אנחנו בשלשלת היחס של רבותינו נשיאינו. שיעור מספר שישים וארבע בתולדות חייו של הרבי, חלק כ"ד. היום נספר על שנת תש"ל, כפי שמופיע בשלשלת היחס.
סיום ספר התורה לקבלת פני משיח צדקנו:
המשפט הראשון מודיע, שבסמיכות לי' שבט "יסיימו את הספר תורה לקבלת פני משיח צדקנו, שהותחלה על ידי כבוד קדושת אדמו"ר מוהריי"צ נשמתו עדן", ומעורר על דבר ההשתתפות באותיות האחרונות שבה.
בג' שבט של אותה שנה, בהתוועדות שבת פרשת וארא, התייחס הרבי לציוויו של הרבי הריי"צ לכתוב ספר תורה שמטרתו לקבל את פני משיח צדקנו. הרבי הריי"צ דיבר על כך בליל שמחת תורה תש"ב, ואמר אז את הרעיון לכתוב ספר תורה מיוחד למטרה זו - לקבלת פני משיח.
עוד כתב הרבי הריי"צ, שבתחילה היה הדבר אצלו סוד כמוס והוא ביקש לעשותו באופן פרטי, אך בשמחת תורה עלה בדעתו לשתף בזכות גדולה זו את כלל ישראל, ולפיכך הודיע על כך ברבים בהתוועדות שמחת תורה תש"ב. בהמשך כתב, שכל החפץ להשתתף בכתיבת האותיות - היכולת והרשות בידו. בפועל החלה הכתיבה בב' אייר תש"ג, על קלף מיוחד במינו, דווקא של בהמות שחוטות וכשרות.
הסיום עצמו התעכב שנים רבות, ובתש"ל, בשבת פרשת וארא, הודיע הרבי שהסיום יהיה בימים הקרובים, במלאות עשרים שנה להסתלקות הרבי הריי"צ - שהסתלק, כידוע, בי"ט שבט תש"י.
בערב שבת קודש ט' שבט, אחרי חצות היום, נערך המעמד המיוחד של סיום ספר התורה של משיח. הרבי אמר שיחה קצרה; רבי שמואל לויטין אמר את הפסוקים של "מזמור למנצח"; ניגנו את ניגוני רבותינו נשיאינו; ונעשה הסיום בפועל של כתיבת האותיות האחרונות. אמרו את הפסוקים של "אתא אורייתא", ניגנו את הניגון "פרזות ישב ירושלים", ועשו גלילה. הרבי הלביש על ספר התורה כתר מיוחד שהביא עמו להתוועדות, והכניסו את הספר לארון הקודש. הרבי בירך שהחיינו ואכל פרי חדש, ולאחר מכן אמר מאמר חסידות, דיבור המתחיל "להבין עניין כתיבת ספר תורה", ועוד שיחה קצרה.
המאבק נגד גזירת "מיהו יהודי":
הדבר הבא הכתוב בשלשלת היחס: "מתחיל גם בגלוי המאבק נגד הגזרה האיומה דמיהו יהודי". זה היה בהתוועדות פורים תש"ל, שבה דיבר הרבי לראשונה ובאריכות על החוק האומלל שהתקבל אז בכנסת, שלפיו כל גיור - ואף גיור רפורמי - ייחשב באופן שירשמו את הגוי כיהודי. הרבי דיבר על הצרות הצרורות שדבר זה גורם לעם ישראל, ומאז החל מאבק של שנים לתיקון החוק, שעליו דיבר הרבי בהזדמנויות רבות, בחריפות רבה ובאריכות.
הקריאה נגד ההפגנות למען יהודי רוסיה:
הדבר הבא בשלשלת היחס: "יוצא בקריאה נגד עריכת הפגנות בעד יציאתם של יהודי רוסיה, מפני תוצאות בלתי רצויות". באותה שנה, בשבת מברכים חודש אייר, התייחס הרבי להפגנות שנערכו באמריקה נגד רוסיה במטרה לשחרר את יהודי רוסיה, ואמר שהפגנות אלו עלולות רק להזיק, ומוטב שיאמרו פרק תהילים - שיועיל יותר מן ההפגנה.
עוד התייחס הרבי לנקודה נוספת: בכל ההפגנות הללו יוצאים בכרזות של שלוש מילים, "שלח את עמי", ומשמיטים את המילה הבאה - "ויעבדוני", היינו שמשמיטים את העיקר. העיקר הוא עבודת השם, וכביכול ניתקו את עבודת השם מיציאתם של היהודים מרוסיה.
הדפסת ספרי אביו הרב לוי יצחק:
בהמשך נאמר בשלשלת היחס: "מתחיל להדפיס ספרי אביו כבוד קדושת הרב הגאון הרב החסיד המקובל רבי לוי יצחק זכרונו לברכה". ידוע, שכאשר הוגלה אביו של הרבי, רבי לוי יצחק, באה הרבנית - אמו של הרבי, הרבנית חנה - להיות עמו יחד בגלות. שם יצרה במו ידיה דיו מצמחים, ורבי לוי יצחק רשם חידושי תורה נפלאים בשולי גיליונות הספרים.
לאחר הסתלקותו של רבי לוי יצחק הפקידה הרבנית את האוצרות הללו בידי אנשים נאמנים במוסקבה, ואחר כך יצאה מרוסיה. בהמשך נערך מבצע מיוחד ומורכב, שבו הצליחו להעביר את כתבי היד דרך שגרירות ישראל ברוסיה, וכך הגיעו לידי הרבי. בשנה זו, תש"ל, החל הרבי להדפיס את הספרים.
ביאור הערות אביו ב"לקוטי לוי יצחק":
הדבר האחרון הכתוב: "מתחיל לבאר בכל שבת קודש הערות אביו זכרונו לברכה בלקוטי לוי יצחק לתניא, וממשיך בזה בשנת תשל"א". ספר ביאוריו של רבי לוי יצחק על התניא, הנקרא "לקוטי לוי יצחק", יצא לאור בראש חודש מנחם אב של אותה שנה, תש"ל. ובכ' מנחם אב, הוא היארצייט של אביו של הרבי, בשבת פרשת עקב, החל הרבי לבאר בהתוועדות את הערות אביו לאגרת התשובה, והמשיך בזה עד לאחר השיחה של שבת ויקהל-פקודי בשנת תשל"א.