פרק אחד עשר הקדמה בפרק זה הרבי עומד לענות על השאלה ששאל בפרק שמיני. (א) הרבי מסביר כיצד הדבר פועל בעבודת האדם לקונו. משה מחבר את בני ישראל עם עצם הנשמה שלהם, ואחר כך כל אחד מבני ישראל עמל להתאים את צורת הכוחות שלו עם עצם הנשמה שלו. על ידי כך נעשית בבני ישראל העלאה ותוספת בעצם הנשמה שמשה גילה בהם, שעכשיו יש את גילוי עצם הנשמה כפי שהיא מושרשת בעצמות ה'.
הערה: הרבי, בסוגריים, עונה על השאלה שבהערה 8 מדוע הכתוב אומר שמשה מחבר את בני ישראל בינם לבין עצמם. הרבי מסביר שזה מגילוי עצם הנשמה, שבו אין הבדלים, אלא כל בני ישראל הם אחד.
(הערה: בהנחה המקורית של האופן שבו הרבי מסר במקור את המאמר בעל פה, הרבי עונה על השאלה בנוגע ל"ואתה" — שמשה הוא זה המחבר את בני ישראל עם אור אין סוף, שכן משה הוא זה שעושה את "שאו את ראש בני ישראל", המורה על הרמת ה"גולגולת — המקיפה את המוח". ושלמשה היה מסירות נפש עבור בני ישראל, שעל ידי כך פעל משה בבני ישראל שיהיה אצלם גילוי ה"מאור" שבנשמתם.)
(ב) בסוגריים מסביר הרבי את "חבר את בני ישראל" כפי שמדובר בחיבור בני ישראל בינם לבין עצמם, זה עם זה. מן הבחינה הראשונה של גילוי עצם הנשמה, כפי שהוא ענין נוסף על צורתם, ה"ואהבת לרעך כמוך" הוא על ידי "עשיית נשמתם עיקר, וגופם טפל". אולם מגילוי עצם הנשמה, כפי שהוא נעשה אחד עם צורת הכוחות, אזי גם האהבה ליהודי היא גם מ"גופם".
(ג) הרבי עונה עתה על השאלה שבפרק ראשון מדוע נאמר בכתוב זה "נר תמיד", ובכתוב שלאחריו "מערב עד בקר". דוקא על ידי זה שבני ישראל, על ידי עבודתם בהתאמת הכוחות הגלויים שלהם עם עצם הנשמה שלהם, אזי הם מביאים תוספת למה שמשה מביא להם את "עצם הנשמה כפי שהיא מושרשת בעצמות ה'", זה מביא לכך שה"נר ה' נשמת אדם" יהיה "תמיד", בלי שינויים.
כלומר, שבבחינה הראשונה של גילוי עצם הנשמה הבא מלמעלה למטה יש הבדלים בין הערב (גזירות בזמני הגלות) על ידי מסירות נפש, וכאשר אנשים אלו באים למקום של בקר, (שפע רוחני וגשמי בגלות) לא היתה מסירות הנפש כל כך ניכרת אצלם. אולם ה"נר תמיד" האמיתי, בלי שינויים בין ערב לבקר, יכול להיות רק כאשר עבודת ישראל היא שגם הכוחות הגלויים הם אחד עם עצם הנשמה, וזה מה שקורה עם ה"ויקחו אליך (משה) (שמן זית)".
(ד) עתה עונה הרבי על שאלתו שבסוף פרק שביעי, מדוע יש בכתוב את "כתית למאור" בקשר ל"ויקחו אליך שמן זית זך"?: ה"כתית למאור" כולל גם את ה"כתית — שבירה ומרירות" של היות בגלות, שהוא מעבודת ישראל להתאים את עצם הנשמה, שהוא ה"ויקחו אליך...", המגלה את עצם הנשמה כפי שהיא מושרשת בעצמות ה'. לפיכך, הכתוב מחבר את ה"כתית למאור" עם ה"ויקחו אליך שמן זית זך".
בזה סיים הרבי את הגוף — חלק ב' של מאמרו. "11) ויש לחבר זה (שיש שתי בחינות בגילויי עצם הנשמה: זו שהיא מוגדרת ב'פשיטות', וזו שמושרשת בעצמות ה', ומוגדרת בלא כלום) עם המבואר במאמר (של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ)58 בביאור הכתוב 'ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית וגו'' שאחרי שמשה מצוה ומחבר את בני ישראל, אזי ישראל יביאו למשה שמן זית וגו'.
, שישראל על ידי עבודתם מוסיפים גילוי אור בדרגת משה." הרבי שואל שאלה בסוף פרק שמיני: מדוע, בכתוב, בא ה"כתית למאור" בקשר ל"ויקחו אליך שמן זית זך", המדבר בתוספת אור שישראל מביאים למשה? כל המסע של פרקים תשיעי-עשירי הוביל אל מענה על שאלה זו.
תחילה הסביר הרבי שבתוך ה"כתית למאור" — גילוי עצם הנשמה יש שתי בחינות: (א) ה"כתית למאור" — גילוי עצם הנשמה, המתגלה על ידי עבודת ישראל של מסירות נפש, שאינו יכול להיעשות אחד עם צורת הכוחות. (ב) ה"כתית למאור" — גילוי עצם הנשמה הבא מן השבירה והמרירות שאין גילוי אלוקות בזמן הגלות, הנעשה אחד עם צורת הכוחות.
לאחר מכן הסביר הרבי את הטעם לשתי בחינות אלו: (א) ה"מאור" — גילוי עצם הנשמה, מוגדר בפשיטות — למעלה ומעבר לכל צורת הכוחות (ולכן, פעולתו של היות מסירות נפש עבור תורה ומצוות היא כפי שהעצם המקיף מניע את צורת הכוחות). (ב) גילוי עצם הנשמה המושרש בעצמות ה', שאליו הפשיטות והצורה הם אחד (ולכן, פעולתו של היות שבור ומריר מכך שאין גילוי אלוקות בזמן הגלות, היא של עצם הנשמה הנעשה אחד עם צורת הכוחות).
כך הסביר הרבי שהאחרון גבוה מן הקודם. מכאן המשיך הרבי, שהקודם הוא מה שמשה נותן לישראל, "ואתה תצוה את בני ישראל", ואילו האחרון הוא מה שבני ישראל נותנים למשה על ידי עבודת התאמת צורת הכוחות שלהם עם גילוי עצם הנשמה שמשה נתן להם. התוצאה: ה"כתית למאור" — גילוי עצם הנשמה, המתגלה על ידי עבודת ישראל של מסירות נפש, הוא גילוי עצם הנשמה של "ואתה תצוה את בני ישראל" — שמשה נתן לישראל מלמעלה.
ה"כתית למאור" — גילוי עצם הנשמה הבא מן השבירה והמרירות של ישראל בגלות, הוא גילוי עצם הנשמה של "ויקחו אליך שמן זית זך" — שישראל נותנים למשה מלמטה, על ידי התאמת צורת הכוחות שלהם עם עצם הנשמה.
מכאן יענה הרבי על שאלתו שבסוף פרק שמיני, שה"כתית למאור" שבכתוב כולל את גילוי עצם הנשמה האחרון של "ויקחו אליך שמן זית זך" — ולכן הכתוב מציב את ה"כתית למאור" בקשר ל"ויקחו אליך שמן זית זך". הרבי מתחיל את מענהו במה שכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מסביר שה"ואתה תצוה את בני ישראל" מוביל ל"ויקחו אליך שמן זית זך", שהוא ישראל הנותנים תוספת אור לדרגת משה.
לאחר מכן ממשיך הרבי: "ויש לומר מהביאורים בזה בעבודת האדם (לקונו), שזה שמשה מצוה ומחבר את בני ישראל, הוא, שהוא (משה) מזין ומקיים את האמונה (של ישראל), שהאמונה תהיה, נוסף על האופן שהיא מגילויי הנשמה (מזה שהנשמה למעלה (הבחינה המקיפה, שהיא למעלה מהתלבשות בגוף) רואה אלוקות) (אלא, האמונה של ישראל צריכה להיות) גם מעצם הנשמה." הרבי מסביר זאת בעבודה לקונו.
זוהי עבודת ישראל שהם מתאימים את צורת הכוחות שלהם לגילוי עצם הנשמה, שמשה נתן לישראל.
הרבי, לפני שהוא ממשיך עם תוצאת עבודת ישראל, יתן לנו תחילה סוגריים לענות על השאלה מדוע הכתוב אומר שמשה הוא זה המחבר את בני ישראל בינם לבין עצמם: "[ויש לומר, שזהו מה שנאמר, 'ואתה תצוה את בני ישראל', שהלשון 'ואתה תצוה את בני ישראל' פירושה שמשה מצוה (מחבר וקושר) את בני ישראל עצמם, כי מ(בחינת) עצם הנשמה כל ישראל הם אחד59.