"חדר" המאה ארבעים ותשעה בהיכל היום-יום.
יום ראשון כ' ניסן, חמישה לעומר, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, ביום ראשון מתחילים פרשה חדשה, פרשת אחרי-מות, פרשה ראשונה עם פירוש רש"י. תהילים, כ' בחודש, אומרים מפרק צ"ז עד פרק ק"ג כולל. תניא, ביום הזה ממשיכים את פרק מ"ב שהתחלנו ביום הקודם. השיעור היומי מתחיל מהמילה "וכוח" שבעמוד מאה ושמונה עשרה, באותו עמוד, בקטע המסתיים כפי שכתוב שם.
הפתגם היומי לקוח משיחה שסיפר הרבי הריי"צ בסעודת פסח בשנת תקצ"ח, ובה סיפר הנהגה הקשורה לחג הפסח. וכך הסיפור: פעם אחת נכנס כבוד קדושת הרב חיים אברהם, בנו של אדמו"ר הזקן, אל אחיו אדמו"ר האמצעי לחג הפסח. לשם מה נכנס? כדי לומר לו "גוט יום טוב", לאחל לו חג שמח.
באותה שיחה מציין הרבי הריי"צ שבליובאוויטש הייתה זהירות מיוחדת והקפדה לכבד את הקרובים באמירת "גוט יום טוב", והיו הולכים לכל הקרובים בחג לאחל להם. כך גם הרב צבי צדוק בעצמו נהג — היה מסתובב אצל כולם. הוא מספר שהרב צבי צדוק הגיע לפני הסתלקותו לגיל מופלג, וכבר היו באים אליו; אך אם מישהו מסוים לא הגיע, היה שואל מדוע לא בא. כלומר, הייתה הקפדה מרובה על עניין זה של איחול "גוט יום טוב" זה לזה בחג.
בהזדמנות זו, כשנכנס רבי חיים אברהם לאחיו אדמו"ר האמצעי לאחל לו "גוט יום טוב", סיפר שרבנו הזקן אמר בשם אביו: "פסח דארף איינער דעם אנדערן ניט מכבד זיין באכילה ושתייה" — בפסח אין צורך שאחד יכבד את הזולת באכילה ושתייה. כלומר, מכיוון שבפסח יש הידורים שונים, ויש המקפידים על הידור זה ויש המקפידים על אחר, אין להעיק על הזולת בשל ההידורים של פסח.
וההעקה היא משני הכיוונים: גם בזה שתפציר בו "בוא תאכל", אף שאולי אינו מקפיד כמותך; וגם להפך, אם אינו רוצה לאכול, אין להקפיד עליו שיטעם. יש לשחרר בתחום זה של אכילה ושתייה. "אבער נעמען מען" — אבל לקחת לבד מותר, כלומר יש לאפשר למי שמעוניין ליטול בעצמו, לתת אפשרות לקחת לבד, אך לא לדחוק באיש בפסח לטעום. זהו עניין של שירות עצמי לחלוטין.
ויש את הסיפור המפורסם עם רבי מאיר שלמה יאנובסקי, סבו של הרבי, שהיה הרב של ניקולייב כידוע. בסעודת הברית של נכדו — הוא הרבי — שהתקיימה בביתו בי"ח ניסן בחודש פסח בשנת תרל"ב, החסיד רב אשר גרוסמן, שהיה נוכח בסעודה, לא רצה לטעום דבר, משום שהקפיד מאוד בפסח שלא לאכול בשום מקום, אף שהיה זה ביתו של רב העיר, שלכאורה "על הרב אפשר לסמוך".
באותו סיפור אמר לו רב העיר, רבי מאיר שלמה, שלמעשה היה עליו להקפיד על כך שאינו טועם בביתו; אלא שהיה מעשה שלם, שהחסיד הצילו בכך שאמר לפניו את האיגרת המפורסמת "להשכיל ולהבין" בעת שהיה שרוי בהשגה. ומשום שהצילו, אמר לו רבי מאיר שלמה: על יוחנן, איני מקפיד עליך שאינך טועם אצלי דבר בפסח.
על כל פנים, רואים מכאן את ההקפדה שלא ללחוץ על איש בפסח. יש לתת לאנשים את המרווח שלהם, וכל אחד ינהג כפי מנהגיו והידוריו. שלום.