בחלק הקודם עמדנו על הדרגות השונות שמונה אדמו"ר הזקן בעניין לימוד חכמות העולם.
הדרגה החמישית והאחרונה היא אדם שאינו רב, אינו דיין ואינו מחברי הסנהדרין, והוא לומד את החכמות פשוט כדי להתפרנס - כלשון אדמו"ר הזקן, "להתפרנס מהם ברווח" לעבודת השם. חמש האפשרויות הללו כולן כשרות.
ואולם אין אדמו"ר הזקן יכול לעצור את הפרק במילים "להתפרנס מהם ברווח לעבודת השם", משום שידוע לו מה שכתב הרמב"ם על עצמו.
דרכו של הרמב"ם:
ידוע שהרמב"ם היה צריך לכתוב את הלכות קידוש החודש, והוא עצמו כותב שחכמה זו נצרכת לכך, ולפיכך חייב היה ללמוד אותה. כך גם ברור שהרמב"ם למד את דרכי העבודה זרה, שהרי כתב את הלכות עבודה זרה. אמנם בענייני הרפואה שעסק בהם הרמב"ם כידוע - כאן מתעוררת השאלה, שכן הרמב"ם עצמו כותב שלא לצורך פרנסה השקיע בכך מזמנו.
גם פרנסה לא הייתה הסיבה ללימודי הרפואה. כיון שבאיגרותיו מספר הרמב"ם כי היה לו אח עשיר, שהחליט לכלכל אותו ואת כל בני ביתו, ומדי חודש קיבל מידו מלגה קבועה. חייו התנהלו ברווח, לא הייתה לו כל מצוקה כלכלית, והיה יכול לשבת וללמוד תורה בשקט - ולמרות זאת הלך ולמד את חכמות האומות. מהי אפוא הסיבה שעשה כן? התנהגותו אינה מתאימה לאף אחת מחמש הדרגות שנמנו עד כה.
הדרגה השישית:
אדמו"ר הזקן מחדש כאן דרגה שישית: "מי שיודע להשתמש בהן לעבודת השם ולתורתו". אין הוא לומד את החכמה מחמת סיבה חיצונית כלשהי, אלא יודע כיצד להשתמש בחכמה עצמה לתורת השם ולעבודת השם. אלא שכדי לעמוד בדרגה זו יש להיות הרמב"ם...
הצמח צדק מאיר נקודה זו ומדגיש כי אדמו"ר הזקן נקט לשון זו, כדי שלא ינסה איש לחקות את הרמב"ם, אלא ידע שלשם כך יש להיות כרמב"ם או להימנות על סיעתו - "הרמב"ם והרמב"ן שעסקו בהן".
הרפואה כמקצוע המסייע לזולת:
ניתן היה לטעון שהרמב"ם בחר דווקא בתחום שבו אפשר להועיל לזולת, רפואה, ולא הלך ללמוד סתם מתמטיקה. ואכן, אם זו המטרה אין בכך כל בעיה: בפרשת משפטים נאמר "ורפא ירפא", ומכאן שניתנה הרשות לרופא לרפא. הגמרא אף קובעת שאסור לגור בעיר שאין בה רופא - זהו אחד מעשרה התנאים שבהם עיר ראויה למגורים - וכדי שיהיה רופא, צריך שיהיה אדם שלמד רפואה.
אלא שכאשר מדייקים באיגרותיו של הרמב"ם מתברר שלא זו הייתה מטרת לימודו. אין שם כתוב שלמד מפני שביקש להיות רופא. לאחר מכן אכן ידע להשתמש בכך, ואף התפרנס מכך, אך כל זה היה לאחר מעשה; בשעת הלימוד עצמו לא הייתה זו מטרתו.
ראוי לציין כי אף שהרמב"ם והרמב"ן חלוקים בעניינים רבים, בנקודה זו לא נחלקו, ושניהם עסקו באותן חכמות - ואדמו"ר הזקן מזכיר כאן את שניהם. הרפואה הובאה כאן כדוגמה מדבריו של הרמב"ם עצמו, ואילו באילו חכמות עסק הרמב"ן אין הדבר מצוין כאן.
מאבקו של הרבי בנהירה אחר חכמות האומות:
בתחילת נשיאותו של הרבי הייתה בארצות הברית מכה של ממש: אף יהודים יראי שמיים שלחו את ילדיהם הצעירים ללמוד באוניברסיטה, כדי שתהיה להם תכלית ומקור פרנסה. הרבי דיבר בחריפות רבה נגד התופעה: את השנים היקרות והטובות ביותר של הנער יש להשקיע בלימוד התורה, ואת פרנסתו ייתן לו הקדוש ברוך הוא. המציאות אף מלמדת שאדם משקיע שנים בתחום אחד ולבסוף מתפרנס מתחום אחר לגמרי, ומתברר שכל השקעתו אינה קשורה כלל למה שהוא עושה בפועל.
באותה תקופה נכנסו אנשים אחדים ליחידות אצל הרבי בטענה ובשאלה: הרי הרבי עצמו למד באוניברסיטה, בסורבון. הרבי לא השיב להם ש"זהו טעמם של הרמב"ם והרמב"ן שעסקו בהן". כידוע, הרבי עשה זאת משום שחמיו, הרבי הקודם, שלחו והתעקש על כך, ובמהלך השנים - בדרך הטבע ובדעת בעלי בתים - היה הדבר מסייע גדול לתפקידו בדור הזה.
מסופר על שלוש תשובות שהשיב הרבי לשלושה סוגי שואלים:
דווקא משום שהייתי שם, אני יודע לומר עד כמה אין זה טוב.
אדם שעלה לגג, קפץ ונשאר בחיים - האם משמעות הדבר שכל הקופצים אחריו יישארו בחיים?
הדבר נעשה רק לאחר שהיה בקיא בש"ס ובפוסקים ונתמלא בכל חדרי התורה; ואילו כאן לוקחים נערים שעדיין לא למדו מילה אחת בתורה.
התוצאה עלולה להיות כמו באותו סיפור שהוזכר קודם: שולחים את הנער להשתלם, ולבסוף הוא נשאר שם.
הסיפור על נכדו של אדמו"ר הזקן:
באותה תקופה סיפר הרבי סיפור מעניין. לאדמו"ר הזקן היה נכד, בנו של האדמו"ר האמצעי, שהתחתן בגיל צעיר כמנהג הימים ההם - לא הרבה לאחר הבר מצווה, בערך בגיל חמש עשרה. לחתונתו קיבל בגדים נאים, ובהם מעיל עם פרווה יפה במיוחד מבחוץ, לפי האופנה האחרונה. פעם אחת נכנס אל סבו לבוש בבגד החדש הזה.
ראה זאת אדמו"ר הזקן ואמר לו: "אם תפרום את החלק החיצוני הזה, אני מבטיח לך שתהיה עמי במחיצתי בגן עדן" - הבטחה מרחיקת לכת, שאין נותנים כמותה על כל דבר. השיב לו הנכד: "סבא, האם עלי לעשות זאת בקבלת עול בלבד, או שעלי גם להחזיק בזה?" כלומר, האם עליו להיות במצב נפשי שבו הוא באמת רוצה להיפטר מן הבגד, שהרי קשה היה לו מאוד להיפרד מדבר יפה זה; אך אם הסבא מורה לו, יעשה זאת בקבלת עול.
אדמו"ר הזקן לא השיב לו, ולבסוף לא הוריד הנכד את הבגד. סוף הסיפור ידוע: בסוף ימיו התגלגל אותו נכד במשך חודשים על הציון של אדמו"ר הזקן, בכה והתפלל לכפרה על שלא היה לו שכל בצעירותו לעשות את מה שנתבקש, על שלא החזיק בדבר.
הרבי הקודם, שסיפר סיפור זה, שאל: מדוע הבטיח הסבא הבטחה כזו מרחיקת לכת - להיות עמו במחיצתו בגן עדן - על עניין כזה? ומה כל כך חמור בדבר? וביאר, שבאותה תקופה הייתה קליפה כזו: נערים צעירים שהחלו להתייפות בבגדים נאים. אדמו"ר הזקן ראה שקליפה זו יש לעקור בתחילתה, וידע שנכדו מייצג בעיניו את הנוער המונח באופנה החדשה. עקירת הדבר ממנו הייתה שוברת את הקליפה הזו מבחינה רוחנית, וכיוון שהיה נוגע לו כל כך לשבור אותה, היה מוכן להבטיח אף את ההבטחה הגדולה ביותר.
הרבי סיפר זאת בתקופה שבה הייתה נהירה בלתי הגיונית אחר לימוד חכמות האומות, אף בחוגים של שומרי תורה ומצוות (היום כבר אין נהירה כזו), ואמר שיש לעקור את התופעה בתחילתה - שכן כאשר עוקרים דבר בראשיתו, מבטלים אותו לגמרי.
מכאן רואים עד כמה מדגיש אדמו"ר הזקן, ובצורה הבולטת ביותר, את ההרחקה הנדרשת מחכמות מסוג זה, שהרי הן גורמות טומאה לנפש, נוסף על ביטול התורה שבהן. ומי שבא לומר שהוא לומד אותן רק כקרדום לחפור בה - צריך להיות מוחזק בדרגה וברמה כאלה.
סיכום העניין כולו:
בנקודה זו סיימנו חלק נכבד בתניא, עניין שלם שביאר אדמו"ר הזקן:
פרקים ג'-ד': ביאור הנפש האלוקית.
פרק ה': כמאמר מוסגר - מעלת התורה.
פרקים ו'-ז' והלאה: ביאור הנפש הבהמית וכל כוחותיה - הקליפה והרמות שבה, קליפת נוגה ושלוש הקליפות הטמאות, ענייני הקדושה, וכיצד מעלים, כיצד מורידים וכיצד מתקנים.
לאחר שלמדנו על כל הכוחות הקיימים בשני הצדדים, מפרק ט' והלאה עוברים לעסוק בהתגוששות הפעילה בין שני הכוחות הללו שבנפש, וכיצד על האדם להתמודד ולהתייחס למצב הקיים.
לסיכום: בחלק זה למדנו כי אדמו"ר הזקן אינו עוצר בחמש הדרגות שמנה, אלא מחדש דרגה שישית - מי שיודע להשתמש בחכמות עצמן לתורת השם ולעבודתו, כדרכו של הרמב"ם, שלמד אף שלא היה זקוק לפרנסה. הצמח צדק מדגיש שאין לחקות את הרמב"ם, אלא לדעת שלשם כך יש להיות כמותו או מסיעתו. עמדנו על כך שאף שהרפואה יכולה לשמש לסיוע לזולת ("ורפא ירפא", ואיסור לגור בעיר שאין בה רופא), באיגרות הרמב"ם מתברר שלא זו הייתה מטרת לימודו בשעת מעשה. כן למדנו על מאבקו של הרבי בנהירה אחר חכמות האומות, על שלוש התשובות שהשיב לשואלים, ועל הסיפור עם נכדו של אדמו"ר הזקן - שממנו נלמד היסוד שיש לעקור את הקליפה בתחילתה.
בחלק הבא נעסוק בפרק ט' - המאבק הפעיל בין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ובדרך שבה נדרש האדם להתמודד עמו.