בחלק הקודם עמדנו על הגדרת הבינוני, שאין הרע שבו מתלבש לא במעשה ולא בדיבור. כעת נדייק בלשונו של אדמו"ר הזקן ביחס למחשבה, ונעמוד על הכוח שמכוחו עומד הבינוני בשלו.
הדיוק בלשון "מחשבה ממש":
לשון התניא מדויקת להפליא: להתלבש במעשה - לא; להתלבש בדיבור - לא; ואילו במחשבה מוסיף אדמו"ר הזקן מילה אחת: "מחשבה ממש". תוספת זו טעונה ביאור, ובה טמון כל ההבדל.
סתם מחשבה - מחשבות הרצות במוחו של אדם ללא הרף, מחשבות שאינן רצוניות, ולעיתים אף עולות בו מחשבות אסורות. אלו אינן סותרות את מדרגת הבינוני.
"מחשבה ממש" - מחשבה שיש בה רצון, כוונה, תשומת לב ותוכנית. זו המחשבה שאינה שייכת בבינוני.
אדמו"ר הזקן עצמו מבאר זאת מיד בשורות הבאות: "להעמיק מחשבתו בתענוגי עולם הזה" - כיצד למלא את תאוות לבו. כלומר, "מחשבה ממש" פירושה לשבת, להתעמק ולתכנן כיצד יבוא הדבר לידי ביצוע בפועל.
מחשבה כזו אינה שייכת אצל הבינוני כלל, שכן היא עוברת כבר אל תחומו של הרשע, ולכך אין הבינוני מוכן בשום אופן.
"המוח שליט על הלב":
כיצד מצליח הבינוני לשלוט בעצמו ולא ליפול? סיבות אחדות לדבר, ואדמו"ר הזקן מאריך בהן. הראשונה שבהן, והמרכזית, שממנה מסתעפים סעיפים וענפים רבים, היא: "כי המוח שליט על הלב בתולדתו וטבע יצירתו" - הקדוש ברוך הוא ברא את האדם באופן שהמוח יכול תמיד לשלוט על הלב, אם רק ירצה בכך. הלב עשוי להשתולל בתאוותיו, אך השליטה נתונה בידי המוח.
אצל הבינוני המוח פועל. כפי שלמדנו, המוח הוא מקום משכנה של הנפש האלוקית, ומשם הוא מורה ללב שלא להשתולל אחר תאוותיו. זהו סודו של הבינוני, הטמון במשפט אחד: המוח שליט על הלב.
מעשה ברבי משה מייזליש:
בתקופת המלחמה בין נפוליאון לרוסיה נחלקו גדולי ישראל בשאלה מה טוב יותר עבור עם ישראל - ניצחון הצרפתים או ניצחון הרוסים. אדמו"ר הזקן סבר שעדיף שהרוסים ינצחו, שכן ניצחון צרפת יביא לעולם מתירנות ופתיחות שעלולות לגרום נפילות רוחניות רבות בעם ישראל; ואילו ניצחון רוסיה, אף שהעולם לא יצעד במהירות אל הפתיחות, ישמור על יראת השמיים של ישראל. וכך אכן היה.
אחד מגדולי חסידיו, רבי משה מייזליש, היה יהודי חכם ובקי בשפות רבות. הוא החליט להוציא את דעת רבו אל הפועל, וחדר לשורות הצבא הצרפתי במטרה להעביר מידע וסודות לרוסים. בזכות חוכמתו עלה מדרגה לדרגה עד שהגיע אל המקומות שבהם התנהלו סודות המלחמה, והעביר את המידע בדרך לא דרך, עד שהצרפתים נחלו מפלה אחר מפלה. נפוליאון ידע כי מסתובב ביניהם מרגל, אך לא עלה בידו לגלות מיהו.
יום אחד, באחת הישיבות הסגורות, נפוליאון חשד ברבי משה מייזליש היושב שם. כדי לבודקו החליט לתופסו בהפתעה: לצעוק עליו בנוכחות כולם - "אתה המרגל!" - ומיד להניח את ידו על לבו, שאם יאיץ הדופק, סימן שנתפס האיש. אמר ועשה. ולמרבה הפלא, הדופק נותר רגיל לחלוטין, כאילו לא אירע דבר. אמר נפוליאון: כנראה אין זה האיש, והמשיכו הלאה.
כששב רבי משה אל החסידים וסיפר את המעשה, שאלו אותו: "כיצד הגעת לדרגה כזו שלא התרגשת כלל? הרי טבעו של אדם להתרגש!". השיב להם: בפרק י"ב בתניא כותב אדמו"ר הזקן שהמוח שליט על הלב בתולדתו ובטבע יצירתו - זהו הטבע. הרגלתי את עצמי כל ימי שהמוח שולט על הלב: המוח מורה ללב להיות אדיש וקר, ואף ברגע שהיה אמור להיות מלא התרגשות, שלט המוח על הלב שליטה מוחלטת.
עדות מדורנו:
דבר דומה שמעתי מחסיד ששמע מאחד הרופאים שטיפלו ברבי לאחר התקף הלב שאירע בשמיני עצרת שנת תשל"ח. באותם ימים היה מצבו של הרבי קשה וחמור, והרופאים אמרו כי נותרו רגעים בודדים וספק אם יעבור את הלילה - ולבסוף, בניסים גדולים, שב העניין לקדמותו. אותו רופא, שהיה מכיר במקצת את מושגי החסידות, אמר כי ראה בחוש מהו "המוח שליט על הלב": אף שהלב הגשמי חדל מלתפקד, המוח שלט על הלב והחזירו לתפקוד.
כוח זה אינו נחלת הצדיקים בלבד. אדמו"ר הזקן מעניקו בספר התניא לכל אדם ואדם, שכך נברא האדם בצלם ובדמות, וכל אחד יכול להגיע לכך. זוהי שאיפתו של הבינוני, ובכך טמונה האפשרות שכל אדם יהיה בינוני.
לסיכום: בחלק זה עמדנו על דיוק לשונו של אדמו"ר הזקן - "מחשבה ממש", מחשבה שיש בה רצון, תשומת לב ותכנון כיצד למלא את תאוות הלב, שאינה שייכת בבינוני כלל. למדנו כי הסיבה המרכזית לכך שאין הבינוני נופל היא ש"המוח שליט על הלב בתולדתו וטבע יצירתו", וראינו זאת בשני מעשים: ברבי משה מייזליש שדופקו לא נע אף ברגע הסכנה, וברופא שראה בחוש כיצד המוח מחזיר את הלב לתפקוד. כוח זה נתון לכל אדם.
בחלק הבא נרחיב, בעזרת השם, בשאר הסיבות שבגללן אין הבינוני נופל, ונעמיק ביסוד שליטת המוח על הלב.