הגענו לפרק י"ג בליקוטי אמרים בספר התניא. לאחר שבשנים עשר הפרקים הקודמים למדנו את הגדרתו ומהותו של הבינוני, בפרק זה נלמד על שלוש דרגות שונות שיש בבינוני. כמו כן מובאות בפרק זה התייחסויות לחלק מהשאלות שאדמו"ר הזקן שאל בפרק הראשון שבתחילת התניא. הפרק נמצא בדף י"ח עמוד א' (עמוד 35).
אדמו"ר הזקן פותח את הפרק בתזכורת לציטוט שהובא בפרק א', בעמוד הראשון של התניא. שם, כשהזכיר את החלוקות הקיימות "צדיקים בינונים ורשעים", הזכיר שיש באופן מפורט יותר: צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, רשע ורע לו, ובינוני - בקשר לזה הביא את דברי הגמרא בסוף פרק ט' של מסכת ברכות, שם הגמרא מסביר את ההבדל בין צדיקים, רשעים ובינוניים "צדיקים יצר טוב שופטן, רשעים יצר הרע שופטן ובינונים זה וזה שופטן", והגמרא מביאה על כל אחד מהם הוכחה מפסוק (בגמרא זה מובא בשם רבי יוסי הגלילי):
"צדיקים - יצר טוב שופטן" - שאין להם יצר הרע כלל, על כך הוא מביא את הפסוק "ולבי חלל בקרבי", שאת לשון זאת מביא אדמו"ר הזקן בהמשך הפרק. וכידוע, שעל המילה "חלל" יש שני ביאורים: מלשון ריק, או מלשון מת. זאת מדריגת הצדיקים.
"רשעים - יצר הרע שופטן" - שנאמר בפסוק בתהלים "נאום פשע לרשע בקרב ליבי . . אין פחד אלוקים לנגד עיניו". אצל הרשע אין מצב של פחד אלוקים, והשופט היחיד אצלו ובעל הדעה היחיד הוא היצר הרע.
וכאן מגיעה הלשון בגמרא שבה עוסק בפרק י"ג "בינוניים - זה וזה שופטן" יש שניים ששופטים את הבינוני - שנאמר "כי יעמוד לימין אביון", הקב"ה עומד לימינו של האביון כדי לסייע בידו בסייעתא דשמיא "להושיע משופטי נפשו", ומלשון "שופטי נפשו" - שופטים בלשון רבים - מוכיח רבי יוסי הגלילי שאצל הבינוני ישנם שני שופטים "זה וזה שופטן".
ועל כך ידייק אדמו"ר הזקן בדיוק לשונו של רבי יוסי הגלילי:
"ובזה יובן לשון מאמרז"ל בינונים זה וזה שופטן [פי' יצר טוב ויצר הרע] דכתיב כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו" ומדייק אדמו"ר הזקן במאמר חז"ל "ולא אמרו זה וזה מושלים ח"ו", שחכמים לא אמרו בגמרא שאצל הבינוני גם היצר הטוב וגם היצר הרע מושלים.
ההבדל בין שופט למושל: בבית משפט יש הרכב של כמה שופטים, זה אומר כך וזה אומר אחרת, ואילו במקום שיש מושל, הוא אומר וכך הדבר נהיה, אין זה שהוא אומר ומביע "סברא", המושל אומר והדברים מחלחלים עד לשורות התחתונות, עד לרמת הביצוע. השופט לעומת זאת, הוא רק אחד, יש שופט נוסף שאומר להיפך או מתנגד, בנוסף אפשר לערער בבית משפט גבוה יותר, דבריו אינם מחייבים שיבוצעו בשטח, בשונה מהמושל.
לפיכך דייקו חז"ל ולא אמרו על הבינונים "זה וזה מושלים", שאין זה שהיצר הטוב והיצר הרע מושלים אצלו, כי אם נאמר שהיצר הרע מושל, פירושו שהוא שולט בפועל בגופו של האדם - ואז אין הוא בינוני כלל ""כי כשיש איזו שליטה וממשלה ליצר הרע בעיר קטנה אפי' לפי שעה קלה נקרא רשע באותה שעה" [כפי שלמדנו באריכות בפרק י"א ביחס לרשע וטוב לו, שדי בשליטה ובממשלה של היצר הרע ב'עיר קטנה' אפילו לפי שעה קלה, כדי שייקרא רשע באותה שעה, וממילא לא ייתכן שהיצר הרע מושל].
על כן היצר הרע אצל הבינוני אינו אלא "שופט", הוא בעל דעה שמנסה להשמיע את דבריו, אבל אין זה אומר שהוא בהכרח יצליח להביא את דבריו לידי ביצוע.
בלשון אדמו"ר הזקן: "אלא היצה"ר אינו רק עד"מ כמו שופט ודיין האומר דעתו במשפט". בליבו של האדם מתרחש משפט, במובן זה שיש דעה מצד ימין ויש דעה מצד שמאל, והדעות חלוקות. היצר הטוב תובע לדוגמה ללכת להתפלל, והיצר הרע משמיע את דעתו ההפוכה ב"משפט". "ואעפ"כ יכול להיות שלא יהיה פסק הלכה כך למעשה" היצר הרע אומר את דעתו אבל זה לא מחייב שכך יהיה, כי הרי ישנה עוד דעה - "מפני שיש עוד שופט ודיין החולק עליו" ואומר הפוך.
נחזור לדברי רבי יוסי הגלילי:
אצל הצדיק אמר "יצר טוב שופטן" - ברור שיצר הטוב גם "מושל" כי יש שופט אחד ודעה אחת בלבד, ואין כל התנגדות, ולפיכך דבריו יוצאים אל הפועל.
אצל הרשע אמר "יצר הרע שופטן" - להיפך ממש: השופט היחיד הוא היצר הרע האומר את דעתו, ומשאין מי שיתנגד לו, וממילא יוצאת לביצוע.
אצל הבינוני אמר "זה וזה שופטן" - יש דעה כזו ויש דעה כזו. זו מלחמה והתמודדות תמידית, מצב דינמי שאינו עומד באופן קבוע במצב אחד, יש כל הזמן דעות חלוקות.
נקדים נקודה שתחדד את ההבדל בין סוגי האנשים, והיא מובנת גם על פי מה שלמדנו בפרקים הקודמים: הקב"ה ברא את האדם, ובזה הוא קבע את מהותו - אילו מידות יהיו לו, טובות או רעות. דבר זה הוא קבוע, ואין בו שינוי ולא יכול להיות בו שינוי: אדם שנברא במהות של מידות טובות - הוא שייך לתחום הטוב, והוא בגדר צדיק.
אמנם, יש מי שנברא במהות של מידות רעות - אין הוא יכול להיות צדיק. הבחירה שלו מתבטאת בכך, שלמרות שיש לו מידות רעות לא יביא את מידותיו לידי ביצוע בפועל.
[אמנם קשה לו, ואי אפשר להשוות אותו למי שנולד עם מידות טובות - אך דווקא משום כך, כשהוא מצליח, הישגו "יקר מכל יקר": כי הוא עמל על כך, התמודד, התאמץ והצליח. כל אדם נברא למטרה אחרת בעולם].
הבינוני, במהות שלו הפנימית יש לו מלחמה תמידית, השופטים בכל רגע אומרים את דעתם היצר הטוב תובע לעשות דבר טוב, ומיד משמיע השופט השני את ההיפך.
[מכאן גם התשובה לטענה "ככה בראת אותי, מה אתה רוצה ממני?": הקב"ה לא ברא את האדם באופן שיהיה מוכרח להיכשל בפועל. נתונים כאלה ניתנו לו, אך אין הם נתונים המחייבים אותו לעשות חטאים, אלא נתונים המצריכים אותו להתאמץ ולהשתדל].
ובלשון אדמו"ר הזקן "וצריך להכריע ביניהם" כיון שיש מלחמה, מוכרחת להיות הכרעה לטובת אחד הצדדים "והלכה כדברי המכריע".
מושג זה מופיע בגמרא בסיום מסכת ברכות, בדיון על הדס ושמן - על מה מברכים תחילה, שבו נחלקו בית שמאי ובית הילל. אחד התנאים (רבן גמליאל) מכריע שיש לברך תחילה על השמן ומביא טיעון לדבריו, ואומרת הגמרא: "והלכה כדברי המכריע". כלומר, כאשר הדעות שונות ובא שלישי ומכריע ביניהן - ההלכה כדבריו.
עד כמה החלטי כלל זה ניכר מן הסיפור המובא שם מיד לאחר מכן: מובא על אדם אחד שבירך תחילה על ההדס, ומיד פנו אליו ואמרו לו: "מה, אינך סובר את הכלל הידוע שהלכה כדברי המכריע?". דהיינו שפשוט וברור שההלכה כדברי המכריע - ובניסוח זה עצמו נוקט אדמו"ר הזקן "הלכה כדברי המכריע", וכבר נראה מיהו המכריע במשפט המתנהל בנפשו של הבינוני.