"חדר" המאה השישים ושישה בהיכל היום-יום.
יום רביעי ז' אייר, כ"ב לעומר, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, פרשת אמור, רביעי, עם פירוש רש"י. תהילים, ז' בחודש, אומרים מפרק ל' עד וכולל פרק מ"ג. תניא, בפרק מ"ו, באמצע הפרק; השיעור מתחיל בעמוד ק"ל במילה "וכולם", ומסתיים במילים "אין סוף ברוך הוא" שבדף ס"ו.
בפתגם היומי יש התייחסות לשני עניינים הנוהגים אצלנו: האחד קשור לצורת עטיפת הטלית-גדול, והשני למנהג ללמוד בספירת העומר את מסכת סוטה. נתחיל בחלק הראשון.
ידוע שהברכה שתיקנו חז"ל בבוקר, כשאדם בא ללבוש את הטלית-גדול, היא "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להתעטף בציצית". מכך שקבעו חז"ל את נוסח הברכה "להתעטף בציצית", מעידים שבשעת הברכה צריך אדם להיות עטוף בבגד. מהי עטיפה? בהלכה ישנו מושג "כעטיפת הישמעאלים" — כשם שהישמעאלים ההולכים במדבריות עטופים, וראשם מכוסה כולו ברעלה. כדוגמת עטיפה זו, להבדיל, צריכה להיות אצלנו עטיפת הטלית-גדול, כדי לקיים את המצווה ולברך "להתעטף בציצית".
עד היכן צריך להוריד את הטלית על הראש כדי שייחשב "כעטיפת הישמעאלים"? בעניין זה כותב אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך (סימן ח'): לכסות את הראש עם הפנים עד הגומות שבלחי שלמטה מפיו — דהיינו מתחת לפה, באזור הסנטר, יש גומה, ועד שם צריך להוריד את הטלית-גדול בשעה שמתעטף ומברך "להתעטף בציצית". כך בשולחן ערוך.
אבל בפסקי הסידור שכתב אדמו"ר הזקן, כפי שמודפס אצלנו בסידור, נאמר במפורש "ואין צריך לכסות ראשו עד פיו". כלומר, בסידור פסק אדמו"ר הזקן שאין צורך לכסות בבגד עד הפה. ועד היכן כן? זהו הפתגם היומי: "בעטיפת טלית גדול אין צריך לכסות ראשו עד פיו" — ציטוט מפסקי הסידור של אדמו"ר הזקן בהלכות ציצית שבסידור. אך הפתגם עדיין אינו מפרש עד היכן כן צריך.
וכיצד נוהגים בפועל? הרבי מציין שכך שמע מפי הרבי הריי"צ שיש לנהוג: לכסות בחלקו העליון של הטלית-גדול גם את העיניים. את הפה אין צריך לכסות, אך עד העיניים ועד בכלל — גם העיניים צריכות להיות מכוסות.
ויש מכתב מעניין בעניין זה. מישהו שאל את הרבי: אם מציינים שהישמעאלים עטופים עד העיניים, הרי במציאות, אם הישמעאלי יהיה עטוף עד העיניים, כיצד יילך? והרי הם הולכים; משמע שאינם עטופים עד העיניים, ומדוע אפוא צריך לעטוף עד העיניים? משיב לו הרבי במכתב, שאכן יש כמה מדינות של ישמעאלים שבהן, כדי להגן על העיניים מן החולות, מעלים את הכיסוי עד מעל העיניים. אלא שאין הם קושרים אותו על העיניים ואין הוא חבוש עליהן באופן המונע הליכה, אלא הוא נמצא כך באוויר ומכסה את אזור העיניים; ובאופן כזה אפשר לראות כלפי מטה, ואף כמה אמות קדימה. אם כן, אכן מכסים גם את העיניים, וזהו המנהג שלנו כיצד להתעטף בטלית-גדול.
החלק השני של הפתגם מתייחס למנהג ללמוד גמרא, ובמיוחד בימי ספירת העומר. יש ספרים הכותבים שבימי הספירה לומדים מסכת שבועות, שמספר דפיה זהה למספר דפי מסכת סוטה — מ"ט. אבל הרבי מציין כאן, כפי שכתב גם במכתב, שכך שמע מחמיו הרבי הריי"צ, שאף שיש הכותבים ללמוד מסכת שבועות באותו מספר דפים, אצלנו המנהג — כפי שנראה מלשונו — ללמוד בימי הספירה את מסכת סוטה, נוסף על השיעורים הקבועים. כלומר, מלבד השיעורים הקבועים היומיים — חת"ת, רמב"ם וכדומה — יש להוסיף בימי ספירת העומר וללמוד גם את מסכת סוטה, דף ליום, שהרי מספר הדפים כמספר הימים.
אלא שכאן יש לשים לב: אמנם במסכת סוטה יש עד דף מ"ט, אך הגמרות מתחילות בדף ב', ונמצא שחסר יום אחד; ביום הראשון של ספירת העומר אין עדיין דף שכנגדו ללמוד. בכל זאת, בהתוועדות ערב חג השבועות בתשמ"ה התייחס הרבי לעניין ואמר שגם ביום הראשון יש דף שיש להתחבר אליו — הוא עמוד השער של הגמרא. אף שנדמה שזהו סתם דף טכני המחזיק את כל הגמרא, הרי בעמוד השער כתוב שם המסכת, ובגדול נכתב "סוטה".
וידוע מה שאומר אדמו"ר הזקן בשער היחוד והאמונה, שכל דבר — שמו אשר יקראו לו בלשון-הקודש הוא החיות של כל הדבר. נמצא שהחיות של כל מסכת סוטה כלולה בדף השער, שהוא שם המסכת. אם כן, ביום הראשון יש להתחבר לרעיון המרכזי והכללי של מסכת סוטה, ולא לפרטים שבשאר הדפים; אך בהחלט גם ביום הראשון יש עניין להתחבר למסכת זו.
ומהו הקשר בין מסכת סוטה לימי ספירת העומר? בעניין זה יש כמה ביאורים במכתבי הרבי. במקום אחד כותב הרבי, שהסוטה היה עליה חשד, ועל ידי שתיית המים אומרת התורה "ונקתה ונזרעה זרע" — הדבר מסיר ממנה את החשד ומביא לה ניקיון. זו בדיוק משמעות ימי ספירת העומר, כפי שאנו אומרים בתפילה בסיום הספירה בכל יום — "לתקן את נפשותינו מכל סיג ופגם ולטהרנו ולקדשנו". אותו שלב שעוברת הסוטה בשתיית המים הוא, בעצם, מטרתנו בספירת העומר.
במקום אחר כתובה נקודה אחרת: ידוע שהקורבן שהביאו למנחת הסוטה היה קורבן שעורים, וגם מנחת העומר היא משעורים — ואלו המנחות היחידות בבית המקדש הבאות משעורים, בעוד שבדרך כלל המנחות מן החיטים. שעורים, כידוע, הן מאכל בהמה, ולכן לגבי הסוטה אומרים: היא עשתה מעשה בהמה, לפיכך קורבנה קורבן בהמה. וכיצד זה קשור לספירת העומר? מבחינה פנימית, זהו הזמן שבו אדם צריך לזכך את הנפש הבהמית שלו בכל אותם ימים, ולכן בכל יום מזכירים אחת מן המידות והספירות, שכל אחת כלולה משבע. עבודה זו של תיקון המידות ותיקון הנפש היא הקשר בין ספירת העומר לסוטה.
ומהו הקשר של פתגם זה דווקא ליום זה — הרי אנו כבר בכ"ב לעומר, ואמורים להיות בדף כ"ב או כ"ג? בפשטות אפשר לומר, שביום זה לומדים את שיעור החומש של פרשת אמור, יום רביעי, ובחלק זה של הפרשה מדובר על קורבן העומר וספירת העומר. לפיכך שיבץ כאן הרבי את ההנהגה ואת הפתגם בדבר לימוד מסכת סוטה בספירת העומר.