בחלק הקודם עמדנו על שני הפירושים בביטוי "בני עליה": האחד - האדם המזכך את עצמו מלמטה ועולה למעלה, והשני - ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, המשכת האלוקות למטה. כעת נלמד את הכלל הגדול שממנו מתברר כי אין אלו שני שלבים נפרדים, אלא עניין אחד התלוי בעצמו.
אין השפעה בלא התעוררות מלמטה:
כך ברא הקב"ה את עולמו: אין השפעה עליונה נמשכת אלא כתוצאה מהתעוררות של התחתון. מכאן ששני הפירושים ב"בני עליה" קשורים זה בזה: כאשר האדם מלמטה מתעדן, הופך את הרע לטוב ועולה למעלה - פעולה זו עצמה ממשיכה מיד את האלוקות לכאן למטה. אין כאן שלב א' שבסיומו מגיעים לשלב ב', אלא שני צדדים ההולכים יחדיו: כל המשכה מלמעלה תלויה בהתעוררות ובהשקעה שמלמטה, וזה גורם לזה.
משל המשפיע והמקבל:
לביטוי הרעיון נוקט אדמו"ר הזקן במושג מן הזוהר והקבלה, המופיע פעמים רבות במאמרי חסידות, ושורשו כבר בתנ"ך: שיר השירים של שלמה המלך כולו משל אחד ארוך על הקב"ה ועל עם ישראל. הקב"ה נמשל לאיש ולחתן, ועם ישראל נמשל לאישה ולכלה. טעם הדבר: ההבדל שבין האיש לאישה ובין החתן לכלה הוא שהאיש הוא הנותן והמשפיע והאישה היא המקבלת. לפיכך כל השפעה הבאה מלמעלה מכונה בלשון הזכר, וכל התעוררות ועבודה שמלמטה מכונה בלשון הנקבה.
בזוהר נקראת כל השפעה והמשכה בשם "מים", שכן דרכם של מים להימשך ממקום גבוה למקום נמוך. מכאן שני מושגים:
מיין נוקבין (מ"ן): ההתעוררות והפעולה הבאות מלמטה, מצד המקבל.
מיין דכורין (מ"ד): ההשפעה וההמשכה הבאות מלמעלה, מצד המשפיע.
במאמרי חסידות מופיעים מושגים אלו בראשי תיבות מ"ן ומ"ד, והם תלויים זה בזה: מה גורם להמשכת מיין דכורין מלמעלה? העלאת מיין נוקבין מלמטה. את אותו רעיון עצמו ניתן לומר בשפת הקבלה, וניתן לראותו גם בשפה פשוטה של חיי היום-יום.
לשון התניא:
אדמו"ר הזקן כותב כי "על ידי הבירורים שמבררים מנוגה" מעלים מיין נוקבין, ונעשים ייחודים עליונים להוריד מיין דכורין. להבנת הדברים יש לבאר תחילה מהו "בירור".
בפרקים הקודמים למדנו שבעולם הזה ישנן קליפת נוגה ושלוש הקליפות הטמאות. כל חפצי העולם הם בבחינת קליפת נוגה, ונקראים כך משום שאפשר לקדשם ולהעלותם לקדושה. קודם שקידשם האדם הם תערובת של טוב ורע, וכאשר הוא מקדש את העולם הוא מוציא את הטוב מן הרע. פעולה זו נקראת "בירור", כשם שהוצאת האוכל מתוך הפסולת נקראת ברירה - ובשבת היא אחת מן המלאכות האסורות, מלאכת הבורר.
כל פעולה שיהודי עושה כדי לקדש את עצמו ואת עולמו היא בירור בירורים מנוגה: הנחת תפילין, לבישת ציצית, קביעת מזוזה, ברכה לפני האכילה ושמירת שבת. בכל אחת מהן כובש האדם עוד חלק מן הצד הבהמי ומעלה אותו אל הקדושה. זוהי העלאת מיין נוקבין - התעוררות הבאה מלמטה.
אף בפעולה הפשוטה ביותר הדבר אמור: כוס מים שהיה אדם יכול לשתות ללא ברכה, ובכך להוריד את המים התמימים לקליפה - משבירך עליהם ושתה, הרי בירר אותם והעלה מים סתמיים אלו אל הקדושה. וכך בכל פעולה ופעולה.
ההתעוררות שמלמטה פועלת מיד למעלה: "ונעשים ייחודים עליונים" - ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, שהאדם ממשיך בו את הבורא למטה. בלשון פשוטה: משיש למי להשפיע, ניתנת ההתעוררות מלמעלה. כל פעולה שמעורר האדם מלמטה גוררת מיד השפעה עליונה - הורדת מיין דכורין.
וכלשון התניא: "שהם מימי החסדים שבכל מצווה ומצווה מרמ"ח מצוות עשה" - שכולם בחינת חסדים ומיין דכורין, דהיינו המשכת קדושת אלוקותו יתברך מלמעלה למטה להתלבש בתחתונים. כל מצווה היא המשכה של שפע אלוקי לעולם הזה: מעשה המצווה שעושה האדם הוא מיין נוקבין, וההמשכה הנעשית על ידו היא מיין דכורין.
ראוי לציין כי השפעות אלו נפעלות אף כאשר האדם אינו יודע את הכתוב בתניא ואינו מבין את פעולת מעשיו. עצם עשיית המצווה פועלת את פעולתה, כאדם הלוחץ על הכפתור שהתוצאה נעשית מאליה; אנו לומדים כאן מה נגרם על ידי כך, וגם אצל אדם פשוט העושה זאת נפעלת אותה תוצאה. זהו כל עניין המצוות: לקדש את העולם ולהמשיך בו את הבורא, וכל ההמשכה הזו נעשית על ידי פעולת המצוות.
נמצא כי שני הפירושים ב"בני עליה" - העלאת הרע לטוב מזה, וייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה מזה - אינם רק שני שלבים בעבודת האדם, אלא מבחינה עניינית עניין אחד ממש, התלוי זה בזה.
סיכומו של פרק י':
בפרק י' עסקנו בדרגות הפנימיות של מי שנקראים "צדיקים": צדיק שאינו גמור, שאף היא דרגה גבוהה, וצדיק גמור, שהיא דרגה מיוחדת במינה. המשותף לשניהם הוא עבודה פנימית שאין בה לא חטא בפועל ואף לא תאווה לחטא שיש להתמודד עמה; אדרבה, כל הרצונות, התאוות והרגשות אינם אלא לקדושה, וההבדל ביניהם הוא במידת שלמותה של דרגה זו.
פתיחה לפרק י"א:
פרק י"א עוסק בקצה התחתון. מטרתו של הספר, כידוע, היא היותו "ספר של בינונים": דרגת הבינוני היא הנדרשת באמת מכל יהודי, והלוואי שנהיה קרובים אליה.
והנה חידושו של הפרק: הבינוני אינו רק מי שמקיים מצוות בפועל, ואין די בכך. ייתכן אדם המקיים את כל המצוות ואינו עובר אפילו עבירה אחת - והוא רשע. הגדרת הבינוני היא קבלת עול מלכות שמיים, כלומר שהעבירה מופרכת אצלו.
מי שנכשל בחטא בפועל ודאי שהוא רשע; אך אף מי שאינו נכשל בפועל - וכשיגיע לידי מעשה יאמר "לא, איני רוצה" - אם אין הדבר מופרך אצלו, הרי עצם האפשרות שנפשו מעלה על הדעת להיכשל היא פריקת עול מלכות שמיים, וזוהי בעיה נפשית המגדירה אותו כרשע. הבינוני הוא זה שלא רק שאינו נכשל בפועל, אלא שהדבר מופרך אצלו לגמרי, כלומר אינו קיים אצלו כלל.
כל אדם יכול למצוא בחייו עבירות חמורות ביותר שלא זו בלבד שאינו נכשל בהן בפועל, אלא שאינו יכול כלל לחשוב עליהן. אם ילמד בתורה על עבירה של רצח ויעמיד את עצמו מולה, יאמר: אין זה רק שלא אעשה זאת בפועל - הדבר מופרך. אך ישנם דברים הנראים לו קלים יותר, ואף שנוגדים הם את רצון השם, יאמר על עצמו: איני עושה זאת, אך איני חש שאני עומד בצד השני של המתרס ביחס לכך. אם ישאלוהו: "ייתכן שתדבר פעם לשון הרע?", ישיב: "ייתכן; אולי אזהר בפועל, אך אין הדבר מופרך" - וסימן הוא שאין נפשו בורחת מן הדבר כבורחת מן האש.
וכן להיפך: ישנם יהודים שאכילת בשר שאינו כשר מופרכת אצלם לחלוטין, ואין הם זקוקים לשמירה מבחוץ; ואילו כשמדובר במאכל שכשרותו אינה מהודרת במאה אחוז, יאמר אדם "אין בכך כלום, די לי ברמה נמוכה יותר". כל אחד ברמתו מוצא דברים המופרכים אצלו ודברים שאינם מופרכים. הבינוני שנתבאר בפרק י"א - הכול מופרך אצלו: כל דבר שהוא נגד רצון השם. זו הפעולה שעלינו לפעול בעצמנו כתוצאה מלימוד התניא, שכל דבר הנוגד את רצון הבורא יהיה מופרך מאיתנו.
מכאן עולות שתי שאלות: אם הכול מופרך אצלו, לכאורה צדיק הוא? ועוד: הלוא בבינוני יצר הרע בתוקפו, וכיצד ייתכן שהעבירה מופרכת אצלו? ניתוח דרגת הבינוני יבוא בפרק י"ב במקומו.
לסיכום: בחלק זה למדנו כי אין השפעה מלמעלה בלא התעוררות מלמטה, ולפיכך שני הפירושים ב"בני עליה" הם עניין אחד התלוי זה בזה. עמדנו על משל המשפיע והמקבל שבשיר השירים ועל מושגי מיין נוקבין ומיין דכורין; ביארנו את מושג ה"בירור" בקליפת נוגה, שכל מצווה ופעולה של קדושה מעלה בו מיין נוקבין וממשיכה מימי חסדים לעולם - המשכת קדושת אלוקותו יתברך להתלבש בתחתונים. כמו כן סיכמנו את פרק י' ופתחנו בפרק י"א, שבו מתחדש כי אף מי שאינו נכשל בפועל, אם אין העבירה מופרכת אצלו - הרי בו פריקת עול מלכות שמיים.
בחלק הבא נלמד בעזרת השם את פרק י"א ואת פירוט הגדרותיו של הרשע ושל קבלת עול מלכות שמיים.