשיעור מסתיים בעמוד ס"ה במילים "חברו אליו".
הנושא הנידון בפתגם היומי הוא ההנהגות הקשורות לגיל שלוש של ילד — ענייני התספורת ואילו הנהגות מתחילים להדר בהן עם הילד בגיל זה. הפתגם נלקח משני מכתבים שונים של הרבי הריי"צ, מתקופות שונות: השורה וחצי הראשונות הן ממכתב שכתב הרבי הריי"צ בתמוז תרל"ב, והקטע השני הוא מחודש מנחם-אב תש"ב.
הקטע הראשון: "מנהג ישראל שלא לגלח ושלא לספר שערות ראש תינוק עד מלאות לו שלוש שנים". כלומר, עד גיל שלוש כלל אין מספרים אותו ואין נוגעים בשערותיו. במכתב המקורי של הרבי הריי"צ מופיע הלשון שלא לגלח את התינוק ולא ליגע בשערות ראשו, והכוונה — לא לספר דבר, אפילו לא מעט. גם אם ירצה מישהו "לשפר" מעט — לא כלום; עד גיל שלוש אין נוגעים בשערות כלל.
הקטע השני, כאמור, הוא ממכתב אחר שכתב הרבי הריי"צ לרב שמואל זלמנוב (תש"ב). מכתב זה נהג הרבי לצטט בדרך כלל בכל מכתב ששלח להורים לרגל הגיעו של הילד לגיל שלוש. וזה לשונו: "גזיזת השערות" — ביידיש — של תינוק, דהיינו מגיל שלוש, כשגוזזים את שערות ראשו, "הוא דבר גדול במנהגי ישראל".
עד כאן דובר בצד השלילי — שלא לנגוע עד גיל שלוש. עתה נסביר את הצד החיובי: מהי הסיבה שדווקא בגיל שלוש כן גוזזים את שערות ראשו, ומה מיוחד בכך? עצם גזיזת השערות טומנת בחובה עניין חיובי גדול מאוד, והרבי מפרט: "ועיקרו... ובחינוך בהעשרת פאות הראש".
שהרי יש בתורה מצוות לא-תעשה שלא "להקיף פאת ראשו", דהיינו להשאיר את הפאות. עד גיל שלוש, כשלא נגעו בשום שערה, אין שום היכר לפאות. בגיל שלוש גוזזים את כל השערות ומשאירים את פאות הראש, וזהו המנהג הגדול — שמחנכים את הילד לעניין הנפלא הזה, למצוות השארת פאות הראש.
עתה, ביום זה, שבו מגיע הילד לגיל שלוש ומתחיל חינוכו במצווה זו, מתחילים להדר ולפעול עמו עוד כמה עניינים. וכך כותב הרבי הריי"צ: "ומיום הגזיזה והנחת פאות הראש" — מהיום שגוזזים את שאר השערות ומשאירים את הפאות, שהם עיקר החינוך בגיל זה, נהגו להדר עוד כמה דברים עם הילד, והרבי מפרט.
דבר אחד אינו מפרט כאן — עניין כיסוי הראש. במכתב אחר כותב הרבי הריי"צ להשתדל שמגיל שלוש יישן הילד עם כיסוי ראש, וכפי שמציין הרבי באחד המקומות, שהילד יהיה עם כיסוי ראש מתחילים הרבה קודם לכן. את זה אינו מזכיר כאן.
מה כן הוא מזכיר להתחיל ולהדר מגיל שלוש? להרגיל את התינוק בנשיאת טלית קטן, שמגיל שלוש ילך הילד עם טלית קטן. וגם בזה יש חידוש שמדגיש הרבי הריי"צ. שכן לפי סדר הדברים, בשולחן ערוך של אדמו"ר הזקן (סימן ט"ז, הלכות ציצית) מוזכר שחינוך הילד לציצית הוא מגיל תשע. בסידור — שאותו כתב אדמו"ר הזקן מאוחר יותר, והוא בבחינת "משנה אחרונה" של פסקיו — הוא מקדים מאוד וכותב שחינוך הטלית קטן הוא מגיל שש. וכאן מחדש הרבי הריי"צ שזה מתחיל עוד קודם — מגיל שלוש כבר צריך להדר בנשיאת טלית קטן.
מעניין להשלים, שיש צוואה של הרבי הרש"ב ובה כותב כיצד צריכה להיות ההנהגה: משעה שהילד מתחיל ללכת ברגליו — שזה עוד קודם לגיל שלוש — כבר מלבישים לו ציצית. מכל מקום, כאן במכתב מופיע שמגיל שלוש מתחיל ההידור של טלית קטן. בשיחות הרבי דייק גם את הלשון "נשיאת טלית קטן", ולא "להלביש לו טלית קטן", אלא "נשיאה" — ביטוי נפלא, כמוכר בתורה בלשון "כי תשא את ראש". דהיינו, ילד ההולך עם טלית קטן — אין זה בגד טכני שהוא לובש, אלא יש בכך משמעות פנימית מאוד.
דבר נוסף שמוסיף: "וברכות השחר" — לומר עם הילד את ברכות השחר. "וברכת המזון" — כמובן, בילד קטן לא את כל ברכת המזון המלאה, אלא נוסח מקוצר יותר לילדים קטנים, אך להתחיל להדר בזה מגיל שלוש. "וקריאת שמע שעל המיטה" — לקרוא עמו קריאת שמע שעל המיטה מגיל שלוש. יש המתחילים בכך עוד קודם, אך הזמן שבו צריך להתחיל להדר, גם אם לא הקפידו לפני כן, הוא מגיל שלוש.
להשלמת עניין גזיזת השערות — כאמור בתחילה, שלפני גיל שלוש אין לעשות זאת כלל — יש על כך מכתבים רבים של הרבי. חלק מהם מרוכזים בספר "שולחן מנחם", ובהם התייחסויות לשאלות שונות: לאחֵר את גזיזת השערות (למשל לל"ג בעומר) ולא להקדימה; מה הדין כשהתאריך יוצא בראש חודש, שבו אין גוזזים שערות; בערב פסח; בתשעת הימים; וכיוצא בזה. הרבי מתייחס שם לכל סיטואציה בנוגע למנהג גזיזת השערות. זהו מנהג חשוב מאוד, וכמובן רצוי וכדאי לקיימו בצורה הכתובה והנכונה.