הקדמה לפרק שלישי בפרק זה ממשיך הרבי במאמר של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, כיצד כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מבאר: (א) את הענין של "ואתה תצוה את בני ישראל", שזה קשור עם הענין שמשה נקרא "רעיא מהימנא", שפירושו גם שמשה רועה --מזין-- את צאנו באמונה, שהאמונה העצמית של בני ישראל תיקלט בפנימיותם. (ב) שענין זה של משה היותו "רעיא מהימנא" שייך גם ל"משה שבכל דור ודור". שכל אחד מהם מחזק את אמונת בני ישראל.
כגון מרדכי, שהיה "משה שבדורו", שחיזק את אמונת בני ישראל שגם בזמנים החשוכים של גזירת המן, שיעמדו במסירות נפש בשמירת התורה והמצוות. (ג) ואחר כך, לאחר זה, מבאר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ את הענין --בתירוץ השאלה-- של "כתית למאור", ולא "למאור" [להאיר]. דווקא בזמן הגלות, כאשר בני ישראל שבורים ומדוכאים, שאז מגיעים אל ה"מאור", העצמות, שממנו נמשכות כל ההארות.
וכאן שואל הרבי את שאלתו, שהיא המניעה למסע של מאמר הרבי: מהו הקשר בין ביאור ה"כתית למאור" עם הענין שהתבאר מיד לפני זה, שמשה (ומשה שבכל דור ודור) מזין ומקיים את האמונה, שתיקלט בפנימיות? בפשטות, כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ ביאר שה"כתית למאור" קשור לבני ישראל --השומרים תורה ומצוות במסירות נפש-- בשבירה ובהיותם כתושים בזמנים החשוכים של הגלות.
אם כן, מהו הקשר בין זה לבין הענין של משה ומשה שבכל דור ודור היותם "רעיא מהימנא", כפי שהמאמר מבאר מה כולל תואר זה? "ג) ולבאר זה, מקדים המאמר שמשה רבינו נקרא 'רעיא מהימנא', שיש בו שני פירושים. שהוא רועה נאמן לישראל (נאמן, כתואר), ושהוא מזין ומקיים (רועה, כפועל) את ישראל בענין האמונה (אמונה, כשם עצם; דבר).
" המאמר, בהבנת מהו "ואתה תצוה את בני ישראל עם אור אין סוף", מתחיל לבאר תואר שניתן למשה: רעיא מהימנא. בפירושו הפשוט, התואר מתאר כיצד משה עשה את עבודתו. משה עשה זאת בשלמות, הוא היה רועה נאמן לישראל. אמנם, יש משמעות עמוקה יותר לתואר זה, בכך שהוא מתאר מה משה עשה כרועה של ישראל. משה רעה, כלומר שהוא הזין וקיים את בני ישראל באמונה.
כעת ממשיך המאמר לבאר מה בדיוק זה אומר: "כי האמונה שיש לישראל מצד עצמם, שישראל הם 'מאמינים בני מאמינים', אפשר שהיא (אמונתם) תישאר בבחינת מקיף, וזה שמשה רועה ומקיים את ישראל בענין האמונה הוא שהאמונה תיקלט בפנימיות." הגמרא פוסקת ומלמדת אותנו שכל יהודי ויהודי הוא מעצם טבעו "מאמין בן מאמין". לזה אין בני ישראל צריכים שירעו אותם. אמנם, האמונה מצד עצמה היא כוח מקיף.
הערה: בכמה תורות זה מבואר כההבדל בין אמונה לבין ביטחון. כפי שתלמיד אחד פעם שיתף אותי: אמונה היא לצפות בשלווה באדם ההולך על חבל גבוה עם המריצה שלו, 'להאמין' שהוא יצליח. ביטחון הוא להיכנס לתוך המריצה.... אמונה מצד עצמה היא בחינה מופשטת. כלומר, שהיא יכולה להתקיים מבלי להשפיע על התנהגותו של האדם. לדוגמה, הגמרא (-ברכות ס"ג ע"א בעין יעקב) אומרת: "גנב, בפום מחתרתא, רחמנא קריא" [הגנב, בפי המחתרת, קורא לה'.] הגנב עומד לעבור עבירה שה' אסר עליו לעשות, ואף על פי כן, הוא קורא לה' שיגן עליו.
אמונתו אמיתית היא, אולם היא מופשטת. זה מה שאנו מתכוונים שהאמונה העצמית של יהודי יכולה להישאר בבחינת מקיף. עם זה אנו מבינים מה זה אומר שמשה רועה, הוא מזין ומקיים שאמונתו של היהודי תעוכל ותיקלט בפנימיות, ולא תישאר מופשטת ומקיפה. "וזה מה שכתוב בזוהר, 'האי מהימנותא דלעילא, איהי מתזנא ומתקיימא על ידך (על ידי משה)', שזה שמשה מזין ומקיים את האמונה (של בני ישראל) הוא שהוא ממשיך אותה לתוך הפנימיות (הבחינות הפנימיות של בני ישראל).
" הרבי מצטט ומבאר את מאמר הזוהר האומר: "האי מהימנותא דלעילא, איהי מתזנא ומתקיימא על ידך". האמונה מצד עצמה היא למעלה, והיא צריכה להיות מוזנת ומקוימת, כלומר נקלטת בפנימיות, על ידי משה. הערה: בהמשך נראה שהרבי מבאר שמשה מזין את האמונה עצמה (שיש ליהודי מצד עצמו). כי האמונה שיש ליהודי מצד עצמו באה מבחינת המזל של נשמתו, שהיא בחינה מקיפה. משה מזין אמונה זו שלא תהיה מהמזל, אלא מעצם הנשמה.
עצם הנשמה אינו "תקוע" בבחינה המקיפה, אלא, הוא יכול להיקלט בפנימיות. וכך, על ידי שמשה מזין את האמונה, היא נקלטת בפנימיות. "וממשיך במאמר, שזה שמשה הוא 'רעיא מהימנא', הכוונה בזה היא שזה גם בנוגע ל'התפשטות (או התגלות) של משה שבכל דור ודור'. שראשי אלפי ישראל שבכל דור ודור, הם אלו שמחזקים את אמונת ישראל (של דורם), שהאמונה תיקלט בפנימיות.
" הרבי מציין שלאחר שכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, במאמרו, מבאר את הענין של משה היותו "רעיא מהימנא" הרועה את אמונת ישראל, שתהיה לא רק מקיפה, אלא נקלטת בפנימיות, כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ אז מבאר שזה כן לא רק בנוגע למשה המקורי, אלא שזה כן גם בנוגע למשה שבכל דור ודור, שהם אלו שמחזקים את אמונת ישראל של דורם, שאמונתם תיקלט בפנימיות.
כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ אז מתמקד במרדכי, שהיה עליו לחזק את אמונת ישראל בדורו, בזמן של עריצות וגזירת המן להשמדה, שישראל ישמרו תורה ומצוות במסירות נפש מוחלטת: "וכמו מרדכי, שהיה 'התפשטות (או התגלות) של משה' של דורו, כמאמר חז"ל, ש'מרדכי בדורו כמשה בדורו', שגם בזמן גזירת המן, שבו לימוד התורה ושמירת המצוות היו כרוכים במסירות נפש, (ואף על פי כן, מרדכי) הקהיל קהילות ברבים לחזק את אמונת ישראל בה', ולעמוד בחוזק בלימוד התורה, ובקיום המצוות.
" הרבי ממשיך בהצגת סדר הענינים שכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מבאר, אשר בקרוב יגיע לשיאו בשאלת הרבי: "ואחרי שהוא (כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ) מבאר באריכות גדולה שמשה והתפשטויותיו שבכל דור ודור מחזקים את אמונת ישראל, הוא מבאר את הדגש של לשון הפסוק, 'שמן... כתית למאור' (למאור, ולא, להאיר), שבזמן הגלות, כאשר כולם שבורים ומדוכאים, 'כתית', הוא על ידי זה שמגיעים אל ה'מאור' (העצמות), שממנו נמשכות כל ההארות.
" כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, לאחר שביאר את הענין של משה והתפשטויות משה שבכל דור ודור היותם "רעיא מהימנא" כפי שהוא מבאר את משמעות זה, כעת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מבאר את הענין של "כתית למאור", מדוע הפסוק אינו אומר "להאיר". דווקא בזמן הגלות, כאשר בני ישראל "כתית", שבורים ומדוכאים --ובכל זאת הם עובדים את ה' במסירות נפש-- שאז הם מגיעים אל המאור - העצמות, שממנו באות כל ההארות.
עם זה כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ עונה על עוד אחת משאלותיו על הפסוק, בנוגע ללשון "כתית למאור" ולא "להאיר".
שאלת הרבי היא, ביאורו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ לטעם לשון הפסוק "כתית למאור" בהיותו מפני שכאשר ישראל כתושים בגלות, הם מגיעים אל המאור - העצמות, לכאורה, אינו קשור כלל עם הביאור הארוך של משה והתפשטויות משה שבכל דור ודור היותם "רעיא מהימנא" המזין, מקיים, ומחזק את אמונת ישראל, כל אחד בדורו. אם כן, מדוע כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מבאר את הראשון בקשר לאחרון? מהו הקשר בין שני ענינים אלו?
: "וצריך להבין את הקשר בין ביאור 'כתית למאור' לזה שמבואר (במאמר) לפני זה שמשה [והתפשטותו שבכל דור ודור] מזין ומקיים את האמונה (של ישראל של דורם) שתיקלט בפנימיות." ובשאלה זו מסיים הרבי פרק זה, וקובע את המסע לפרקים הבאים. הערות שוליים 11. פרק ד'. 12. שבת צ"ז ע"א. 13. חלק ג', רכ"ה ע"ב. 14. תיקוני זוהר, תיקון ס"ט ((עמודים) קי"א ע"א. קי"ד ע"א). 15. עיין ב(מאמר) ד"ה הנ"ל תרפ"ז, פרק ג' ופרק ט"ו. 16. אסתר רבה, פרשה ו':ב'. 17.
ב(מאמר) ד"ה הנ"ל תרפ"ז, סוף פרק ט"ו.