"חדר" השלוש מאות שלושים ושישה בהיכל היום-יום.
יום שישי ל' תשרי, א' דראש חודש ה'תש"ד. זהו היום הראשון של ראש חודש מרחשוון, ובעצם היום האחרון של חודש תשרי.
שיעורים: חומש, נח, שישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, ל' בחודש, אומרים מפרק קמ"ה עד פרק ק"נ כולל — עד סוף התהילים.
תניא, ממשיכים עדיין ביום הזה את אגרת כ"ה. השיעור היומי מתחיל בעמוד ק"מ במילים "והנה נפש", ומסתיים בעמוד 280 במילים "בלא דבור".
בפתגם היומי מציין הרבי שתי נקודות קצרות הקשורות לאמירת ההלל, שהרי ביום הזה, שהוא ראש חודש, אומרים הלל.
ידוע שכאשר מגיעים לחלקו האחרון של ההלל, לקראת סופו, ישנם ארבעה פסוקים: "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו", "יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו", "יאמרו נא בית אהרן כי לעולם חסדו" ו"יאמרו נא יראי ה' כי לעולם חסדו". ארבעת הפסוקים הללו נזכרים בשולחן ערוך בסימן תכ"ב, בעניין הפסוקים שכופלים.
הפסוקים הללו נאמרים והקהל כופל אותם — כפי שאנו נוהגים, שאומרים "הודו לה' כי טוב" אחרי כל אחד מהם. וממשיך השולחן ערוך: "וכן בפסוקים ששליח הציבור אומר והקהל עונים אחריו". בשולחן ערוך נאמר "כל מקום לפי מנהגו", ואין הוא מכריע בדיוק מה אומרים אחרי כל פסוק, אלא רק שכל מקום ינהג כמנהגו.
בשולחן ערוך של אדמו"ר הזקן אין את הסימן הזה — סימן תכ"ב אינו מופיע, שכן לא הכול הגיע לידינו. כאן כותב הרבי, והנושא כבר מופיע גם בהגדה של פסח עם ביאוריו של הרבי, שיש בה גם הלל; ושם, על שורות אלו שבהלל, כבר מציין הרבי את הנקודה הזו.
מה הוא אומר? נעיין בלשון בפנים. בהלל כופלים את הפסוק "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" אחר כל אחד משלושת הפסוקים — אחרי "יאמר" ואחרי שתי הפעמים של "יאמרו". ולא רק כשיש מניין ושליח הציבור אומר בקול ואנו עונים לו את הפסוק "הודו לה' כי טוב", אלא גם כשמתפללים ביחיד — גם כשאתה מתפלל לעצמך — כופלים את הפסוק "הודו לה'" אחרי כל אחד מהפסוקים הללו. זו הנהגה אחת.
ההנהגה השנייה: לקראת סוף ההלל, ממש לאחר שמסיימים את הברכה האחרונה "מלך מהולל בתשבחות", מופיע בסידור אדמו"ר הזקן: "יש נוהגים לומר בראש חודש אחר הלל פסוק זה" — את הפסוק "ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל", פסוק מפרשת חיי שרה, שקוראים בתורה בחודש מרחשוון.
ואחרי זה כתובה עוד שורה: "ויאמר", ואז שם של מלאך — אך מכוונים בו לקדוש-ברוך-הוא — "זבדיה אתה שמרני וחייני", כן יהי רצון מלפניך; דהיינו, בקשה מהקדוש-ברוך-הוא שישמרנו ויחיינו. ומסיימים בשני פסוקים, אחד מירמיהו ואחד מאיוב: "אלקים חיים ומלך עולם" (מירמיהו), "אשר בידו נפש כל חי" (מאיוב), ומסיימים במילה "אמן". ולסיום כתוב "כל זה יאמר ג' פעמים". כך כתוב בסידור אדמו"ר הזקן.
ואולי היה מקום להבין שאומרים זאת אחרת — שאת "ואברהם זקן בא בימים" אומרים שלוש פעמים, ואחר כך את הקטע השני שלוש פעמים? על כך מציין הרבי ואומר: "ואברהם זקן . . עד גמירא, ויאמר הישמרני כו', ג' פעמים" — כלומר, אומרים את כל שלוש השורות ברצף, וחוזרים על כל זה שלוש פעמים.
בספרים כתוב על טעם הסגולה שבדבר — יש לשון שזה "למען יאריך ימים": אדם האומר זאת אחרי ההלל, יש בזה סגולה לאריכות ימים, וזו הסיבה שאומרים זאת. ואף שאדמו"ר הזקן כותב "יש נוהגים", יש לציין שבפועל אכן כך אנו נוהגים בסיום ההלל.