בחלק הקודם למדנו על הדרגות השונות בהמשכת הנשמה, וכיצד נשמות ישראל נמשכות ממקורן העליון בדרגות מגוונות. בחלק זה נעמיק ונראה כיצד עיקרון זה של "מן הקצה אל הקצה" מתקיים בכל דור ודור, וכיצד ניתן ליישב את השאלה שכולם מקורם באותה נקודה ממש ובכל זאת נראים הבדלים כה גדולים ביניהם.
אין צורך להסתכל דווקא מקצה לקצה יחסית מאברהם אבינו ועד אלינו. בכל דור ודור, אפילו בדורו של אדם הראשון, בדורו של אברהם אבינו ובדורו של משה רבנו — וכן על דרך זה גם בדורות שלנו — יש ראשי אלפי ישראל. בכל דור ודור יש ראשי אלפי ישראל, נשמות הקשורות לראש של נשמותיהם, שהן בבחינת ראש ומוח, ומן הצד השני יש את נשמות ההמון ועמי הארץ. אלה באים מדרגת מוח, ואלה באים מדרגת עקב.
לאחר מכן הוא מביא דוגמה שלישית: וכן נפשות לגבי נפשות. אפילו כשמדברים על ההמון עצמו, לא ביחס לראשי אלפי ישראל אלא באנשים הרגילים, גם אצלם יש הבדל. נפש היא הדרגה הכי נמוכה מבין נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, ואף בנפשות שבדרגה הכי נמוכה יש נפשות לגבי נפשות; לא כל ההמון ועמי הארץ הם באותה רמה. שכן כל נפש כלולה מנפש, רוח ונשמה — בכל נפש כלולות כל הדרגות. יש בנפש עצמה נשמה שבנפש, רוח שבנפש ונפש שבנפש. לפיכך יש נשמות שבאות מנשמה שבנפש, יש שאצלן מאיר רוח שבנפש, ויש נפש שבנפש.
ובכל אחד ואחד יש עוד ועוד דרגות, עד אין קץ ובלי גבול. בעצם אין שניים דומים; לכל אחד נשמה ברמה שונה, באופן אחר, בשליחות אחרת ובתפקיד שונה. אילו היו שניים אותו דבר, אחד מהם היה מיותר. כל אחד נשלחה נשמתו לעולם כדי לתקן ולפעול את מה שהיא צריכה, ואף אחד אחר בעולם לא יוכל לעשות את מה שהוא צריך לעשות.
לגבי מספרן של נשמות ישראל: אותן נשמות שהיו בזמן מתן תורה — שישים ריבוא — היו נשמות כלליות שכללו את כל עם ישראל עד היום. בעצם כולם כלולים באותו עיקרון. וכפי שכתוב בתניא, בעזרת השם נמשיך ונגיע לכך בהמשך הפרקים.
ומכאן נשאלת השאלה הפשוטה: איך ייתכן? כיצד ייתכן שלמרות שכולם באים מאותה נקודה ממש, כולם מן החלק אלוק ממעל ממש, ובכל זאת כשהם יורדים למטה פתאום רואים הבדלים כה גדולים? איך קרה דבר כזה?
לפני שהוא נותן את התשובה, הוא קודם כל מציב את העיקרון. הרי הוא פתח בשאלה — ואף שיש רבבות — ולכן עליו גם לסיים את התשובה. תחילה הוא אומר: למרות שאני רואה הבדלים כה גדולים, אינני חוזר בי מן העיקרון הקודם. את זה צריך להבין. העיקרון שאמרנו קודם אינו משתנה, אף על פי שאנו רואים שיש הבדלים.
לכן, למרות שרואים הבדלים, דע לך: שורש כל הנפש, הרוח והנשמה — השורש של כל הדרגות למיניהן, מראש כל המדרגות עד סוף כל דרגין — מן הדרגה הכי עליונה (האבות, משה רבנו וראשי אלפי ישראל שבכל דור) ועד סוף כל דרגין, הדרגה הכי נמוכה המלובשת בגוף מהארץ, אף הקל שבקלים — האדם הכי קל, הכי רחוק, הכי ירוד ונמוך שיכול להיות, העקב שבעקב — ברור דבר אחד: כולם נמשכים ממוח העליון שהיא חכמה עילאה כביכול. אין חרטה ואין שינוי בעיקרון שכל אחד מעם ישראל, ולא משנה מיהו ומהו והיכן מונחת נשמתו — בדרגה הכי נמוכה, בינונית או הכי גבוהה — כולם מקורם מאותה נקודה ממש.
לפני שנראה את ההסבר, נתעכב על דיוק אחד שהרבי מדייק באחת ההערות בליקוטי שיחות. כאשר האדמו"ר הזקן רוצה לדרג ולומר את הקצוות שבנשמות, מן הכי עליון עד הכי תחתון, לשונו היא מראש כל המדרגות עד סוף כל דרגין. שימו לב לשינוי: הוא מתחיל בלשון הקודש ועובר ללשון תרגום. הוא אינו אומר "עד סוף כל המדרגות" אלא "עד סוף כל דרגין" — בארמית. מדוע שינה למילה "דרגין"?
יש על כך הסבר המבוסס על ביאור שהאדמו"ר הזקן אומר בספר תורה אור, המבוסס על מה שנאמר בספר יצירה, שהאותיות הן כמו אבנים. כשם שמאבנים בונים בית, כך מאותיות יוצרים מילים ומשפטים. אומר האדמו"ר הזקן: אם אותיות הן כמו אבנים, הרי שיש סוגים שונים באבנים. יש אבנים שיצירתן בידי שמים — הסלעים והאבנים שנוצרו מששת ימי בראשית ומאז הם קיימים; ויש אבנים שיצירתן בידי אדם — הלבנים. כמו בפרשת השבוע בדור הפלגה, הבה נלבנה לבנים — לוקחים חומר ומייצרים לבנים. אמנם גם הלבנים עשויות מחומר בראשית, שהרי הכל למעשה מבראשית, אך צורתן של הלבנים נעשית בידי בני אדם, בעוד שצורתה של האבן נוצרת בלי התערבות בני אדם.
ואם אבנים הן אותיות, הרי שגם באותיות יש שני סוגים: יש אותיות שיצירתן בידי שמים, ויש אותיות שיצירתן בידי אדם. זהו ההבדל בין לשון הקודש ללשון תרגום ולכל שפה זרה. בלשון הקודש כל מילה יש לה משמעות, תוכן ואמת עד הסוף. לעומת זאת, מילה בשפה זרה — כיצד נוצרה? התקבצו כמה אנשים והחליטו לייצר מילים שיבינו על מה מדובר. זה גם ההבדל בין לשון הקודש לעברית של ימינו. איני מדבר על עברית — עברית היא שפה שמחדשים אותה כל הזמן; יושבים באקדמיה וממציאים מילים, שהן שוב מילים שנוצרו בידי אדם. אני מדבר על לשון הקודש, לשון התורה — מילים שמקורן בידי שמים, מילים שיש בהן קדושה. כל שאר השפות הן ברמה נמוכה יותר.
הבדל מעניין זה קשור בהשגחה פרטית לפרשת השבוע. בפרשה הקודמת, פרשת לך לך, לפני ברית המילה, התגלה הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, ובפרשה שלנו התגלה אליו הקדוש ברוך הוא שוב — הפעם לאחר ברית המילה. וההבדל מעניין מאוד: את ההתגלות האלוקית שהייתה לפני ברית המילה מציינת התורה בלשון תרגום — במחזה, חיזיון; ואילו בפרשה שלנו, ששמה וירא — לשון ראייה. ראייה וחיזיון הם אותה משמעות, כמו "חזון ישעיהו" — חזון היינו ראייה — אלא ש"ראייה" הוא לשון הקודש ו"חיזיון" הוא לשון תרגום.
לפני ברית המילה לא זכה אברהם אבינו לגילוי אלוקי ברמה כה גבוהה כמו לאחר ברית המילה. וכפי שאמרנו בתחילת השיעור, כשהתורה משתמשת במשל היא נותנת בכל פעם משל מדויק כדי שנבין את הנמשל: כשהיא רוצה להסביר את סוג ההתגלות לפני הברית היא קוראת לזה "מחזה", חיזיון, וכשהיא מדברת על ההתגלות שלאחר הברית היא קוראת לזה "וירא", ראייה — רמה אחרת לגמרי. משהו ברמה גבוהה מבטאים בלשון הקודש, ומשהו ברמה נמוכה מבטאים בלשון תרגום.
לכן, כאשר האדמו"ר הזקן רוצה לתת כאן את שני הקצוות, מן הקצה הכי עליון עד הקצה הכי תחתון, הוא אומר מראש כל המדרגות עד סוף כל דרגין. "סוף כל דרגין" היא הרמה הנמוכה, וכדי שנבין שכוונתו לרמה הנמוכה ביותר — כאילו הוא מסמן ביד "נמוך נמוך" — הוא כתב זאת בלשון תרגום. רואים עד כמה כל מילה וכל ביטוי בתניא מדויקים. זו הערה קצרה של חמש שורות של הרבי באחד המקומות בליקוטי שיחות, שבה הוא מביא את הביאור מדוע נכתב כאן העניין של "כל דרגין".
אם כן, מה בעצם אמר האדמו"ר הזקן? שכל הנשמות, מן הרמה הכי גבוהה עד הרמה הכי נמוכה, כולן נמשכות מאותו מקור. ועל כך יש משל. נתחיל את המשל, אף שלא נגיע לסיים היום את כל המשל על פרטיו והנמשל. וזה מה שאמרנו קודם בתחילת הקטע — נשמות ישראל עלו במחשבה, וכתיב בני בכורי ישראל — ועל דרך משל: כמשל הבן הנמשך ממוח האב.
ניקח בן גשמי הנמשך באופן פיזיולוגי ממוח האב. הבן שנולד ויצא לאוויר העולם — מה הוא כולל? בן בריא ושלם, רמ"ח איברים ושס"ה גידים. יש איברים בעלי דרגת חשיבות גבוהה ביותר — המוח, הלב, הכבד, הכליות וכן הלאה; יש איברים שהם ברמת חשיבות נמוכה יותר; ויש חלקים בגוף שמפעם לפעם נפרדים מהם — ציפורניים ושערות. אמנם הם חשובים, אך מפעם לפעם גוזרים אותם ונפרדים מהם. כלומר, יש באותו גוף חלק חשוב ביותר, וחלק שדרגת חשיבותו כזו שאנו מוכנים אף לוותר עליו.
ומאין נוצרו כל הקצוות הללו? הרי הבן שנולד נוצר מאותה נקודה, מאותה טיפה, ובאותה טיפה לא ראינו הבדלים — זו אותה נקודה — ולמרות זאת, כשהיא עוברת תהליך ונולד בן, פתאום רואים מן הקצה אל הקצה, מראש כל המדרגות עד סוף כל דרגין, מחלקים גבוהים ועד חלקים נמוכים.
לסיכום, בחלק זה למדנו שעיקרון "מן הקצה אל הקצה" מתקיים בכל דור ודור — יש ראשי אלפי ישראל הבאים מבחינת ראש ומוח, ויש נשמות ההמון הבאות מבחינת עקב, ואף בתוך הנפשות עצמן יש דרגות אין-סופיות של נפש, רוח ונשמה שבנפש, עד שאין שני אנשים דומים. ראינו שהעיקרון שכולם נמשכים ממקור אחד — ממוח העליון, חכמה עילאה — אינו משתנה למרות ההבדלים הנראים. דייקנו בלשון "מראש כל המדרגות עד סוף כל דרגין", וההבדל שבין לשון הקודש ללשון תרגום כביטוי לדרגות עליונות ונמוכות. ופתחנו במשל הבן הנמשך ממוח האב, שבו רואים כיצד מטיפה אחת נוצרים איברים מכל הרמות.
בחלק הבא נעסוק במשל הבן הנמשך ממוח האב, ונראה כיצד הוא מבאר את השאלה כיצד מנקודה אחת נמשכות דרגות כה שונות של נשמות.