"חדר" התשעים בהיכל היום-יום.
יום חמישי כ' אדר א' ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, פרשת כי תשא, חמישי, עם פירוש רש"י. תהילים, כ' בחודש, אומרים מפרק צ"ז עד וכולל פרק ק"ג. תניא, באמצע פרק ל', מהמילים "ואפילו בבחינת", והשיעור מסתיים בעמוד ל"ט במילים "ושנה וכו'".
הפתגם היומי מיוחד, ואף נדיר בסגנונו, במכלול הפתגמים שב"היום-יום". הפתגמים, כידוע, נלקחו כולם משיחות, ממאמרים ומדיבורים של הרבי הריי"צ, ואילו במקרה שלנו לפנינו דו-שיח קצר מאוד שהיה בין הרבי הריי"צ עצמו לבין הרבי. הדו-שיח כתוב בקצרה רבה — זהו ציטוט קצר שהרבי בעצמו כתב לעצמו ביומנו מן הדברים שנאמרו ביניהם.
מאחר שהדברים קצרים מאוד ואין בהם אריכות הסבר, נותרים הם בגדר צריך-עיון ובירור בעומק העניין, אך ננסה להבין עד כמה שנוכל את הכתוב כאן. במקור, ביומנו של הרבי, פותח הפתגם במשפט קצר: הרבי הריי"צ פנה לרבי ואמר לו "נתווספה פנינה" — כלומר בא לומר לו פנינה חדשה. מילים פותחות אלו השמיט הרבי מן הפתגם היומי, והביא רק את הפנינה עצמה.
וזהו לשון הפתגם, הכתוב ביידיש, ובתרגום: "העבודה אינה שצריך להתאמץ שהעבודה תהיה אמיתית, אלא אמת לבד זו עבודה". באופן כללי, עבודת ה' מגוונת בכל מיני תחומים — בין אדם למקום, בין אדם לחברו ובעניינים רבים — ובדרך כלל הדרישה מן האדם היא שכל מה שהוא עושה יעשה באמת. "באמת" פירושו שלא יהיה חיצוני, שלא ייעשה לשם אינטרס או מתוך שיקולים, אלא שיהיה מונח במעשהו. לפי זה, המושג "אמת" הוא רק תיאור של עוצמת העבודה הנעשית: בין שאתה מתפלל ובין שאתה עושה חסד עם מישהו — לא משנה מה — השתדל שייעשה באמת. אך על פי הבנה זו האמת אינה מושג בפני עצמו, אלא נדבקת אל הפעולה שאתה עושה.
על כך אומר הרבי הריי"צ: לא! אין הכוונה שהעבודה צריכה להיעשות באמת — לא זו הפנינה שהוא מבקש לומר — אלא האמת עצמה היא העבודה. כלומר, העבודה היא שיהיה אצלנו "האמת", שמושג האמת יהיה נטוע אצלנו בנפש. אין בפתגם הסבר למה הכוונה "האמת עצמה", אך אפשר לבארו: למשל, יש איגרת שלמה בתניא, באיגרת הקודש, איגרת ו', שכולה באה להסביר מהי אמת. שם מבואר, על מה שכתוב בעניין הצדקה שהשכר הוא "אמת", ש"אמת" הוא גילוי אלוקי, אלוקות ממש — "אמת ה' לעולם". דהיינו, שיהיה אצלך הגילוי האלוקי, בלא קשר לצורה שבה הוא בא לידי ביטוי או למעשה שאני עושה, אלא תחושת האמת עצמה. אין בפתגם הסבר, אך ייתכן לבארו לפי איגרת זו, וודאי יש כאן הרבה מעבר לכך — "אותיות פורחות" להסביר את העניין.
והוסיף הרבי הריי"צ עוד משפט ואמר: "אז די נעגל זיינען אויך אמת" — שהכל יהיה חדור במושג האמת, אפילו הציפורניים; הציפורניים הן בדרך כלל הדבר התפל, החיצוני והתחתון ביותר שבאדם, ואף הן יהיו אמת. דהיינו, שהאמת תחדור במהותו ובנפשו של היהודי, עד שלא תישאר אפילו נקודה אחת שאין מהותה ביטוי של אמת.
לאחר שאמר זאת הרבי הריי"צ לרבי, כנראה ניכרה על פני הרבי התפעלות והשתוממות מעוצמת הדרישה. על כן אמר לו הרבי הריי"צ "וואס ווערסטו נתפעל?" — מה אתה מתפעל, מדוע אתה משתומם ותמה כל כך על דרישה זו? בקריאה ראשונה של הפתגם לא ברור מה מתרחש כאן, אך זהו משפט ששאל הרבי הריי"צ את הרבי, ובהמשך פנה להראות לו שהמושג הזה אכן קיים; אמנם הוא מעורר התפעלות, אך המושג עצמו קיים.
והיכן רואים זאת? אמר לו: כתוב בגמרא במסכת סנהדרין (קי"א, א') שמשה "מידת האמת ראה" ונפל על פניו. מושג זה כתוב דווקא בפרשת כי תשא — שהיא השיעור של היום, יום חמישי — שם נאמר על משה רבנו "וימהר משה ויקד ארצה וישתחו", "ויפול על פניו". שואלת הגמרא במסכת סנהדרין (קי"א): מה ראה משה שגרם לו לפול על פניו? ושתי דעות בדבר; לדעה השנייה, "רבנן אמרי: אמת ראה" — שראה את האמת, ולכן נפל על פניו.
מהו פשט הגמרא? כפי שמבאר רש"י: משה רבנו ביקש באותה הזדמנות על עם ישראל על חטא העגל, שהקדוש-ברוך-הוא יסלח להם, ואז ראה את מידת האמת. מהי מידת האמת? מבאר רש"י, שראה שיש במידותיו של הקדוש-ברוך-הוא מידת אמת, ופחד שאם חלילה חייבים עם ישראל להיענש, אין שום דרך לבטל זאת, כי היא אמיתית, והאמת עומדת עד הסוף.
אך כנראה שהרבי הריי"צ מבאר את הגמרא בעומק יותר: שמשה רבנו ראה את מידת האמת עצמה — את הגילוי האלוקי הזה של מידת אמת — וזה גרם לו לפול על פניו, מתוך התפעלות, ירידה ונפילה. ורואים זאת באחד ממאמרי הרבי, "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת", שאמר בחג השבועות תרצ"ח, שם מובא ביטוי כזה — שהאמת היא דבר נעלה מאוד, ומצאנו כמה פעמים במשה רבנו שכתוב עליו "ויפול על פניו", שמאחר שראה מידת אמת נפל על פניו מעצם המושג של מידת האמת. וזוהי אף כאן אותה ההתפעלות שהרבי השתומם ממנה. אומר הרבי הריי"צ: יש כאן מושג שהרבי אכן התפעל והשתומם מעצם כך שראה את מידת האמת.
לסיום, הקשר בין הפתגם לרצף העניינים שאנו רואים עתה — הפתגמים לפי הרמב"ם. אנו נמצאים כעת בפתגמים התואמים לספר הפלאה, ובו ההלכות: הלכות שבועות, הלכות נדרים, הלכות נזירות והלכות ערכין וחרמין. בפתגמים הקודמים ראינו את הקשר להלכות שבועות, נדרים ונזירות, ואפשר לומר שהפתגם היומי קשור באופן כללי למושג הלכות ערכין וחרמין. וכידוע, על פי הסיפור הידוע של אדמו"ר הזקן, שהסביר את המושג שבמסכת ערכין: "ערכין" נאמר על אדם שמעריך, ואחת המשמעויות היא שאדם יעריך את עצמו — יעריך את עבודתו, את מהותו, ומה הוא. וזהו בעצם מה שהפתגם היומי בא ואומר לאדם: בוא והערך את עצמך, הערך מה מתרחש עמך, איזו עבודה יש לך ומה נדרש ממך. כותרת הלכות ערכין היא בעצם התוכן הכללי של הפתגם היומי שב"היום-יום".