פרק חמישה עשר (פרק הסיום): (א) משה הוא זה שמגלה בתוך בני ישראל את מעלת ה"רגל", מחזק ומגלה את האמונה שלהם, ש"ועמך כולם צדיקים", "נצר מטעי", המתייחסים לילדי התלמוד תורה. (ב) בזמנים החשוכים של הגלות, כמו בימי המן, מרדכי — ש"מרדכי בדורו כמשה בדורו" — וחיזק את אמונת העם, ועל ידי זה גבר על האויב.
(ג) זהו הפירוש (של מה שהפסוק אומר) "כתית למאור", שבזמן הגלות, כאשר בני ישראל שבורים, אז דווקא מגיעים אל "המאור - עצמות ה'" בעצמו. שזהו אז ה"להעלות (להשאיר דלוק) נר (אורות מנורת בית המקדש הבוערים) תמיד", שזהו "נר ה' נשמת אדם". (ג) זהו ה"(היהודים) קיימו וקבלו עליהם (ועל זרעם ועל כל הנלווים עליהם),' (ולימד: היהודים) קיימו מה שכבר קיבלו עליהם (על ידי כפייה בסיני)".
כי בהר סיני מתן תורה היה כגילוי מלמעלה. (וכך זה לא היה הגילוי של עצם הנשמה, האמונה של אור אין סוף המקיף העגול). אולם, בימי אחשוורוש, שהיו כמו בימי המלך אחאב, שסגר את התלמוד תורה, וישעיהו אמר לו (לאחאב), "מה יועיל זה, הלא בסוף, הנני אני והילדים אשר נתן לי ה' לאותות ולמופתים בישראל". והם בונים מחדש את מה שאחאב הרס. (ד) כך היה גם בימי המן, שניסה להרוס הכל, החל מהתלמוד תורה של הילדים.
מרדכי אז הקהיל קהילות ברבים, וחיזק את אמונתם בה', על ידי לימוד התורה של הילדים, שהם, הילדים, הם העיקר והשורש של הכל. אז דווקא, הם "קיימו", במסירות נפש, "מה שכבר קיבלו עליהם". (ה) זוהי התכלית הסופית של הגלות, שכאשר "חושך יכסה ארץ" ניתן לנו מלמעלה הכוח לעמוד במסירות נפש עבור קיום התורה והמצוות. על ידי זה אנו זוכים לגאולה.
סדר המושגים במאמר של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מלבד ההתמקדות וההסבר במה שכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ אומר, הרבי יתמקד בסדר הבא של המושגים שכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מסביר במאמרו: ראשון (פרק א'): "'(היהודים) קיימו וקבלו עליהם (ועל זרעם ועל כל הנלווים עליהם),' (ולימד: היהודים) קיימו מה שכבר קיבלו עליהם (על ידי כפייה בסיני)". שאלה: כיצד במצב כה נמוך של גלות הצליחו בני ישראל להשיג את מה שלא יכלו במצב הגבוה ביותר בהר סיני.
תשובה: דווקא בגלות היה קיום התורה והמצוות של בני ישראל במסירות נפש. ומסירות הנפש של בני ישראל הובאה על ידי מרדכי, המשה של דורו. וזו הסיבה שבני ישראל יכלו להשלים בזמן הגלות את מה שלא יכלו בהר סיני, כי בגלות זה נעשה במסירות נפש, שהרימה אותם אף גבוה יותר ממה שהיו בהר סיני. שני: (פרק ד'): על ידי שמשה 'קשר - תצוה' את בני ישראל עם ה', בני ישראל הרימו את משה, "ויקחו אליך שמן זך".
משה מגלה את המעלה שבתוך ה"רגליים", והרגליים אז מרימות את משה, שהכתר המקיף מופנם עתה בתוך משה. שלישי (פרק ד'): משה הוא הרעיא מהימנא, רועה (מזין) אמונה לצאנו. משה לוקח את האמונה שיש לכל יהודי, אך היא מקיפה את היהודי, ומשה מפנים אמונה זו עבור היהודי. זה חל לא רק על משה עצמו, אלא על המשה שבכל דור ("מרדכי בדורו כמשה בדורו").
כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מקדיש עד פרק ארבעה עשר כדי להסביר באריכות שמשה, והמשה של כל דור, הם "הרעיא מהימנא, רועה (מזין) אמונה לצאנו". רביעי (פרק ט"ו): "כתית למאור", שבזמן הגלות, כאשר כל יהודי כתית (והתורה והמצוות שלו במסירות נפש) הם מגיעים מעבר לאור, ואל המאור - עצמות ה'.
הערה: מלבד שהרבי מסביר ומדייק מהסדר שבו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מסביר את המושגים, הרבי גם יתמקד וידייק מהסדר של הפסוק "כתית למאור" הבא דווקא לאחר "ויקחו אליך שמן זית זך" ולא מיד לאחר "ואתה תצוה את בני ישראל". מבנה המאמר של הרבי