"חדר" השלוש מאות ארבעים ושלושה בהיכל היום-יום.
יום שישי ז' חשוון ה'תש"ד.
שיעורים: חומש, לך לך, שישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, ז' בחודש, מפרק ל"ט עד פרק נ"ג כולל.
תניא, ממשיכים באגרת כ"ו. השיעור היומי מתחיל מעמוד 286 במילה "אך", ומסתיים בעמוד 288 במילים "הכל אחד".
מקורו של הפתגם היומי ברשימת היומן שרשם הרבי, מבְּרית שהשתתף בה אצל הרבי הריי"צ. הרבי הריי"צ אמר בברית נקודה מסוימת, והרבי רשם אותה ביומנו, ומשם העתיקה גם לכאן.
ידוע שיש שלושה סוגי מילה. בספר יצירה מופיע המושג "מילת הלשון", ויש "מילת הערווה", ובתורה נאמר "ומלתם את ערלת לבבכם". שלושה שלבים אלה של מילה מתחלקים כנגד שלושת לבושי הנפש — מעשה, דיבור ומחשבה: ערלת הערווה היא מעשה, שצריך למול כפשוטו במעשה; מילת הלשון היא דיבור, שצריך לשמור על הדיבור שיהיה נכון; וערלת הלב היא עניין של מחשבה.
כאן בפתגם מסביר הרבי את ההבדל שבין הסדר שקודם מתן תורה לסדר שלאחריו — כיצד היו התקדמותו וחיבורו של אברהם אבינו לקדוש-ברוך-הוא, שהרי הברית היא סוג של חיבור. מה היה הסדר לפני מתן תורה, ומה השתנה לאחריו?
הרבי פותח בסדר שלאחר מתן תורה — כיצד הדבר אצלנו כיום. לאחר מתן תורה, מהו סדר הברית, סדר התחברותו והתקשרותו של יהודי לקדוש-ברוך-הוא? הוא מתחיל קודם כל במעשה, שהוא העיקר; משם מתקדמים אל הדיבור, ומתקדמים עוד אל המחשבה. הסרת ערלת הגוף היא הדבר הראשון, אחריה "הלשון" — הדיבור, ולבסוף הלב — לפי סדר מעשה, דיבור ומחשבה. כך כיום.
אולם אצל אברהם אבינו, שקודם מתן תורה, כיצד היה סדר התקרבותו לקדוש-ברוך-הוא? בתחילה "הכיר את בוראו" — קודם כל, עוד לפני הכול, היה לו הדבר בלב ובמחשבה, שהכיר את הקדוש-ברוך-הוא והאמין בו; זה היה השלב הראשון. לאחר מכן לא שמר זאת לעצמו, אלא החל לספר לכול, "ויקרא שם בשם ה' [א-ל עולם]", ופרסם מלכותו — ובכך עבר לדיבור. ולבסוף, בהגיעו לגיל תשעים ותשע, היתה המילה, שהיא מעשה.
נמצא שלפני מתן תורה נדחק המעשה לשלב האחרון, ואילו לאחר מתן תורה מתברר שהמעשה הוא העיקר ויש לו עדיפות. לכן רואים בפועל שלאחר מתן תורה, תינוק הנולד — ביום השמיני, בעוד שאינו מבין דבר, קודם כל עושים לו ברית מילה במעשה; אחר כך, כשגדל, אביו מלמדו תורה, ומתחיל בפה; ורק אחר כך, כשגדל יותר, מתחיל להכיר גם בנפש ובמחשבה.
כשסיפר הרבי סיפור זה באחת ההתוועדויות, קישר אותו לסיפור מפורסם שהיה במשפחת הצמח-צדק, שבו התלבטו אצל אחד הנכדים איזה מוהל להביא. מה היתה ההתלבטות? היה מוהל אחד בעל מקצוע, מיומן במלאכת המילה, אך לא היה בקי כל כך בכוונות הנסתרות של ברית המילה; ולעומתו מוהל שני, שלא היה מיוחד כל כך במעשה, אך היה בעל אישיות ובקי בכל כוונות ברית המילה.
והצמח-צדק אמר, שבברית מילה העיקר הוא המעשה, והעשייה היא הדבר החשוב ביותר; ולכן יש לקחת מוהל היודע לעשות היטב את מלאכתו, ומשעושים את המעשה כראוי — הדבר מגיע ממילא לאן שצריך, ואף בלא ידיעת הכוונות פועל את כל הנדרש. שכן לאחר מתן תורה המעשה הוא העיקר, ולכן מתחילים דווקא בצד המעשה.