"חדר" השבעים וארבעה בהיכל היום-יום.
יום שלישי ד' אדר א' ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, תרומה, שלישי עם פירוש רש"י. תהילים, ד' בחודש, מפרק כ"ג עד פרק כ"ח כולל. תניא, פרק כ"ז, מהמילים "ובכל בחיה" עד המשפט שבאותו עמוד בדף ל"ד, המסתיים במילה "צדיקים".
הפתגם היומי מופיע במכתב שכתב הרבי הריי"צ בט"ו תמוז תשצ"ה. נושא המכתב מפרט נקודה חשובה מאוד, וכותרתו "שלוש דרגות באמונה". הרבי הריי"צ אומר שם שיש אמונה הבאה על ידי חקירה — שאדם מתבונן ומגיע למסקנה שיש דבר שמעל השכל, והדבר מחזק אצלו את האמונה. יש סוג אמונה נוסף הנקרא "אמונה קבלית", שהכוונה בה שהאמונה עוברת במסורת מאב לבן, כל בן מקבלה מאביו. ויש דרגה שלישית הנקראת "אמונה פשוטה", המצויה בפנימיות הנפש של כל יהודי.
כשהוא מדבר על האמונה הראשונה במיוחד — הנקראת "אמונה חקרנית", שאדם מגיע אליה מצד השכל — אפשר לראות את מעלתה הגדולה על פי אמרת השל"ה על הפסוק שאומרים ב"אז ישיר": "זה אלי ואנוהו, אלוקי אבי וארוממנהו". אם הקדוש-ברוך-הוא בבחינת "אלי", שלך, משום שאתה בעצמך הבנת והפנמת — אזי "ואנוהו", שפירושו "אני והוא" במילה אחת. אך אם הקדוש-ברוך-הוא מבחינתך הוא רק "אלוקי אבי", שקיבלת זאת רק במסורת מאביך — אזי "וארוממנהו", הוא מרומם ומרוחק ממך. כך הוא מדבר במעלה הגדולה שבהגעת האדם לאמונה בכוחות עצמו.
אך אז הוא מוסיף נקודה, וזהו הפתגם היומי: כדי להגיע לאמונה חקרנית, דהיינו כדי ללמוד, להבין ולהפנים עניינים נעלים כאלו, יש כלל בסיסי מאוד. הוא מביא את הלשון שכשם שאין אש ומים יכולים לשכון בכלי אחד, כך בלב המאמין אין יכולות לשכון יחד גם אהבת ה' וגם אהבת העולם הזה. אין הן יכולות לדור בכפיפה אחת, ועל האדם להחליט מה הוא רוצה. לכן, כל עוד ה"טוב טעם" והעונג שלו הם בעניינים חומריים וגשמיים, אין סיכוי שיהיה לו טוב טעם ועונג בעניינים שכליים, ובוודאי לא בעניינים אלוקיים.
לכן, כדי להצליח בלימוד ובהפנמה של עניינים שכליים ובוודאי אלוקיים, חייב האדם קודם כול לעקור את הטוב טעם בענייני העולם, ואחר כך לעבוד על עצמו שיהיה לו טוב טעם וחשק בעניינים מרוממים יותר. בלי זה אין יכולת כלל להתקדם בנושא. הוא קורא לזה באותו לשון הכתוב בתניא בפרק מ"ב — "יגיעת בשר" ו"יגיעת נפש". זהו בדיוק הלשון שכתב אדמו"ר הזקן בפרק מ"ב בתניא, שכדי לקשר את נפשנו בקדוש-ברוך-הוא, מאחר שהנפש מצויה בגוף, דרושה יגיעה רבה ועצומה.
הראשונה היא "יגיעת בשר". מהי יגיעת בשר? כתוב בתניא שהאדם צריך לבשש את הגוף, דהיינו להסיר ממנו את התענוג והטוב טעם בענייני העולם. והשנייה היא "יגיעת נפש", דהיינו שתהיה לו היכולת לריכוז ולהתבוננות בעניינים אלוקיים. זהו הלשון בתניא בפרק מ"ב, וזהו בעצם הרעיון המופיע בפתגם היומי, שהרבי לקחו מאותו מכתב.
נקרא את הלשון: "ראשית ההכנה להתעסקות בשכלים עיוניים" — מהי ההכנה הראשונה כדי להיות ראוי להתעסק בשכל עיוני; "ובשכל אלוקי בפרט" — ובמיוחד כשמדובר בשכל אלוקי, על אחת כמה וכמה. (א) התנאי הראשון הוא יגיעת בשר, שעניינה להסיר את הטוב טעם מענייני העולם. (ב) הדבר הנוסף הוא יגיעת נפש, שעניינה לעורר את הטוב טעם במושכלות בכלל, ובענייני אלוקות בפרט. דהיינו, כל עבודת האדם היא על ה"טוב טעם" — במה יש לו עונג. בתחילה יש בחינת "סור מרע", להוריד את הטוב טעם בענייני העולם; ומצד שני יש "עשה טוב", שיהיה לו טוב טעם במושכלות ובענייני אלוקות.
רעיון זה אפשר לומר על פי מקורו בכתבי הקבלה, במה שמובא על רבי זירא, שכאשר רצה לעבור מלימוד התלמוד הבבלי ללימוד הירושלמי — ששניהם תורה — היה צריך לצום, לפי הגרסאות, ארבעים תעניות או מאה תעניות, כדי לשכוח את צורתו ושיטתו של הלימוד הבבלי, שיוכל לקלוט את התלמוד הירושלמי; הלימוד הקודם מפריע לו. וכמו שאומרים על נשמה העולה מהעולם הזה לעולם העליון, שחייבת לעבור ב"נהר דינור" ולשכוח את "חיזו דהאי עלמא", שאם לא כן אינה יכולה לקלוט את האור שלמעלה. אותו רעיון אומר כאן: בתוך החיים בעולם, אין אפשרות להתעסק בעניינים עמוקים או אלוקיים בלי ההתנתקות ממה שמפריע — מענייני העולם.
נסיים בהקשר של פתגם זה לפי המהלך בספרי הרמב"ם. אנו נמצאים כעת בפתגמים התואמים לספר קדושה, ואתמול ראינו את הפתגם התואם לנושא הכללי של הלכות איסורי ביאה, שהן ההלכות הראשונות בספר קדושה. הפתגם היומי תואם ממש להלכות האחרונות — אולי האחרונה או השתיים האחרונות — בהלכות איסורי ביאה, ההלכות המסכמות את איסורי ביאה.
שם אומר הרמב"ם, ונקרא קטע מלשונו: "ראוי לאדם לכוף יצרו, להרגיל עצמו בקדושה יתרה, להתרחק מן השחוק ומן השכרות, וירחיב דעתו בחכמה". הרמב"ם אומר שאם אדם רוצה להיות מונח בעניינים אלוקיים, עליו לנתק את עצמו מכל אותם עניינים של שחוק והוללות, הגורמים לו ירידה, ורק כך יוכל להתחבר ולהרחיב דעתו בחכמה. זהו בעצם ממש תוכנו של הפתגם היומי ב"היום-יום".