פרק שביעי — הקדמה פסקה זו מיוחדת מאוד. היא כמעט כמו מאמר מוסגר בתוך המאמר. הרבי מציין שסיפור פורים, בשונה מסיפור חנוכה, מסירות הנפש שמרדכי נתן בכוחם של בני ישראל הייתה באופן גלוי לכל בני ישראל. שכן כל יהודי ויהודי מאותו הדור לא הרהר מחשבה זרה של כפירה, לא באמונתם בה', ולא בקיום התורה והמצוות, אפילו בפרהסיא.
לאחר מכן הרבי מתחיל לדבר אודות כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, שבזה שכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ "פסק דין" על מרדכי, שהיה כמו משה, שבאופן פתוח וגלוי ראו כולם שהוא רועה את אמונת ישראל של כל הדור, כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ "פסק דין" על עצמו, שכך היה גם בנוגע אליו. הרבי מיישם לימוד על לשון המשנה (-פרקי אבות, תחילת פרק שלישי) "דין (פסק) וחשבון" ((תחילה) 'דין' ולאחר מכן "חשבון").
הרבי מבאר בהערה 40 שביאור זה הוא בהתאם ללשון המשנה (-שם, משנה טז) ש"ונפרעין מן האדם, 'מדעתו' ו'שלא מדעתו'" שלאחר שהאדם פוסק "מדעתו" את "דינו" על חבירו, הרי הוא (למעשה) פסק "דין" על עצמו "שלא מדעתו", שכן על ידי "דין" זה (שלו על הזולת) עושים אנו את ה"חשבון" בנוגע למצבו שלו. " ז) והנה ידוע שמסירת נפש בפועל על תורה ומצוות של כל ישראל הייתה בפורים (בזמן גזירת המן).
שכן מסירות הנפש של חנוכה (בזמן גזירת היוונים) הייתה (בעיקר) על ידי מתתיהו ובניו, אולם מסירות הנפש בזמן גזירת המן הייתה על ידי כל ישראל." הזכרנו קודם שבמשך כל שנת גזירת המן לא היה אפילו יהודי אחד שהרהר מחשבה זרה של כפירה באמונתם בה', ויתירה מזו, הם השתתפו בהקהלת קהילות ברבים של מרדכי ללמוד תורה, וקיימו תורה ומצוות במסירות נפש.
בימי חנוכה, זה היה בעיקר החשמונאי, מתתיהו ובניו, שמהרי יהודה נלחמו נגד צבא היוונים האדיר. הכוח למסירות הנפש של ישראל, כפי שביארנו קודם, בא מהרעיא מהימנא של אותו הדור. וכך, אם בדורו של מרדכי לכל ישראל הייתה מסירות נפש, פירוש הדבר שמרדכי היה מזין באופן גלוי את אמונתם של כל היהודים שבדורו.
"ועל פי זה (שלכל ישראל שבדורו של מרדכי הייתה מסירות נפש) יש לבאר מה שמובא במאמר38 (של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ) מהמדרש16, ש'מרדכי בדורו כמשה בדורו' שאף על פי שה'התפשטות של משה' היא בכל דור, מכל מקום, המדרש קובע שמרדכי (דווקא) נחשב בדורו כמשה בדורו." הרבי מציין שקיימת ה"התפשטות של משה" בתוך כל דור.
מכל מקום, המדרש מדבר על השוואה דווקא בין מרדכי למשה. מדוע? "ויש לומר, שממעלותיו של מרדכי היהודי היא שהוא ה'רעיא מהימנא' (בגלוי) של כל ישראל שבדורו. (זה) בדוגמת משה (אופן היותו) 'רעיא מהימנא', שהמשיך 'דעת' לכל ישראל שבדורו, כפי שמובן מזה שדורו של משה (כל אנשי דורו) נקראו 'דור דעה39'.
" הרבי מבאר שממעלותיו הייחודיות של מרדכי היא שהוא היה ה"רעיא מהימנא" שהזין וקיים את אמונת ישראל שיקיימו תורה ומצוות במסירות נפש באופן גלוי לכל ישראל שבדורו. כפי שביארנו זה עתה שבפורים, בזמן גזירת המן כל ישראל קיימו תורה ומצוות במסירות נפש. מעלה זו של היותו בגלוי ה"רעיא מהימנא" של כל ישראל, מוצאים אנו אצל משה.
ביארנו שהיותו של משה "רעיא מהימנא" הייתה על ידי כך שהזין וקיים את אמונת ישראל בדעת, ומוצאים אנו שכל אנשי ישראל שבדורו של משה נקראים "דור דעה". הערה: הרבי מוסיף את המילה "אנשי" דורו של משה. אולי זה קשור עם רש"י הבא (-דברים לד:ח) בנוגע לאבלם של בני ישראל על משה: "'(ו)בני ישראל (בכו את משה)' הזכרים.
אולם, בנוגע ל(פטירת) אהרן, מכיוון שהיה רודף שלום ומטיל שלום בין איש לרעהו ובין אישה לבעלה, נאמר (בפטירת אהרן (-במדבר כ:כט)), 'כל בית ישראל (בכו אותו)', היינו הן זכרים והן נקבות." פירוש הדבר, שעבודתו העיקרית של משה הייתה שלימד תורה (דעת) לישראל, וזה נעשה בעיקר עם הזכרים. ולכן, בעיקר הזכרים הם שבכו על משה לאחר פטירתו.
מרש"י זה מבינים אנו מדוע הרבי אומר שאלו היו בעיקר כל האנשים שהיו ה"דור דעה". אולי אפשר לומר שבזה מרדכי היה גדול אפילו ממשה, שכן מרדכי פעל מסירות נפש בתוך אנשים, נשים וטף, על אמונתם בה' וקיום התורה והמצוות. וכך הוא גם עם כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, כפי שהרבי יבאר בקרוב.
"[אלא שאצל משה גילוי עניין זה (שהוא 'רעיא מהימנא' לכל ישראל) היה על ידי המשכת 'דעת' לכל אנשי דורו, ואילו אצל מרדכי גילוי עניין זה היה על ידי זה שגילה את כוח מסירות הנפש בתוך כל אנשי דורו].
הרבי, במאמר מוסגר, מזכיר את מה שאמר קודם, בהבדל שבין משה עצמו, לבין משה שבכל דור בזמנים שבהם נדרשה מסירות נפש, שמשה היה "רעיא מהימנא" על ידי הזנת אמונת ישראל ב"דעת", ואילו מרדכי עשה זאת על ידי נתינת כוח לישראל במסירות נפש. הערה: בהקשר להערתו האחרונה של העורך, כאן הרבי קובע שמרדכי גילה את מסירות הנפש בכל אנשי דורו. העורך אינו מבין מדוע.