בחלק הקודם עצרנו באמצעו של פרק ט' (דף י"ד, עמוד א'), ונפתח בחזרה קצרה על הדברים. חלקו הראשון של הפרק תיאר את מקומן של שתי הנפשות בגופו של האדם: בלב שני חללים - חלל שמאלי המלא דם, וחלל ימני שאין בו דם. החלל הימני הוא מקום משכנה של הנפש האלוקית, והחלל השמאלי הוא מקום משכנה של הנפש הבהמית. עוד למדנו כי לנפש האלוקית יש מקום משכן נוסף - במוח שבראש.
"ולאום מלאום יאמץ":
מכאן עובר אדמו"ר הזקן לחלקו העיקרי של הפרק, הנפתח בביטוי "ולאום מלאום יאמץ" - ביטוי המתאר את המלחמה המתנהלת בין שתי הנפשות בכל רגע ובכל שנייה, לאורך כל חיי האדם: מי תשלוט ב'עיר הקטנה', היא הגוף (כלשון הפסוק וכדרשת חז"ל עליו). כל אחת מן הנפשות מבקשת שליטה מלאה. הפרק כולו, עד סיומו, מתאר את צדה של הנפש האלוקית: מה היא חפצה, ומה הייתה רוצה שיתרחש בנפשו ובגופו של היהודי.
חפץ ורצון:
לנפש האלוקית "חפץ ורצון", ושני הביטויים מדויקים: חפץ הוא הרצון הפנימי, ורצון הוא הרצון החיצוני. בסיום הפרק, כשידובר על הנפש הבהמית, ייאמר שיש לה רצון בלבד - שכן חפצה הפנימי הוא דווקא שלא ייעשה כמבוקשה, ואת זאת נבאר בעזרת השם בהמשך.
חפצה ורצונה של הנפש האלוקית הוא להיות השולטת היחידה על המערכת כולה. באופן כללי כבר למדנו את השלבים שבהם היא מבקשת שהגוף יילך אחריה: בתחילה כבעל כורחו ולא ברצונו, עד שיגיע לדרגת מרכבה, בטל אליה לגמרי. כעת עובר אדמו"ר הזקן ומפרט.
המערכת הנפשית בנויה משני מישורים:
החלקים הפנימיים: מוח ולב.
החלקים הביצועיים: מחשבה, דיבור ומעשה.
הנפש האלוקית מבקשת לשלוט על כולם: תחילה למלא את המוח, לאחר מכן לפעול על הלב ועל מידותיו - יראה ואהבה, ובעיקר אהבת השם - ולבסוף לחדור אל החלק הביצועי שבמחשבה, בדיבור ובמעשה. נעקוב אחר התהליך כסדרו.
שלושת המוחין שבראש:
"תלת מוחין שבראש" - כשם שבמוח שבראש ישנם שלוש שכבות, כך בנפש שלוש דרגות: חכמה, בינה ודעת. רצונה של הנפש האלוקית הוא ששלושת המוחין יהיו ממולאים מחכמה, בינה ודעת שלה, כלומר שכל כוחות השכל יפעלו במלואם בעניינים אלוקיים:
חכמה: "חכמת ה'" - הכוח המבריק, הניצוצות המנצנצים במוחו של האדם (כפי שהתבאר בהרחבה בפרק ג'), יעסוק בעניינים אלוקיים בלבד.
בינה: "להתבונן בגדולתו אשר עד אין חקר ואין סוף" - הכוח המתבונן, היורד לאורכו, לרוחבו ולעומקו של עניין, יעסוק בגדולת הבורא. וכיוון שגדולתו אין לה חקר ואין לה סוף, אף ההתבוננות בה אינסופית.
אלא שאין המטרה מסתכמת במוח בלבד, שהרי תפקידו של המוח להשפיע על הלב. חכמה ובינה נמשלו כבר בפרקים הקודמים לאב ולאם, ומהן נולדות תולדות - על ידי הדעת. לא תמיד אדם המבין דבר מתרגש ממנו או מתעורר ברגש המתאים; ההתעוררות מותנית במוח הדעת, שהוא כוח ההתקשרות וההתחברות אל הנושא, האכפתיות שלו כלפיו, כפי שהארכנו בפרקים קודמים. התולדות הנולדות מן הדעת הן המידות שבלב.
מן המוח אל הלב - יראה ופחד:
המידות שבלב נכללות בתניא בשתי המידות המרכזיות, שהן יסוד כל המידות - חסד וגבורה, ובלשון הפרק כאן: אהבה ויראה. שתיהן נולדות מן ההתבוננות שקדמה להן במוח.
תחילה היראה: "יראה במוחו ופחד ה' בלבו". ההבדל בין יראה לפחד מפורש ברש"י על התורה - יראה היא מן הרחוקים ופחד הוא מן הקרובים. פחד הוא תחושה מוחשית, רעדה מדבר הנמצא ממש בקרבתו של האדם; יראה היא חשש שבמוח, מדבר הרחוק עדיין וקיים בתודעה בלבד. לפיכך בשלב הראשון, כשההתקרבות אל גדולת הבורא היא כאל דבר רחוק, פועלת ההתבוננות יראה במוח; ובהמשך, כשהיא חודרת עמוק יותר, יורדת אותה יראה עצמה אל הלב והופכת ל"פחד ה' בלבו" - אותו קו עצמו, אך בעומק גדול יותר.
אהבת השם - כאש וכמים:
מכאן לצד השני, שבו נאריך: הנפש האלוקית רוצה שכתוצאה מן ההתבוננות תיוולד ביהודי אהבת השם - שיאהב את הבורא, את התורה, את המצוות ואת הקדושה. באהבה זו יש דרגות, וכאן מזכיר אדמו"ר הזקן שתיים: אהבה כאש ואהבה כמים. אהבה כאש היא הדרגה הנמוכה יותר, ואהבה כמים היא הגבוהה יותר, ובהמשך נבאר את ההבדל ביניהן ומדוע נקראו בשמות אלו.
תכליתה של האהבה היא שתחדור לא רק אל הצד האלוקי שבאדם, אלא גם אל הנפש הבהמית, אל הצד הבהמי שבו. אל שלמות זו מגיעים בשלבים - מאהבה כאש אל אהבה כמים.
"נכספה וגם כלתה נפשי":
תחילה מתאר אדמו"ר הזקן את הדרגה הנמוכה יותר: אהבת השם "כאש בוערה בלבו", "כרשפי שלהבת" - כשלהבת המתיזה ניצוצות וגיצים, וכלשון הפסוק. ומהו המבוקש שבאהבה זו? "להיות נכספה וגם כלתה נפשו". כיסופים הם לשון געגועים ואהבה, כלשון הפסוק "כי נכסוף נכספתי" - רצון עז ואהבה פנימית וחזקה להתחבר לאלוקות. ולמעלה מזה: "וגם כלתה נפשו", ובעניין זה יש הרחבה במאמרו הראשון של אדמו"ר הזקן על שיר השירים.
לסיכום: בחלק זה חזרנו על מקומן של שתי הנפשות בגוף ועל המלחמה התמידית ביניהן ב'עיר הקטנה', ועברנו לפירוט חפצה ורצונה של הנפש האלוקית לשלוט על המערכת כולה: תחילה בשלושת המוחין - חכמה בחכמת ה', בינה בהתבוננות בגדולתו אשר עד אין חקר ואין סוף, ודעת המולידה מהן תולדות; משם אל הלב - יראה במוחו ופחד ה' בלבו, ואהבת השם על שתי דרגותיה, אהבה כאש ואהבה כמים; ולבסוף אל המחשבה, הדיבור והמעשה. פתחנו בביאור האהבה "כאש בוערה" ו"כרשפי שלהבת", שתכליתה "נכספה וגם כלתה נפשו".
בחלק הבא נעמיק בביאור "וגם כלתה נפשי", ובהבדל שבין אהבה כאש לאהבה כמים ובאופן שבו כל אחת מהן פועלת באדם.