"חדר" השביעי בהיכל היום-יום.
יום שישי כ"ה כסלו, א' דחנוכה, ה'תרצ"ג.
המנהגים שהרבי מביא בקטע זה מקורם בדברים שאמר הרבי הריי"צ לרבי בחנוכה תרצ"ג. הרבי רשם אותם אז ביומנו, ומן היומן העתיקם לכאן, ל"היום-יום". ואכן, כ"ה כסלו, א' דחנוכה תרצ"ג, חל ביום שישי.
שיעורים: חומש, וישב, שישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, החצי הראשון של פרק קי"ט — מהפסוק הראשון "אשרי", עד "רחבה מצותך מאד" שבסוף אות ל'.
תניא, המשך פרק א' [של אגרת הקודש], מ"וזהו שאמרו" עד "להתעלל כו'".
נעבור על המנהגים עצמם. הרבי הריי"צ פותח ואומר: "אאמו"ר [אדוני אבי מורי ורבי]" — והכוונה כמובן לרבי הרש"ב, אביו של הרבי הריי"צ — "היה מדליק נר חנוכה בין מנחה למעריב". מהו הדגש בכך שנהג להדליק דווקא בין מנחה למעריב? בשולחן ערוך אורח חיים, סימן תער"ב, הלכות חנוכה, נאמר שאין מדליקים נר חנוכה קודם שתשקע החמה אלא "עם סוף שקיעתה"; והמגן אברהם שם מדגיש שהיינו צאת הכוכבים. נמצא שלפי ההבנה הפשוטה בשולחן ערוך יש להדליק נר חנוכה לאחר תפילת ערבית.
לעומת זאת, יש ראשונים הסוברים שאין מדליקים נר חנוכה בסוף השקיעה אלא בתחילתה, וזמן ההדלקה צריך להיות לפני תפילת ערבית. וכיוון שיש בזה מחלוקת, זהו הדגש כאן: שהרבי הרש"ב נהג בפועל כדעת הראשונים הפוסקים להדליק לפני ערבית — לא כפשטות הלשון בשולחן ערוך, אלא כדעת הראשונים האחרים, שיש להדליק בתחילת השקיעה, לפני ערבית. וזה הדגש "בין מנחה למעריב".
המשך המנהג: "ולא היה מדייק שיהיה מדרום לצפון או ממזרח למערב" — לא דייק לאיזה כיוון תעמוד החנוכייה, אם מדרום לצפון או ממזרח למערב. מהו הדגש כאן? בשולחן ערוך סימן תרע"א כותב הרמ"א שבבית הכנסת המנהג להניח את מנורת נר החנוכה בכותל הדרומי, בין מזרח למערב, כדי שיהיה כמו שהיה בבית המקדש. והדגש כאן שהרבי הרש"ב בביתו לא דייק בנקודה זו, ולא הקפיד אם יהיה מדרום לצפון או ממזרח למערב.
אמנם הרבי מעיר על כך ב"צריך עיון": מדוע, אם אפשר בקלות לעשות בבית כמו בבית הכנסת, ממזרח למערב, לא דייק בזה הרבי הרש"ב? הרבי נשאר בצריך עיון, אך בפועל כתב את מנהגו של הרבי הרש"ב שלא היה מדייק בבית כיצד להעמידה.
הנקודה השלישית: "הנרות הללו" — הנוסח הנאמר לאחר הדלקת הנרות — היה אומר "אחרי הדלקת כל הנרות". כלומר, לא היה מתחיל לאומרו כבר תוך כדי הדלקת הנר הראשון והלאה, אלא רק לאחר שסיים להדליק את כל הנרות — ולא משנה באיזה יום מימי חנוכה — רק אז התחיל לומר "הנרות הללו". וכן דעת האליה רבה בשולחן ערוך סימן תרע"ו, וכן נראה שסובר אדמו"ר הזקן בסידורו, שאין להפסיק בשום דיבור עד שמסיימים להדליק את כל הנרות; לכן אף בדיבור זה של "הנרות הללו" לא הפסיק עד סיום הדלקת כל הנרות.
המנהג הבא: "והיה יושב אצל הנרות משך חצי שעה". עניין הישיבה חצי שעה ליד הנרות אינו כתוב בשולחן ערוך, אלא הוא מנהג ישראל. בספרים כתוב להתעכב ליד הנרות — לא להדליק ולעזוב מיד, אלא להדליק ולהתעכב; אך כמה זמן להתעכב לא נתפרש. והדיוק הוא שהרבי הרש"ב היה מקפיד להתעכב חצי שעה ליד הנרות. ביומנו מציין הרבי שבחצי שעה זו היה לפעמים יושב ולומד גמרא או כותב חסידות — לאו דווקא יושב ומביט בנרות — אך היה מתעכב ליד הנרות חצי שעה.
ההמשך: "לבד מו' [יום שישי] ערב שבת קודש". שכן יום זה עצמו חל ביום שישי בתרצ"ג. יש לציין שכאשר הדלקת נר חנוכה חלה ביום שישי, לא היה מתעכב חצי שעה, אלא היה מדליק נרות חנוכה ומיד — כפי שמדליקים אחר כך נרות שבת — ולא התעכב כלל ליד החנוכייה. אך בכל שאר הימים שחלו בחול, לא ביום שישי, היה מתעכב חצי שעה.
הקטע האחרון במנהג: "היה מדייק אשר בנרות יהיה שמן שידלקו חמשים מינוט לכל הפחות" — חמישים דקות לכל הפחות. מדוע דייק בכמות כזו של שמן, שיהיה בו כדי חמישים דקות? לפעמים, כשראה שהנרות עומדים לכבות, היה אומר תוך כדי שיוסיפו שמן כדי שידלקו חמישים דקות. וכך נהגו כל האדמו"רים, לא רק הרבי הרש"ב, מדור לדור.
הרבי מסביר את הסיבה: הבאנו קודם שיש שתי דעות מתי יש להדליק נר חנוכה — האם בתחילת השקיעה, לפני ערבית, או בסוף השקיעה, לאחר ערבית, דהיינו לאחר צאת הכוכבים. הרבי הרש"ב רצה להדר כשתי הדעות: אף שבפועל הדליק בין מנחה לערבית, הרי לפי הדעה השנייה שמדליקים לאחר צאת הכוכבים, וצריך שידלקו חצי שעה, לכן עשה שידלקו חמישים דקות לפחות.
הסיום הוא סדר ההדלקה. יש הנוהגים שאף בערב שבת מדליקים נר חנוכה לפני מנחה, ומתפללים מנחה אחר כך. כאן מדייק הרבי הריי"צ שלא כן: הסדר ביום שישי הוא מנחה, נר חנוכה, ואחר כך נר שבת. מהי הסיבה שצריכה תפילת מנחה להיות לפני נר חנוכה? הרבי מביא שתי סיבות.
סיבה אחת: כך היה הסדר בבית המקדש. בבית המקדש היו מקריבים את קרבן התמיד של בין הערביים, ולאחר מכן מדליקים את מנורת המקדש. וכיוון שתפילת מנחה היא כנגד תמיד של בין הערביים, והדלקת נר חנוכה היא כנגד נרות המקדש, לכן גם סדרנו הוא קודם תפילת מנחה ולאחר מכן נרות חנוכה.
הסיבה השנייה, כותב הרבי, שלא יהיו כאן שתי פעולות סותרות: כשאנו מדליקים נר חנוכה, אנו מדליקים אותו כבר עבור היום הבא, ואילו תפילת מנחה היא תפילת היום שעבר. וכדי שלא יהיו שני דברים סותרים — שבהדלקת נר חנוכה אני כבר ביום הבא, ורק אחר כך אתפלל מנחה של היום הקודם — עדיף שהסדר יהיה קודם כל מנחה, שבה מסיימים את היום הנוכחי, ואחר כך נר חנוכה, שהוא הכנה לקראת היום הבא. לכן כל פרט צריך להיות דווקא בסדר מסודר זה.