בפרק הקודם, פרק י', עסקנו בהרחבה בדרגות הצדיקים, ועמדנו על כך שאלו דרגות נדירות, שאינן שייכות אלינו במובן הפשוט של העניין. בפרק י"א ניגש אדמו"ר הזקן להגדרת הרשע על שני קצותיו - 'רשע וטוב לו' ו'רשע ורע לו' - ובעיקר יבאר כי בכל אחת מן הדרגות, ובמיוחד בדרגת 'רשע וטוב לו', קיימות רבבות מדרגות. כדרכו, יביא לפנינו את שני הקצוות: הקצה העליון ביותר והקצה התחתון ביותר, ומתוכם יבין הלומד את כל הדרגות שביניהם.
פתיחת הפרק:
אדמו"ר הזקן פותח: "וזה לעומת זה" - לשון שלמה המלך בקהלת: "זה לעומת זה עשה האלוקים". כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, ברא שקול: כנגד כל צד חיובי קיים גם הצד השלילי. אף בענייננו כך: "רשע וטוב לו לעומת צדיק ורע לו".
בשיעור הקודם למדנו את הגדרת ה'צדיק ורע לו': צדיק שעדיין נותר בו רע, אלא שהרע בטל אצלו לטוב (ובזה עצמו ישנן דרגות רבות). לעומתו, ה'צדיק וטוב לו' הוא זה שאין בו אלא טוב. הצד הנגדי המדויק של 'צדיק ורע לו' הוא אפוא 'רשע וטוב לו', שכן מבנהו זהה בהיפוך: אצל הצדיק ורע לו הרע המועט בטל לטוב, ואילו אצל הרשע וטוב לו הטוב המועט בטל לרע.
ראוי לציין כי אין הכוונה ששני הקצוות הם 'צדיק וטוב לו' ו'רשע ורע לו' ממש; לאחר שנסיים את הפרק ונעמוד על הגדרת 'רשע ורע לו', יתברר שאין הוא עומד בקצה ההפוך לחלוטין מן ה'צדיק וטוב לו'.
הגדרת 'רשע וטוב לו':
מהי אפוא משמעות הביטוי 'רשע וטוב לו'? אומר אדמו"ר הזקן: "שהטוב שבנפשו האלוקית, שבמוחו ובחלל הימני שבליבו, כפוף ובטל לגבי הרע" שמקורו מהקליפה שבחלל השמאלי. כפי שלמדנו בפרק ט', לנפש האלוקית שתי עמדות בגוף האדם, ולנפש הבהמית עמדה אחת:
הנפש האלוקית: המוח, והחלל הימני שבלב.
הנפש הבהמית: החלל השמאלי שבלב, מקום הקליפה.
אצל ה'רשע וטוב לו' הטוב קיים, אך הוא כפוף. השולט והמכתיב, הפעיל והמדבר, הוא הרע; הטוב מצוי בו בצורה כפופה ובטלה.
מוסיף אדמו"ר הזקן: "וזה מתחלק גם כן לרבבות מדרגות חלוקות". אי אפשר להעמיד הגדרה אחת מדויקת ל'רשע וטוב לו', שכן מדובר בסוגים רבים מספור, הנבדלים זה מזה בכמות הביטול ובאיכותו:
מבחינת הכמות: עד כמה הטוב בטל לרע, ובאיזו תדירות. האם הביטול הוא מוחלט או חלקי, מתמיד לאורך כל השנה או נדיר ביותר.
מבחינת האיכות: באילו עניינים גובר הרע. אם הוא מצליח להכשיל את האדם בדברים חמורים, הרי שהביטול הוא ברמה חמורה; ואם רק בדברים קלים יותר, האיכות שונה לחלוטין.
הדרגה העליונה שב'רשע וטוב לו':
מאחר שרבבות מדרגות לפנינו, מביא אדמו"ר הזקן את שני הקצוות בלבד: תחילה את הדוגמה העליונה ביותר, ולאחריה את הירודה ביותר. שניהם מוגדרים 'רשע וטוב לו', וההבדל ביניהם הוא בכמות הביטול ובאיכותו.
וכך לשונו בדרגה העליונה: "יש מי שהכפיפה והביטול אצלו מעט מזעיר, ואף גם זאת אינו בתמידות ולא תדיר לפרקים קרובים, אלא לעיתים רחוקים". הכפיפה של הטוב לרע היא נקודתית ממש, ואף היא אינה מתרחשת בקביעות.
לכאורה נראה המשפט כחזרה על אותו רעיון בווריאציות שונות, אך כידוע כל ביטוי בתניא מדויק, וניתן ללמוד את הדברים לא רק בדרך הפשט אלא אף בדיוק המילים. המפתח להבנתו מצוי בלשון הגמרא במסכת סוכה.
שלושת שמותיו של היצר הרע:
רבא מתאר בגמרא את דרך כניסתו של היצר הרע לשלוט על האדם: בתחילה הוא כאדם המזדמן לבית לעיתים נדירות, ללא הזמנה ולתקופה קצרה, ומבקש רק לתלות את כובעו על הקולב; לאחר מכן הוא מבקש להתארח לתקופה ממושכת יותר; ובסופו של דבר הוא משתלט על הבית עד שבעל הבית עצמו נדרש לבקש ממנו רשות. לשון הגמרא: היצר הרע "בתחילה קראו הלך, ולבסוף קראו אורח, ולבסוף קראו איש". ומפרש רש"י: "איש" הוא בעל הבית, "אורח" הוא האכסנאי הקבוע, ו"הלך" הוא העובר אורח בדרכו.
אדמו"ר הזקן מבקש להדגיש כי אצל ה'רשע וטוב לו' שבדרגה העליונה אין היצר הרע לא איש, לא אורח ואף לא הלך, ובשלושת חלקי לשונו הוא שולל את שלושת השלבים:
"אינו בתמידות" - אין הוא בעל הבית השולט בקביעות.
"ולא תדיר לפרקים קרובים" - אף אינו אורח המזדמן תדיר.
"אלא לעיתים רחוקים" - אפילו בשם 'הלך' קשה לכנותו, שכן נדיר הדבר שיהיה מצוי כאן כלל.
ראוי להדגיש כי כל עוד אין היצר הרע מפיל את האדם באחד משלושת הלבושים - מחשבה, דיבור או מעשה - עדיין אין הוא נקרא רשע. כאן מדובר שלעיתים רחוקים הוא מכשילו בפועל ממש.
ובמה הוא מכשילו? "מתגבר הרע על הטוב לעיתים רחוקים", ואז "וכובש את העיר קטנה הוא הגוף". באותה שעה משתלט היצר הרע וכובש את הגוף, כלומר את מערכות הביצוע שבאמצעותן נכשל האדם בחטא. אך גם אז אין זה כיבוש מלא: "לא כולו, אלא מקצתו לבד, שיהיה סר למשמעתו ונעשה לו מרכבה ולבוש להתלבש בו באחד משלושה לבושיו". אין האדם נכשל בכל האיברים ולא בכל חטא, אלא במקצת בלבד, ואותו חלק לבדו סר למשמעת היצר הרע ונעשה לו כמרכבה שהנהג המוביל אותה הוא הרע. אף ההתלבשות עצמה נקודתית: באחד משלושת הלבושים בלבד.
לסיכום: בחלק זה למדנו את פתיחת פרק י"א, שבה מעמיד אדמו"ר הזקן את ה'רשע וטוב לו' כנגד ה'צדיק ורע לו' על יסוד "זה לעומת זה עשה האלוקים". הגדרנו את ה'רשע וטוב לו' כמי שהטוב שבנפשו האלוקית, שבמוחו ובחלל הימני שבליבו, כפוף ובטל לרע שמן הקליפה שבחלל השמאלי, ועמדנו על כך שדרגה זו מתחלקת לרבבות מדרגות הנבדלות בכמות הביטול ובאיכותו. כן ביארנו את הדרגה העליונה שבה, שבה הכפיפה "מעט מזעיר" ואף היא אינה בתמידות ולא תדיר, לאור לשון הגמרא בסוכה על 'הלך', 'אורח' ו'איש', ועל אופן הכיבוש החלקי של "עיר קטנה" באחד משלושת הלבושים בלבד.
בחלק הבא נמשיך בלשונו של אדמו"ר הזקן, ונעמוד על הקצה התחתון שבדרגת 'רשע וטוב לו' ועל הגדרת 'רשע ורע לו'.