מבוא לפרק החמישי בפרק זה מניח הרבי את היסוד לתשובתו: עיקר גילוי עצם הנשמה הוא במסירות נפש, שהיא בעיקר בזמן הגלות, כאשר היהודי הוא 'כתית - שבור ונדכא'. הערה: אופן המשך דבריו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ אודות "כתית למאור" במאמרו הוא: (א) משה הוא הרעיא מהימנא, המזין את אמונת ישראל, שתהיה לא מ"מזלייהו חזי", אלא מגילוי עצם הנשמה.
(ב) זהו בעיקר בזמן הגלות, כאשר משה שבכל דור מגלה את עצם הנשמה בתוך ישראל, כדי שיוכלו לקיים תורה ומצוות במסירות נפש. (ג) זהו הפירוש של "כתית למאור", כי עיקר הזמן שבו יש לנו את גילוי המאור - עצם הנשמה הוא במסירות נפש שהיא בעיקר בזמן הגלות, כאשר ישראל שבורים ונדכאים. כאן מסביר הרבי מהו המושג של רעיא מהימנא, בכך שמשה מזין ומקיים את אמונת ישראל.
כדי להבין זאת, הרבי מסביר תחילה כיצד פועלת אמונת ישראל: (א) הבחינה המקפת של הנשמה, הנקראת כאן "מזל", רואה אלוקות, ולכן אמונתה היא ללא ספק. היא אז מביאה לבחינות הפנימיות של הנשמה את האמונה הזו שאין בה ספק. (הבחינות הפנימיות של הנשמה, המתחילות בשכל, משיגות אלוקות, אך אינן רואות אלוקות, ולכן אין אמונה שאין בה ספק בבחינה זו של הנשמה.) (ב) גילוי עצם הנשמה, הקשור עם עצמות ה'. כלומר, שאין סיבה לאמונתה, אף לא הסיבה של ראיית אלוקות.
אלא היא קשורה לעצמות ה', וקשר עצמי. ההבדל בין שני אלה הוא באופן שבו הם פועלים אמונה בתוך הבחינה הפנימית של הנשמה (הרבי יסביר בהמשך שההבדל של הפעולה שכל אחד מהם גורם הוא בגלל (i) יחסם לבחינה הפנימית של הנשמה, ש-(ii) מבוסס על תכונותיהם שלהם): (א) האמונה של הבחינה הפנימית של הנשמה הנגרמת על ידי הבחינה המקפת של הנשמה, "מזלייהו", היא כזו שבה האמונה מקפת את הבחינה הפנימית של הנשמה.
(ב) האמונה של הבחינה הפנימית של הנשמה הנגרמת על ידי גילוי עצם הנשמה, היא כזו שבה האמונה מופנמת ומעוכלת על ידי הבחינה הפנימית של הנשמה. הטעם הוא שעצם הנשמה הוא העצם של כל בחינה ובחינה של הנשמה. לכן, בהיותו העצם של הבחינות הפנימיות של הנשמה, אמונתו (של עצם --כל חלק וחלק של-- הנשמה) מופנמת ומאוחדת עם הבחינות הפנימיות של הנשמה.
זהו אפוא הפירוש של משה שהוא הרעיא מהימנא, המזין ומקיים את אמונת ישראל, שהאמונה תהיה לא רק מ"מזלייהו חזי" (שאז האמונה היא רק מקפת), אלא שתהיה מגילוי עצם הנשמה (שאז האמונה תהיה מעוכלת ומופנמת), שהוא ה"מאור" ולא ה"אור" של הנשמה.
"ה) ויש לבאר זה על פי מה שידוע שזה שיש לישראל אמונה פשוטה, ואינם צריכים לשום ראיות, הוא משני טעמים: הרבי מניח כעת יסוד בהסבירו כיצד פועלת אמונת ישראל, וכך, להבין מה פירוש שמשה, בהיותו הרעיא מהימנא,
מזין ומקיים את אמונת ישראל: אמונת ישראל נוצרת משני טעמים שונים: "'מזלייהו חזי' (פירוש) שהנשמה (הבחינה של הנשמה אשר היא) למעלה, רואה אלוקות (ראיה, שהיא למעלה מהשכל (השגה)), וזה פועל בתוך הנשמה (הבחינות של הנשמה) אשר בגוף אמונה באלוקות.
" המונח "מזלייהו חזי" בא מהסבר הגמרא (-מגילה ג ע"א) לסיפור שאירע לדניאל, חגי, זכריה ומלאכי, אודות מראה שרק דניאל, אך לא חגי, זכריה ומלאכי, ראו: "(-דניאל י, ז), 'וראיתי אני דניאל לבדי את המראה, והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה, אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא', (הם פחדו וברחו, אם לא ראו אז למה ברחו?) אף על פי שלא ראו (את המראה), מזלייהו חזי (אותו, ולכן חשו שיש שם משהו מפחיד וברחו).
" חסידות מסבירה את המושג מזל כבחינה המקפת של הנשמה הנקראת חיה. חסידות גם מגדירה את המילה מזל מלשון נוזל - נוטף, ומסבירה שמבחינה מקפת זו אשר למעלה נוטף אל הבחינות הפנימיות של הנשמה, אשר בתוך הגוף. דרך נטיפה זו, המזל פועל בבחינות הפנימיות את מה שהוא, המזל, רואה.
הגמרא שם מדברת למעשה גם על מי שמרגיש פחד פתאומי ואינו יודע מדוע, שזה בגלל שמזלו ראה משהו, והגמרא נותנת הדרכה מה על האדם לעשות כדי להסיר את מה שמזלו ראה. הרבי נותן כעת את הטעם השני לאמונת ישראל בה': "ועוד ביאור ששורש האמונה הוא בעצם הנשמה (למעלה מה'מזלייהו חזי'). כי זה שעצם הנשמה קשור עם עצמות ה' הוא קשר עצמי (שאינו תלוי בשום טעם, אף לא במושג של ראיה, שהיא למעלה מהשכל).
" המושג המרכזי שהרבי אומר כאן הוא שכאשר מדובר באמונת עצם הנשמה, אין סיבה חיצונית (כלומר מה שהיא רואה) לאמונתה ולקשרה עם ה'. אלא, קשר זה הוא עצמותה ממש. הטעם לזה הוא שעצם הנשמה הוא "חלק אלוקה ממעל ממש". הרבי מסביר כעת את ההבדל בין שני טעמים אלה לאמונת ישראל: "ויש לומר, שמההבדלים בין שני הביאורים (המושגים) הוא, שהאמונה של הנשמה שבגוף הבאה מהראיה של הנשמה שלמעלה היא בבחינת מקיף.
" "כי בהיות שהנשמה שלמעלה היא למעלה (מעבר) מ'התלבשות'. לכן פעולתה על הנשמה המתלבשת בגוף היא בבחינת מקיף (בלתי מתלבש)." בחינה של נשמה יכולה לפעול על הבחינות התחתונות רק על פי אופן תכונותיה שלה.
לכן, בהיות שתכונת בחינת המזל של הנשמה היא שהיא מעבר להתלבשות בתוך (כי היא מבחינת העיגול הבלתי מוגבל) הגוף (שהוא מבחינת הקו המוגבל), לכן, מה שהיא נוטפת, כלומר, כיצד היא פועלת על הנשמה שבגוף, נחווה על ידי הנשמה שבגוף רק באופן מקיף (כלומר, שהאמונה היא בבחינה מופשטת, כמו של הגנב, שבפתח המחתרת, ההולך לגנוב, קורא לה' שיגן עליו, שיצליח בגניבה!)
"וכדי שהאמונה (בתוך הנשמה המתלבשת בגוף) תהיה מופנמת, זה על ידי גילוי הקשר העצמי של עצם הנשמה (עם עצמות ה')." "כי עצם הנשמה הוא העצם של הנשמה (הבחינות של הנשמה) המתלבשת בגוף, ולכן, האמונה בתוך הנשמה שבגוף שהיא מעצם הנשמה מופנמת." הרבי נותן את הטעם מדוע אמונת ישראל שהיא מגילוי עצם הנשמה היא מה שמפנים את האמונה.
כי עצם הנשמה הוא העצם של כל בחינה ובחינה של הנשמה. וכך, מה שעצם הנשמה נותן לנשמה המתלבשת בגוף, הוא (עצם הנשמה) נותן לה (לנשמה שבגוף) מהיותו עצמותה (של הנשמה שבגוף). וכך, מה שהנשמה שבגוף, האמונה שהיא מקבלת מעצם הנשמה, מופנמת על ידי הנשמה שבגוף.
כעת הרבי הולך לקבוע את תשובתו להמשך ולסדר של מאמר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, אשר הרבי יפרוש בפנינו בפרקים הבאים: "ועל פי זה יש לבאר את הקשר של המושגים (המבוארים) במאמר (של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ), שהמושג של '(כתית) למאור' בא בקשר להסבר המושג של 'רעיא מהימנא', כי זה שמשה מזין ומקיים את האמונה (של ישראל) שתהיה מופנמת הוא על ידי זה שהוא מגלה (בתוך ישראל) את עצם הנשמה (שהיא למעלה מ'מזלייהו חזי'), 'מאור', למעלה מ'אור'.
" הסברנו לעיל שהיות משה הרעיא מהימנא, שהוא מזין ומקיים את אמונת ישראל, הוא שהוא מגלה בתוך ישראל את עצם הנשמה, זהו אפוא הקשר עם "(כתית) למאור" שהוא עצם הנשמה, מעבר לאור הנשמה.
כעת הרבי מסביר את המושג "כתית" המבואר במאמר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ: "וזה שנאמר (בפסוק) 'כתית למאור', והמאמר מבאר אותו שכדי להגיע ל'מאור' זה על ידי המושג של 'כתית' בזמן הגלות, הוא בגלל, שעיקר גילוי עצם הנשמה ('מאור') הוא בתוך המושג של מסירות נפש (שהיא בעיקר בזמן הגלות), כמו שנבאר בהמשך.
" הקשר שהרגע הסברנו הוא שמשה, בהיותו הרעיא מהימנא, מזין את אמונתנו (של הנשמה שבגוף), שתהיה מעצם הנשמה (שזהו האופן שבו האמונה מופנמת), וזהו הדגש של הפסוק "(כתית) למאור (ולא "להאיר"). אולם, בהסברו את המושג "כתית למאור" כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מקשר זאת עם מסירות הנפש של ישראל (בקיום תורה ומצוות) ב"כתית - שבירה ודכאון" של הגלות.
כדי להסביר זאת, הרבי אומר שהוא יסביר בהמשך כיצד עיקר גילוי עצם הנשמה הוא במסירות הנפש של ישראל, שהיא בעיקר בזמנים שבהם ישראל "כתית" בגלות. הערה: כדי להסביר זאת, הרבי יצטרך להסביר את הבחינות השונות של גילוי עצם הנשמה: (א) כפי שהיה מוזן ומקויים על ידי משה, שלא היה בזמנים הכתית של הגלות, ו-(ב) כפי שהוא על ידי משה שבכל דור, שהם בזמנים הכתית של ישראל כאשר הם בגלות. הערות שוליים 31.
עיין המשך תרע"ב, פרק סא (עמוד 114 [(במהדורה החדשה) 150 ואילך]. ועיין גם בהמשך הנזכר לעיל, חלק ב, עמוד 1182, 'האמונה... מה'מזלייהו חזי', שהנשמה כפי שהיא למעלה רואה... וכן הוא המושג של האמונה כפי שהיא מעצם הנשמה'. הרבי מצטט מקור שבו מונים את שני הטעמים השונים שמהם באה האמונה בתוך הנשמה שבגוף. שהיא מ-(א) ה"מזלייהו חזי", ומ-(ב) גילוי עצם הנשמה/ 32. לשון הגמרא - מגילה ג ע"א.